פקודת בריאות העם

בחירות לכנסת ה-24

עוד כחמישה שבועות נלך לקלפי, ובינתיים נאכל הרבה השמצות, הבטחות, נאצות ולכלוכים, שלא ייטיבו עם המדינה לאחר הבחירות. האם אלו הבחירות האחרונות בסדרה זו?! שאול נגר, ידידי, ניסה להעביר את הוויית הימים האלה לשירו, "בחירות לכנסת ה-24": "עֶשְׂרִים וְאַחַת, עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ, אַרְבַּע, חָמֵשׁ וָשֵׁשׁ ..." (מתוך שיר עממי). "נְעָרִים כְּשֶׁהָיִינוּ שַׁרְנוּ זֹאת בִּמְלוֹא גָּרוֹן, מַאֲמָץ מַסַּע גָּמָאנוּ וּבְפִינוּ שִׁיר וָרוֹן, אַחְדוּת הַיַּעַד, לְכִידוּת - כָּךְ נִטְּעוּ בְּכִשָּׁרוֹן, בְּהַשְׁקָעָה וְהַתְמָדָה - כָּךְ זָכִינוּ בַּיִּתְרוֹן. בְּקָרוֹב בְּחִירוֹת לַכְּנֶסֶת, חֲשָׁשׁוֹת כְּבֵדִים בַּלֵּב, כֵּיצַד מֻבְטָל אוֹ אִישׁ חָלָ"ת מֵחָדָשׁ שׁוּב יִשְׁתַּלֵּב. הֲתִתְחַדֵּשׁ שִׁגְרַת חַיִּים וְהַמֶּשֶׁק יְלַבְלֵב? הֲיֵעוֹר אָדָם בַּבֹּקֶר שְׁטוּף חָזוֹן וּמִתְלַהֵב? בַּמֶּמְשָׁלָה וְגַם בַּכְּנֶסֶת נְהוּגָה קָדֶנְצְיָה אַךְ לֹא פַּעַם מִתְבָּרֵר נְגוּעוֹת הֵן בְּאִינְפֶקְצְיָה. בְּמִנּוּיִים וְתַפְקִידִים בָּהֶן פּוֹשָׂה אִינְפְלַצְיָה, עָתִיד שְׁתֵּיהֶן אֵינוֹ בָּרוּר, נָתוּן לִסְפֵּקוּלַצְיָה. רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה נִשָּׂא עַל גַּלֵּי הַפְּרֵזֶנְטַצְיָה אַךְ לֹא פַּעַם מִתְבָּרֵר מְחוֹלֵל הוּא סִירְקוּלַצְיָה. מְשִׁילוּת - מִצְרָךְ נִדְרָשׁ, בִּמְקוֹמָהּ אָמוֹרְטִיזַצְיָה, הַבְטָחָה בִּמְעֻרְפָּל לְפָטֶנְט וּשְׁמוֹ רוֹטַצְיָה. הַדֵּמוֹקְרַטְיָה כְּבָר סְדוּקָה, נִלְוֵית לָהּ דֵּפוֹרְמַצְיָה, וּבַזְּרוֹעוֹת שֶׁל הַשִּׁלְטוֹן אָבְדָה קוֹאוֹרְדִּינַצְיָה. יִתָּכֵן כִּי זוֹ הַכְּנֶסֶת תִּהְיֶה כְּסוּג מוּטַצְיָה שֶׁל בּוּכְהַלְטֶרְיָה נוֹשָׁנָה וְסוּג שֶׁל וַרְיַאצְיָה. מִפְלָגוֹת קָמוֹת, נוֹפְלוֹת, יֵשׁ אִחוּדִים וּפֵרוּדִים, בָּרְשִׁימוֹת שֶׁל הָרָצִים רַבִּים עֲדַיִן הַטְּרוּדִים, סִסְמָאוֹת מְדַקְלְמִים, גְּרוֹנָם נִחָר וְהֵם צְרוּדִים, מַצָּעִים בִּקְלִישָׁאוֹת וּבְתָכְנָם הֵם יְרוּדִים. שְׁבִיב תִּקְוָה אֶחָד נוֹתַר - יִתְבַּדּוּ דִּבְרֵי קֹהֶלֶת, מָה שֶׁהָיָה לֹא יִהְיֶה וְיִשְׂרָאֵל נִגְאֶלֶת, וְתַחַת שֶׁמֶשׁ יֵשׁ חָדָשׁ, יֵשׁ כְּנֶסֶת עִם תּוֹעֶלֶת, וְיִשְׂרָאֵל הַחֲדָשָׁה כֻּלָּהּ בִּדְבַשׁ טוֹבֶלֶת".

חדיר

הצעירה, שעברה לסוריה סמוך למג'דל שמס, הדגימה היטב, כי גבולנו חדיר, אפילו לבלתי מיומנים. השאלה - מה ומי עוד עברו ועוברים באותו הנתיב ובנתיבים דומים לו. איני מצליח להבין למה טורחים לשחררה במחיר כבד (שמוסתר מהציבור, כביכול לבקשת מוסקבה, השושבינה להסכם להחזרתה ארצה). אומנם יש שמועות, שהצעירה אינה בדיוק מאוזנת נפשית, אך היא רצתה להיות בסוריה, כנראה, כדי להתאחד עם מאהבה האינטרנטי. למה זה צריך לעניין את הציבור בארץ?! ולמה משיתים עליו את עלות שחרורה?! פרשת החזרתה, דווקא בעת מערכת בחירות (אני תמה מדוע לא סיכל אותה בגלל הבחירות יועצנו המשפטי המדופלם) - עודדה כל מי שקלטו שמץ רמז עליה (כלומר, שרים ופמליותיהם) להדליף עובדות בשצף-קצף, למרות שהוטל חיסיון מלא וחמור על הפרשה. את ההדלפות הללו אין הרשויות לאכיפת החוק, ובראשן היועמ"ש, מזדרזות לחקור, כמובן.

עשרות פיגועים

עשרות אירועים של השלכת אבנים על רכב של יהודים מתרחשים מדי חודש ביהודה ובשומרון, אך זה אינו מעניין כהוא-זה את משטרתנו הבטלנית. נציגיה באזורים הללו (משטרת ש"י) עסוקים, כנראה, רק בהתעמרות בתושבים היהודיים, כפי שנוכחנו בפרשת הרג הנער אהוביה סנדק, אך גם בפרשיות אחרות לפני ההרג ואחריו. אִיוּנה של משטרת ש"י אינו מקרי, אלא תופעה קבועה בחיינו, בכל המדינה. דוח המשטרה מלמד, כי גם בכביש 6 ובכביש נחל עירון (ואדי ערה) זורקים אבנים על רכב של יהודים. ב-2020 היו בכביש 6 מאה ועשרה מקרים של יידוי אבנים על רכב של יהודים (כלומר, כמעט כל שבועיים בממוצע), לעומת 23 אירועים של יידוי אבנים (כמעט פעמיים בחודש) בשנה שקדמה לה. כלומר, הטרור גולש גם לצירים מרכזיים במרכז, כיוון ש"לא נעשה די כדי לגדוע... [זאת]", כך אמר עו"ד חיים בלייכר מארגון "חוננו", המסייע לאזרחים נפגעי טרור. כיוון שהפיגועים בכביש 6 ובכביש נחל עירון נעשים על-ידי מחזיקי תעודת זהות ישראלית (מונח ניטרלי לערביי ישראל), אין הנפגעים נחשבים לנפגעים ממעשי איבה, מה עוד שהמשטרה, שבגלל מחדליה הם נפגעו, מונעת מהם, לדברי עו"ד בלייכר, לקבל אישורי איבה על הנזקים לרכבם. אבנים הנם נשק. אבנים הורגות, והן הרגו כבר כמה יהודים - גם בכבישים במרכז הארץ (שאינם ביהודה, בשומרון ובחבל עזה) - ופצעו רבים. אחרי יותר משלושים שנות טרור אבנים על הדרכים, עדיין מתעלמות רשויות המדינה (כולל צבאנו), כמו יענים, מהמציאות. לכן, התופעה משגשגת ופורחת.

הפקרות

"'הפקרות בדרום', וכמובן שלא רק שָם, כאשר מכת הטרור החקלאי בכל הארץ היא מצב בלתי-נסבל בעליל", הגיב סא"ל (מיל') ד"ר גדעון שניר לדברים, שכתבתי בטורי הקודם על המתרחש בנגב. "נכון שהמשטרה אימפוטנטית אבל הבעיה מתחילה מלמעלה בהיעדר גיבוי ממשלתי, ובעיקר, משפטי, הדבק בזכויות הפרט, תוך הפקרה חסרת-אחריות של טובת הציבור, וסלחני עד אימה כלפי פושעים. אף ממשלה לא הייתה מוכנה להתמודד עם הטרור הבדווי, במקרה הטוב הקימו ועדה, אך מעולם לא מימשו אף המלצה, כפי שקרה לתוכנית הטובה של אהוד פרוור. אז מה כי נלין על המשטרה? כרגיל, אנו מקיפים עצמנו בגדרות. טלאי על טלאי במקום לגבות מחיר מלא מפושעים, הנהנים מחסות משפטית ופוליטית חסרת-אחריות". מסכים עם דעת שניר, אך עדיין נחרד מהמצב, שהוא אכן תוצאה של התעלמות שלוש רשויות השלטון מחובתן להגן על אזרחי המדינה; וכפי ששניר כתב - מערכת המשפט, שמרחמת על אכזרים, ופוגעת אנושות באזרחי ישראל; ואין מי שיקרא לה לסדר. וראו לדוגמה את שערוריית העמדת אריה שיף מערד לדין כיוון שירה בפורצים, שניסו לשדוד את רכבו, למרות "חוק דרומי". ואלו אינן רק פריצות וגניבות, אלא גם מערכת אדירה של גביית דמי חסות (פרוטקשין). והשיא - כמובן - היה אונס הילדה בנגב. הנעשה בנגב הנו רק דוגמה אחת להפקרות, שנוהגת המשטרה, שמועלת בתפקידה לאבטח את חיינו ואת רכושנו. בגליל המצב חמור לא-פחות; ובכל הארץ נאנקים חקלאים אל מול טרור חקלאי אדיר, שהרשויות אינן עושות דבר להדבירו (נכון. חלק מעברייני הטרור החקלאי הם יהודים, ששודדים בזדונם ובאין-מפריע את יבול החקלאים). סיפר לי חקלאי, שכשקרא למשטרה לטפל בגנבי יבול, שתפס בשדותיו "על חם", מצא את עצמו מואשם על-ידי השוטרים, ונשבע, שלעולם לא יערב את המשטרה בענייניו. זה מה שנקרא תהליך RZW - דבר אל הקיר (רעד צי דער ואנט, באידיש). מי שרוצים לדעת יותר על המתרחש בנגב, ולהבין - יתכבדו לקרוא את דיווחי עקיבא ביגמן בישראל היום. ביגמן, תושב הנגב, חוֹוה על בשרו את ההפקרות. את מי שמעוניינים לדעת יותר על ההפקרות במחנות צה"ל ובמחסני הנשק והתחמושת שלו - אפנה לדיווח של אלוף (מיל') יצחק בריק הבלתי-נלאה על הפריצות למחנות צה"ל ולמחסני נשק צבאיים (קישור), ובעיקר, לרשימה המזעזעת של אירועי הפריצה בחודש פברואר, שצירף למאמרו. היום אלה מחסני תחמושת ובסיסים של צבאנו בנגב, ומחר אלה יהיו גם בתים באזור המרכז, כיוון שהפקרות מעודדת הפקרות, ומשטרתנו העלובה תמשיך להתבטל ולהתדרדר. אפילו צבאנו, שסובל קשות בנגב מפריצות ומגניבות (רק שם?!), אינו עושה דבר אל מול האיום, ומשפטניו מאיימים על החיילים, שלא יעזו לעשות מעשה להפסיק את השוד. והבדואים ממשיכים להשתולל, ולעלות רמה. ראו, לדוגמה, את הפריצה למחנה נתן בפאתי באר-שבע, שהשתמשו בה ברחפנים, כדי לאסוף מידע על המחנה, וכדי לשתק את מערכת החשמל בו.

כישלון

מאז תחילת המגיפה, אני סבור, שמלווה אותה כישלון מתמשך של רשויות הבריאות בארץ בתחום ההסברה. זה בלט כשקהילות שלמות התעלמו מהמגיפה, גם מסיבות פוליטיות (זכורה לדראון ההתייחסות של כמה פוליטיקאים מופקרים למגיפה בחודשיה הראשונים כאל "ספין" של בנימין נתניהו). בולטת במיוחד אי-הסברה לערבים ולחרדים; ואכן, הקהילות הללו הוכו יותר מאחרות במגיפה (גם באשמת מנהיגיהן!). פילוח נכון של הקהל, היה מביא את משרד הבריאות להבנה, כי יש לדבר אל הפלחים השונים באוכלוסיית המדינה בשפה שהם מבינים (וזה לא רק עניין בלשני, אלא גם של תרבויות שונות). כעת מכה בנו שוב הכישלון בהסברה - בעניין החיסונים. בהעדר הסברה טובה ונכונה, פורחים להם כל מיני שרלטנים (חלקם בעלי תואר ד"ר לרפואה), ומטיפים בחוצפה ובזדון לא להתחסן; ויש להם ק"ן טעמים של פייק ניוז, ושס"ה תומכים בטירוף, שהם מפיצים. התנגדות לחיסונים הנה תופעה ידועה, שכל מיני רופאי אליל ושרלטנים חוגגים עליה עשרות שנים בכל רחבי העולם. בארצות-הברית כחצי מהאוכלוסייה מתנגדת לחיסון בגלל השטויות הללו, שאין להן שום בסיס מדעי, ואפילו לא רמז דק במדע. אני בקבוצת סיכון גבוהה מאוד, ונועצתי ברופאיי לפני שהתחסנתי. "עדיף חיסון על מחלה", אמר לי אחד מהם, "ולא רק במצבך". כעת יש לי תעודת חיסון; ואני יודע היטב, שהחיסון אינו מונע כל אפשרות לחלות, אך יחליש את סבלי אם, ח"ו, אחלה. אני בוטח ברופא חולים, אך סייעתי לו, והתחסנתי. אני חרד מגל מטורף, שתומך במתנגדי החיסון. הוא ישפיע במוקדם, או במאוחר על המהססים להתחסן; ובסופו של דבר, יפגע בכולנו, כיוון שיותיר פרצות בחומה, שנועדה להגן על הציבור נגד הווירוס COVID-19. כלומר, הוא יעלה לנו בחיי אדם - של המסרבים להתחסן, של המהססים להתחסן, של משפחותיהם ושל כולנו; וזו אינה השערה בעלמא, אלא ודאות. רן רזניק כותב במאמר בישראל היום, כי כבר בשנת 2013 התריע מבקר המדינה על הִתרבות סרבני החיסון בקרב הורים לילדים, וביקש פעולה משמעותית למגר את התופעה. דיווחי משרד הבריאות מראים, כי יש התחסנות גבוהה בקרב ילדי כתות א'-ב', שקט̤נה משמעותית מאוד בכתות הגבוהות יותר. לדוגמה - רק 63.1-48.8 אחוזים מהבנות בכתות ח' התחסנו נגד הווירוס הקטלני פפילומה. כשנרשמתי ללימודים באוניברסיטה אמריקנית, דרשו ממני אישור, שאיני נושא שחפת (דרישה בכל מערכות החינוך האמריקניות ללא יוצא מהכלל); וכשהתחלתי ללמוד, התבקשתי להציג את פנקס החיסונים שלי. זה צעד נכון וצודק - גם במדינה, שמקדשת את הפרטיות ואת זכויות הפרט. בארצות-הברית יש למעביד הזכות לדרוש מעובדיו להתחסן, כדי לא לפגוע בעמיתיהם לעבודה. אצלנו חובה כזו אינה קיימת, לכאורה. כעת מתלבטים האם להחילה בעת המגיפה הנוכחית. איני מבין מדוע מתלבטים. "פקודת בריאות העם" הישנה והטובה מאפשרת לממשלה לחייב אזרחים ותושבים להתחסן; ואין משתמשים בה. כלומר, בשם הזכות על הגוף (דבר אמורפי לחלוטין, בעיניי, שאינו מוגדר בחוק) ובשם הפרטיות מרשים לחסרי-אחריות לפגוע בכלל בתירוצים מופרכים לחלוטין. עיינו במה שקורה בקרב המורים. כדי להגן עלינו מפני COVID-19 ומפני רעות אחרות, על הממשלה להפעיל את סמכויותיה לפי "פקודת בריאות העם", ולנקוט עיצומים נגד המסרבים/מהססים להתחסן, ובעיקר, נגד מי שמטיפים נגד החיסונים. ראוי לציין, כי יש גם ציניות פוליטית עלובה בעת מערכת הבחירות של מפלגות, שמטיפות לא להתחסן, כדי לפגוע במאמצי הממשלה לחסן את כולנו.

רקע

תא"ל (מיל') גל הירש, שהיה קצין האג"ם של פיקוד המרכז בתחילת שנות האלפיים, יחלוק את מסקנותיו מאירועי התקופה מאז הסכמי אוסלו, שהובילו למבצע "חומת מגן" ולהקמת מכשול התפר בין מדינת ישראל לבין רשות הטרור. שתי הרצאותיו יהיו במסגרת הסדנאות של "פורום אלפרדו לאזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחי מלחמה" באמצעות זום - ביום רביעי, 24 במארס וביום חמישי, 25 במארס. כל סדנה תתחיל בשעה שש וחצי בערב.