שיגעון השלג כשבכל העולם שולט הפתגם "הדשא אצל השכן ירוק יותר", אצלנו אומרים "השלג אצל השכן לבן יותר". אנחנו ממש מרגישים רגשי נחיתות לעומת ארצות אירופה, בהן יורד שלג ובעצם מקנאים בהן. אחרת אי-אפשר להבין את התשוקה הזאת לשלג, שמשבשת את שגרת חיינו, ובעצם חמורה יותר מהסגר, שכולם כל כך שונאים ומגנים... כל זה נכון גם לגבי הגשמים והסופות, שעושים לנו נזקים עצומים, מאחר שאנשים רבים נפגעים פיזית מהסערות והגשמים...
כן, הקנאה הזאת, הרצון שיהיה לנו יותר. במקום זאת אולי כדאי שנתחיל סוף-סוף לברך על המזל הטוב שלנו, שרוב הזמן אין לנו את כל הצרות האלו, בארץ הנפלאה שלנו, מבחינת מזג האוויר. יוצא חבר העמים שאתו שוחחתי, היה ממש מרוגז מהלהיטות הזאת בארץ לשלג. אצלנו, הוא סיפר, היו שולחים אנשים כאלו לסיביר... בעיני זה קצת דומה לבני ישאל במדבר, שסבלו כל כך והתלוננו על סיר הבשר שהיה להם במצרים... אלא במקום עגל הזהב שבני ישראל בנו למשה במדבר, אנחנו פה בונים לנו איש שלג לבן...
ברוך השם (הדס קליין) - זה לא אני כשהייתי בתיכון, המורה שאלה תלמידים לגבי שם המשפחה שלהם, מצד האם. כשאמרתי אז, פרקש, היא אמרה בחיוך: אני מקווה שאתה קרוב של פרקש המפורסם (והכוונה הייתה לאלוף הבריחות מהכלא - של שנות ה-50-70 - נחמן פרקש).
עכשיו כששמה של הדס קליין עלתה לכותרות בקשר לתיק 1000 של נתניהו, אני יכול להרגיע: "אין לי אחות" (ולמעשה השם משפחה של אחותי אחרי החתונה, כבר שונה).
ולעניין המעקב אחרי, יש פה גם סיפור: לפני כמה שנים, סבלתי מאיזה וירוס די מסוכן ועברתי סדרה ארוכה של בדיקות. אחותי מאוד דאגה לי ואחרי שהייתי בבדיקה אצל המטולוגית בבית החולים, מיהרתי להתקשר אליה. "אני חושב שעוקבים אחריי", אמרתי לה. אחותי די נבהלה ורצתה לדעת פרטים. אז הבהרתי את עצמי: הרופאה אמרה שאני צריך להיות אצלה במעקב.