ישנה טענה שככל שירבו נשים מנהיגות בעולם, מספר המלחמות יפחת. לפי התזה הזו, נשים נוטות לפתור סכסוכים בהידברות ובאמצעים פחות אלימים מגברים. אני חולק על הטענה הזו. לפחות לפי ניסיון החיים שלי אני משער שאם נשים ינהלו את העולם במקום גברים, תוך זמן קצר נימצא בעיצומה של מלחמה גרעינית.
אבל לניהול על-ידי נשים יש יתרון גדול אחד שאינו מוטל בספק. ללא ספק מספר ההטרדות המיניות יפחת. כידוע הטרדות מיניות הן מכת מדינה ולהוציא מקרים חריגים הן מונופול גברי: נעשות כמעט תמיד על-ידי גברים כלפי נשים. לראייה, למונח אשמאי המתאר זכר גס רוח, שטוף זימה, סוטה ומטרידן מינית, אין בכלל לשון נקבה.
נשים, לפי ההשקפה ה"מקובלת" הזו, הן יצורים כנועים, פגיעים וחלשים. נשים, להבדיל מגברים, אינן מונעות על-ידי דחפים מיניים או מאבקי שליטה ואגו כמו גברים אלא על-ידי ערכי משפחה מסורתיים כמו מסירות, דאגה וחמלה. לעומת נשים, אנחנו הגברים תופסים את עצמנו כשליטי היקום, רואים את העולם כשדה קרב, עסוקים במסע כיבושים אין סופי ותופסים את הנשים כאובייקט מיני ורכוש. כשאישה נתקלת בגבר מטרידן, האינסטינקט הבסיסי שלה הוא תוצאה של מיליוני שנות אבולוציה. היא קופאת במקום בפחד באופן בלתי נשלט ולא יודעת מה לעשות. לראיה, אפילו אישה עצמאית ועוצמתית כמו חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, קפאה לרגע במקומה כאשר חבר הכנסת איתן ברושי נגע בישבנה באופן משפיל ולא פרלמנטרי. לפיכך, תפקיד החברה המודרנית הוא להגן על נשים מוחלשות מפני האלימות המינית של גברים באמצעות מלחמה חברתית חסרת פשרות. לכן עלינו לגנות כל רמז להטרדה מינית, קלה כחמורה.
כדי להסיר את האיום ממגזרים מדוכאים וממגדרים מוחלשים כגון נשים, נדרשים כללים מחמירים למקומות עבודה מעורבים: כל עיסוק בעניינים אישיים או התייחסות להם הוא פסול, כל מגע גופני אסור וכול אזכור של מיניות הוא טאבו. הסטריליזציה החברתית מיועדת לעקר את חיידקי הרוע הגברי ומבשרת עידן חדש של צדק מגדרי. אליה וקוץ בה, בעולם החדש, הזכר הכובש, שטוף הזימה של העבר לא מוצא את מקומו ומרגיש חסר אונים, לכוד ומאוים.
חשוב לציין שגברים רבים אינם מושחתים מיסודם אלא סתם מתקשים להבחין בהטרדה מינית פסולה אפילו כשעומדת מול קצה אפם, שכן הפכה להם טבע שני. רוב הגברים הרי אינם אשמים בכך שהפכו ליצורים מזילי רוק ורוויי הורמונים. החברה היא האשמה. לכן המשימה של הדור הזה ובעיקר של נשים מנהיגות היא לחנך מחדש את הגברים, כדי שישילו מעליהם את ההשקפה הפטריארכלית, ההתנהגות הסקסיסטית, הלשון המחפיצה והמיזוגניות. גברים רבים עדין לא הפנימו את כללי ההתנהגות הנכונה בחברה מעורבת. רק ענישה נוקשה תעמיד אותם במקומם ותאפשר בעתיד סביבת עבודה נקייה מהטרדות מיניות ומחוסר שוויון מגדרי. למותר לציין שכאשר הגברים יבינו את נקודת המבט הנשית ויחדלו מהתנהגותם הנלוזה, העולם יהפוך במהרה להיות מקום הרבה יותר טוב.
כיון שהטרדה מינית היא טבע שני לנו הגברים, עלינו לנקוט זהירות יתרה ולהישמר מכול משמר פן נמעד. בלשון פחות תקנית, בשדה המוקשים של סביבת העבודה המעורבת, עלינו "ללכת על ביציות", להיות ביקורתיים כלפי עצמנו, רגישים כלפי בנות המין המוטרד ולהכיר על בוריין את דרכי ההטרדה השונות. להלן רשימה חלקית של הטרדות גבריות שכיחות שיש להימנע מהן.
הטרדה במבט
הטרדה במבט היא צורת ההטרדה השכיחה ביותר במקום העבודה. במהלכה הזכר סוקר את הנקבה במבטו ומשתהה למשך זמן מופרז על אזורים מוצנעים וארוגנים בגוף הקורבן כגון הישבן, החזה ומפגש הירכיים. נעיצת מבט לא ראויה היא פעולה אלימה שמשפילה את האישה והופכת אותה לאובייקט מיני עוד לפני שנאמרה מילה אחת. גברים רבים יכחישו את עצם ההטרדה או יטענו שהם עושים זאת באופן "טבעי", "בלתי מודע", או "בלתי נשלט" אולם בכך אין להצדיק התנהגות פסולה זו שראויה לגינוי ואף לעונשים כבדים. במקום שישפילו את הנשים, על הגברים להשפיל את מבטם ובמקום לחדור לפרטיותן וללטוש עיניים מוטב שיפשפשו במחשבותיהם הפסולות. גברים מאשימים לא פעם נשים בלבוש "פרובוקטיבי". חשוב להדגיש, אופן לבושן של נשים אסור שישמש היתר או הצדקה להטרדה. זכותה של אישה להתלבש לפי טעמה האישי בלי שיעירו לה על כך וכמובן בלי שתופשט במבטים. מצד שני חשוב לגנות גברים שלבושים כטרזן עם חולצות צמודות ומכנסיים הדוקים מדי שמבליטים את מבושיהם בצורה מתריסה ומאיימת.
הטרדה גופנית
במקומות עבודה מתקיימים מגוון של הטרדות גופניות שחלקן מסתתר מאחורי התנהגות "תמימה" כגון חיבוק "חברתי", מגע אקראי בכתף או ביד, חיכוך במעברים צרים, לחיצת יד ולאחרונה הטרדה מרפקית. נשים רבות מתקשות להתנגד למגע גופני כזה שנכפה עליהן באמצעות נורמות שנוצרו על-ידי גברים שטופי זימה. מגע גופני פסול כזה עלול להשאיר צלקת נפשית עמוקה אצל נשים ולכן יש להתייחס אליו לא כעברה פעוטה אלא כפשע חמור הגובל באונס ממש. הכיצד יוכלו נשים להרגיש חופשיות במקום העבודה אם גברים ימששו אותן ללא הרף משל היו חפץ לתשמיש?
הטרדה מילולית
כבר נאמר "כבודה של בת מלך פנימה". ישנם נושאים שהצנעה יפה להם ולא ראוי לדון בהם אלא בנסיבות מתאימות ושיחה במקום עבודה אינה יוצאת מכלל זה. היום כולם מבינים שכאשר גבר מחמיא לאישה במקום העבודה על תסרוקת, פריט לבוש או כל דבר אחר שקשור למראה חיצוני הוא חוצה קו אדום בוהק וחוטא הן בחדירה לפרטיותה והן בהתייחסות מתנשאת כלפיה. למשל, חל איסור חמור על מעביד לומר לעובדת שהיא רזתה שכן יש בכך יותר מביקורת מרומזת על היותה שמנה. במקום עבודה מהוגן אין מקום להלצות שעוסקות בעניינים לא מוסרים לרבות בדיחות "גסות", להצעות שניתן לפרשן כאישיות או לרכילות. למותר לציין שיש להימנע מלשון מתנשאת, מעליבה ו"מקטינה" וממחמאות מפוקפקות כגון התאור המעליב "מתוקה" ומאותה סיבה ממש רצוי להימנע מלהגיד על עובדת שהיא "מקסימה" "נהדרת" או "נאה".
רגע של רצינות: הטרדה מינית היא רעה חולה שיש לשרשה, אבל כדי להילחם בתופעה הפסולה הזו אנחנו "שופכים את התינוק עם המים". מחניקים כל רוח חופשית והתייחסות אישית ורגשית. יתרה מזאת, במקום לגדל דור של נשים חזקות, עצמאיות, שאינן מתרגשות מכול מילה, מבט ונגיעה, נשים שיודעות לעמוד על זכויותיהן, להציב לגברים גבולות ולהתלונן עליהם כשצריך. במקום לנצל את היתרונות של חברה מעורבת ומגוונת אנחנו הופכים את הנשים לקורבן ואת הגברים לאיום ובכך דווקא מנציחים חוסר שוויון בין המינים. במקום חברה בריאה שלעיתים מתקיימים בה מתח מיני ויחסים אישיים, אנחנו כופים נורמות התנהגות פוריטניות שלא משרתות אף אחד מהמגדרים. מסע הצלב הטהרני כנגד הטרדות מאיים להפוך את כולנו לרובוטים חסרי רגשות ואת מקום העבודה לשדה מוקשים מסוכן. לפחות לטעמי, התרופה שהפמיניסטיות רוקחות לנו הרבה יותר גרועה מהמחלה עצמה.
