כבר מחצית החודש, ואין ספק ששמח. בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הכל אפשרי חוץ מאשר חיסון. פשוט ארץ מפגרת. סופת שלג, והחיסונים מתמהמהים - בגלל בעיות לוגיסטיקה. ניתן לחשוב שבארה"ב לא רגילים לשלג, לכפור ולתנאי מזג אוויר קשים עד לא נוחים. ואם שינוע במשאיות מקוררות אינו אפשרי, ואם כל מערכת הרכבות בארה"ב כשלה, עדיין יש טיסות. כשלא רוצים, מתרצים, אך למה לתרץ, כשאפשר להציג מצגת שווא שהכל טוב, ורק תודות לנשיא ביידן אנחנו מקבלים חיסונים (טוב שבחדשות, כך מודיעים, מבסוטים לחלוטין, ולא מרפים, גם אם אנחנו, בשטח, לא מודעים כלל ועיקר למציאות הדימיונית הזו).
חיסונים אין, בדיוק כפי שלפני שנה לא ניתן היה להשיג תירס בקופסאות (נזכור שארה""ב ארץ המגדלת תירס וצורכת אותו, בעיקר בתור תוסף "סוכרי", כמעט בכל מוצר מזון שאנו אוכלים או שותים). גם טונה בקופסאות אין. מסכות וכפפות חד-פעמיות? נוזל לחיטוי הידים? אקונומיקה ושאר חומרי ניקוי? נייר מגבת ונייר טואלט? שמרים? אין! ולא מחסור של כמה ימים או אפילו כמה שבועות. חודשים ארוכים שכאן לא היו מוצרי בסיס, בעוד בארץ, בישראל הקטנטונת, ניתן היה להשיג את הכל.
אמרתי שמח? שמח! היום כבר ניתן להשיג את הכל, ויש כל כך הרבה מסיכות חד-פעמיות (אלו שנקראות "מסיכות ניתוח" אך הן למעשה הפשוטות ביותר ואינן לשימוש רפואי), שמחירן ירד לרבע מהמחיר הקודם, ואין קונה (חוץ ממני - אני ממשיך לאגור, וכך פעם שהמחיר יורד, אני צוהל, ובשמחה רבה מזמין עוד!).
מדי שבוע, כהכנה לתוכנית הרדיו השבועית "שיחות מעין לעין" המהווה את "הקול היהודי ברדיו נוצרי" בארה"ב, שותפתי לתוכנית ואני מכינים רשימה של דברים שקרו בארץ לספר למאזינים שלנו. הנשיא היוצא ריבלין בסיבוב בתי חולים להודות לצוותים העובדים לילות כימים עבור כולנו, מצילים נפשות ותומכים נפשית ומעשית. השלג שירד מהחרמון עד ירושלים, וכבר ירדנו מירושלים לים המלח, וסיפרנו על זרימת המים מהכנרת, על ים המוות שחציו מת לחלוטין, ומתפורר פנימה, שוקע לתוך עצמו לאחר שהתייבש ללא תקנה. חייבים היינו לעשות זאת, כי בביקור הראשון בארץ, נורמה (שותפתי) ויתרה על ארוחת צהריים במסעדה "לחוף" ים המלח ויצאה לשכשך רגליה במי המרפא. היה זה מחזה שחייבים לראות - כשהבנו את גודל השעה, קמו המסובים, עזבו את השולחנות העמוסים לעייפה כל טוב הארץ והלכו אחרי נורמה, מרחק עשר דקות הליכה (עד כדי כך ירדו פני הים לשפל שלא היה כמוהו). בין ההולכים כמה מהדמויות הידועות ביותר בעולם התקשורת הנוצרי. יש מי שרגיל לשלג אך מתנהג כמו ילד שסיפרו לו שלא יוכל אף פעם לטבוע בים המלח, אפילו אם ינסה בכל הכח.
סיפרתי על הכנרת שכמעט התמלאה לה, עד כדי כך שהיה צריך לפתוח את הסכר ולשחרר קצת מים. עד כדי כך שהפסיקו לירות בעננים בכדי להוריד גשם. וכך דיברנו על מלחמות שפורצות בשל סיכסוכי מים (טורקיה וסוריה, דבר שהוביל למלחמת האזרחים בסוריה ושחיטתם של כשלושת רבעי מיליון סורים על-ידי בני עמם). ואז נכנס תרגיל חה"א שהבטיח "נצחון אווירי מוחץ" אם יעז נסראללה לפגוע בנו, אם הוא אכן יעלה קצת את האש כפי שהוא מאיים לעשות. כי כששמח חייבים לשמוח, ומדינת ישראל דואגת לעשות שמח: ראשית הרמטכ"ל במסר לאירן (דבר מעניין בפני עצמו, שכן הרמטכ"ל הוא הדרג המבצע, ואין זו זכותו לדבר בפומבי אלא אם כן ניתנה הוראה מפורשת לעשות זאת מהדרג המדיני). אח"כ הרמטכ"ל במסר לחיזבאללה (קרי פעם נוספת לאירן). וההבטחה שאגרוף המחץ הישראלי יפעל וישיג את מטרתו ללא היסוס (כמובן שמי שצוחק הוא חיזבאללה וחמאס, שכן מדינת ישראל תמיד מתמהמהת, דואגת היא מאוד לאזרחים "חפים מפשע" בקרב האויב, יותר ממה שהיא דואגת לשלום אנשיה).
המעצמה החזקה בעולם
אם מבחוץ מתחמם, ומבטיח להיות שמח, הרי שבפנים השמחה בעיצומה - הבחירות קרבות ובאות, ואנחנו כבר מתארים לעצמנו מה יהיה הפעם. בפעם שעברה לקח שלושה חודשים ליצור ממשלת חרום, וכה חשוב היה להלחם בווירוס (לכאורה), שנדרשו חמישים ושניים שרים וסגני שרים, עוזריהם, נהגיהם, דובריהם, יועציהם, העוזרים הפרלמנטריים שלהם וכל הפמליות הנלוות! מנגנון שלם, בדיוק בנוסח הדמוקרטים בארה"ב. עכשיו שכמעט כולם מחוסנים, כשהכל נפתח ויחזור לשגרה חדשה, ניתן יהיה לחזור לדרכנו משכבר הימים - ובארץ שמחה וצהלה, הללויה! רק חכו ועוד תראו, וגם שלם תשלמו על כל זאת.
בטור זה לכבוד ראש חודש אדר, ניסיתי להבין מה קרה להשגחה האלוקית שהגנה על הנשיא טראמפ משך ארבע שנים. מדוע היא הוסרה, לאן היא נעלמה? הייתה זו אזהרה אלוהית פרטית, בשבילנו: "ראו מה עשיתי לארה"ב, קחו לתשומת לבכם, אם לא תטיבו דרכיכם, גורלכם יהיה זהה. אם לקח לי שניה להסיר את ההגנה מהמעצמה החזקה ביותר בעולם, האם יקשה עלי לעשות את אותו הדבר כלפי מדינת ישראל, עד כמה שאני אוהב את ילדי? אני יכול להסיר את ההשגחה מכם, את אותה כיפת ברזל, בהרף עין. אל תבחנו אותי, אני נחוש בדעתי". אך מרוב ששמח בארץ, מי בכלל שם לב לאותה אזהרה אלוקית, למי בכלל אכפת? שרה׳לה ועובדי הבית הרבה יותר מעניינים מאשר אלוהים שגם כך מחויב לנו משך אלף דור ודור!
העיקר שהנשיא ביידן התקשר לראש ממשלת ישראל. איך זה שהוא לא התייצב בדום מתוח מיד עם כניסתו לתפקיד בפני ראש הממשלה האגדי של מדינת היהודים? ניחא, הוא לא התכוון להחזיר באותה מידה (התקשורת הישראלית נזפה בנתניהו על כך שהוא לא מיהר לברך את הנשיא ביידן על זכיתו בבחירות), הוא פשוט לא זכר! הוא מבלבל מספרים, מתקשה לדבר, ולכולם ברי שהוא בשלבים של מחלת השכחה. מכאן שמחצית מבוחרי ארה"ב (אלו החיים ואלו המתים, הדמויות מסרטים מצוירים שקמו לתחיה וכל המצביעים המפוברקים והבלתי חוקיים) בחרו בידיעה ברורה מראש שהם לא בוחרים בו כי אם במישהו אחר. אמרתי לכם - שמח! בינתיים, הנשיא ביידן הוא בובה ויש מי שמושך בחוטים, הרי הוא כבר לא מבחין בין שלוש מאות לבין שלושה מילארדים, הכל אצלו מכוסה בעננת השיכחה.
אירן חוגגת לה, הנשיא ביידן חזר להסכם פריז, מחק את קודמו, מונע ממנו גישה למידע וכבר חבר עם האירופים לקבל את אירן על חמור לבן שיצעד על שטיח אדום, שטיח עקוב מדם המערב. סין חוגגת, השותפים לסחר-מכר עכשיו מובילים, ואין אדם נאמן יותר מאשר שותף פעיל היוצא מורווח מכל מהלך. הפלשתינים חוגגים, כי או-טו-טו יפתח הברז ויוזרמו מחדש כל אותם מרשרשים לשלם למתאבדים ולבני משפחותיהם, ללוחמי החרות והחופש היושבים בבתי כלא בישראל ולבני משפחותיהם או במנגנוני הביטחון והשלטון של הרשות או החמאס. אך יותר מכל, חוגגים באו"ם ובמסדרונות בית הדין הפלילי הבינלאומי. כל חלומותיהם להעמיד למשפט את ברק ולבני, נתניהו וצאצאיו של שרון, כמו גם כל קצין ששרת ומשרת בצה"ל, אשכנזי וגנץ וחבריהם הפושעים - מתגשמים בימים אלו ממש, עוברים מגדר רעיון לתוכנית פעולה ממשית. בקרוב ממש לא יוכלו כל אלו לצאת מגבולות הארץ, ועדנה תבוא לעולם. אז גם ניתן יהיה להשמיד בבת אחת, אחת ולתמיד, את כל היהודים שם, ובאמת יהיה טוב על כדור-הארץ.
האם זה מדאיג מישהו מהחוגגים בארץ? מסתבר שאפילו מנדלבליט נחרד לשניה, הוציא הודעה לתקשורת ש"לא יהיה" והוא "פועל ושוקד נגד הגזירה הרעה" וחזר מיד לעסוק בניהול המדינה, כי הוא, ורק הוא שמחליט מה מותר ומה ראוי, מה יקרה ומי יעשה מה. הוא עוסק בעיקר בלגמול לנתניהו בתיקים של אלפים, תיקים עם הרבה אפסים (במספר כמו גם במהות). בחגיגה חייבים לשמוח, ואין כמו שמחה לאיד, גם אם שרה׳לה וביבי וצאצאיהם נאשמים על לא עוול בכפיהם (לפני שמישהו קופץ בבהלה, המשפט פתח ב"גם אם"). עד כמה טוב שיש מבוגר אחראי כמנדלבליט, ואני הצעיר, התמים, שאינו בקיא בהלכות עם ועולם איני מבין מי שמהו לשר ושופט עלינו.
אסור להחזיר
מה נשאר? מהרשימה שהוכנה לתוכנית הרדיו השבוע, לא דיברנו על תרבות "אני לא אחראי, אך מישהו אשם" וגם לא על "צדיק אחד בסדום" בסנט ארה"ב. אלו נושאים כאובים וקשים, ומדוע להאפיל על השמחה שאחזה בנו? ומרשימת שבוע שעבר נשארה רק החלטת בית המשפט הפולני, שכה רבים מאתנו המתינו לה: הפולנים נחושים בדעתם שתקופת השואה לא קשורה אליהם כלל ועיקר (אלא אם כן מישהו רוצה לציינם לשבח, לדוגמה להעלות על נס חסידי אומות עולם מפולין). הם היו עם ומדינה כבושים, ולהם אין שום אחריות. הם לא נטלו חלק. הם לא שרפו ובזזו, הם לא הלשינו, הם לא רצחו, ובכלל - הם לא ידעו מה קורה, מה הן אותן ארובות מעלות עשן אדם, אותו ריח של גופות שרופות, אותם יהודונים בגטאות ובמחנות ההשמדה שרק הגיעו אך לא יצאו משם. כיון שלהם לא היה כל קשר, כל הרכוש שהם לקחו וקיים עד היום שלהם הוא בלעדית, ולכן כל מערכת המשפט במדינה, כולל בית המשפט העליון, עושים לילות כימים, שנים על שנים, לודא את חזקתם על הרכוש. אסור להחזיר. אסור לפתוח את הסכרים ליהודים להשתלט מחדש על פולין, ארץ ידועת כובשים היא, ודי!
הפולנים חפים מפשע, ואותי צריך להעמיד לדין על שהעזתי להתבטא בצורה כה לא נכונה, כה נוגדת את ההיסטוריה, את מה שהיה וקרה. יש חוק ויש דין, ואני עובר על החוק, כי אני מעז להעלות כאלו האשמות מופרכות נגד הפולנים. צריך לזרוק אותי לכלא, להעמיד אותי מול כיתת יורים, להפטר ממני אחת ולתמיד.
אמרתי לכם ששמח - כך בפולין וכך גם בארה"ב. כאן מוחקים אותי במרץ רב, אותי ואת כל השמרנים והרפובליקנים וכל מי שאי פעם העז להצביע עבור או לתמוך בנשיא טראמפ ולחלום על הבראתה של ארה"ב והחלמתה לגבהים ויכולות עוד מעבר לאלו שבהן הצטיינה בעבר. על עבירות פעוטות יותר (המסתכמות ב"לחשוב") העונשים חמורים ביותר, על אחת כמה וכמה מי שמעז להשתמש בפלטפורמה כמו עיתון או רדיו להפיץ דעות כה הרסניות, כה שקריות, כה מסוכנות.
אני לפחות רגיל לכך, אני וכל ישראלי, אני וכל יהודי, אני ומדינת ישראל שלי. זה גורלנו, ואנחנו לא מקבלים אותו בהכנעה, כי אם בידיעה ברורה שעלינו להלחם. לא אתנו החלה המלאכה ולא אתנו היא תסתיים, ואסור לנו לשבת בחיבוק ידיים. לפיכך, נפיק את המירב ממה שיש לנו, והחודש אנחנו מצווים לשמוח עד דלא ידע. הסתכלו סביב ומיד תבינו עד כמה צריך לשמוח, שוטים אנחנו בעיר חלם. חג פורים שמח, התשפ"א!
