מה באמת אמר בג"ץ על נתב"ג

התרגלנו לכך שפוליטיקאים, במיוחד מן הימין, מעוותים פסקי דין של בית המשפט העליון ומשתלחים בשופטים מתוך הנחה (מוצדקת, למרבה הצער) שרוב הציבור - וגם רוב התקשורת - לא קוראים את הפסיקה נגדה הם יוצאים. אבל כאשר מנכ"ל משרד הבריאות, חזי לוי, מייחס לבג"ץ את הסכנה של כניסת וריאנטים לישראל והתגברות הקורונה - זוהי תופעה חדשה ומסוכנת, בה גם הדרג המקצועי מצטרף לזריית החול בעיניים. במקום לספר לכם מה כתוב בפסק הדין, נביא כלשונם קטעים נרחבים מתוך דבריו של השופט יצחק עמית, שהיטיב לתאר את ההתרחשויות. לעמית יש גם תכונה מעצבנת: הוא רוצה לקבל נתונים. אתם יודעים - הדבר הזה שקשה להתווכח איתו, עובדות ומספרים. ואחר כך הוא עושה דבר עוד יותר מעצבן: מנתח את הנתונים בהיגיון פשוט ומגיע למסקנות הגיוניות ומתבקשות. זה בדיוק מה שהוא עשה בנוגע לקורונה. הנה הדברים.

פרק א': כמה חולים?

"בנקודה זו נבחן את תרחיש הייחוס של איום הווריאנטים, על-פי הנתונים שעלה בידינו לחלץ במהלך הדיונים בעתירה. כל אזרח שחוזר לארץ חייב בבדיקה בחו"ל עד 72 שעות לפני עלייתו למטוס, ועם הגעתו נערכת לו בדיקה נוספת בנתב"ג (שתוצאותיה מתקבלות כעבור כשמונה שעות). לפנינו אפוא שתי תוצאות שליליות, אך באלה לא די כדי להבטיח שאותו אזרח לא נדבק בונגיף הקורונה. זאת, הן בשל החשש לתשובה שגויה בבדיקות והן מחשש שההידבקות תיתן אותותיה רק בחלוף מספר ימים (זו הסיבה לבידוד של 14-10 ימים למי שבא במגע עם חולה מאומת). "בעקבות שאלות חוזרות ונשנות שהפנינו אל משיבי המדינה, התברר כי כאחוז אחד בלבד מהחוזרים מחו"ל נמצאו כחיוביים לקורונה, אך לשם הזהירות, ובהינתן שיש להמתין עוד מספר ימים עד לתום הבידוד, יש להעמיד מספר זה על 1.6%. לא הצלחנו לקבל תשובה כמה מתוך אלה שנמצאו חיוביים נשאו גם וריאנטים ומאיזה סוג. "מכסת הנוסעים כיום, לאחר העלאתה, עומדת על 3,000 איש ליום. לשם הדוגמה, בהנחה ששערי נתב"ג היו נפתחים ו- 10,000 איש היו נכנסים מדי יום לארץ, הרי שהסיכון מתבטא כלהלן: לאחר הפחתה של כ-20% מחוסנים ומחלימים שאינם חייבים בבידוד, מתוך כ-8,000 איש יימצאו 1.6% חיוביים = 128 איש (וכאמור, לא ברור כמה מתוכם ישאו וריאנטים ומאיזה סוג). זה הגרעין, זה הזיק או הגפרור שהמדינה חוששת כי יצית להבה ויגרום להתפשטות של הווריאנט הדרום אפריקני או של וריאנט עלום שטרם נודע או שטרם בא לעולם. "על אף שמדובר במספר קטן של אנשים, הרי שלא ניתן לדעת מראש מי הם אותם אנשים שיימצאו חיוביים, ומכאן כי אם היו נכנסים 10,000 איש ביום, היה על המדינה לאכוף על 8,000 איש מתוכם בידוד מדי יום. לכן, ולנוכח הקושי באכיפה, העמידה המדינה את מכסת הנכנסים היומית על 3,000 איש ביום. מנגד, יש להביא בחשבון כי ייתכן שהחיסון יימצא יעיל ואפקטיבי גם כנגד וריאנט זה או אחר, ולנוכח האחוז הגבוה של מחוסנים בישראל, עוצמתו של אותו זיק פוטנציאלי שעלול להצית להבה אינה כה גדולה".

פרק ב': מה אפשר לעשות?

"נקודת המוצא היא שהווריאנטים לא ייעלמו אלא להפך. ככל שהנגיף משכפל את עצמו ויותר אנשים נדבקים, הסיכוי למוטציות חדשות הולך וגדל. מכאן שהסיכון לווריאנט כזה או אחר לא ייעלם, שהרי מדינות שונות בעולם נמצאות בשלבים שונים של התפשטות המגפה. לכן, כבר ביום שבו החליטה הממשלה על סגירת שערי נתב"ג 'מהיום למחר' היה ברור כי סגירת השמיים אינה יכולה להיות פתרון לטווח ארוך, אף לא פתרון לזמן קצר, ויש למצוא פתרון מיידי לבעיה הקרדינלית של אכיפת הבידוד על הנכנסים לישראל. לא בכדי ד"ר שרון אלרעי-פרייס חתמה את חוות דעתה מיום 18.2.2021 במילים: 'חשוב להבין: הבסיס לפתיחה בטוחה של השמיים יהיה מציאת מנגנון לווידוא בידוד החוזרים מחו"ל. גם בתחום זה נבחנים פתרונות שונים ועד למציאתם חשוב להאריך את התקנות להפחתת תעבורה'. "ניתן היה לצפות אפוא שביום 24.1.2021, בשעות הלילה, בעצם היום שבו החליטה הממשלה לטרוק בחוזקה את דלתות הכניסה לישראל, יישבו מיד הגורמים הרלוונטיים לטכס עצה בשאלה הבאה: כיצד ניתן לאכוף באופן אפקטיבי את הבידוד? 'תובנה' זו חייבה את הרשות המבצעת לפעול לאלתר למציאת פתרונות להידוק האכיפה. מה עוד, שבחלוף זמן קצר התברר כי לא עלה בידי המדינה לאכוף את הבידוד במלוניות (ואיננו נדרשים לשאלה אם מדובר באוזלת יד או בנתונים אובייקטיביים שלא אפשרו זאת). מה עוד, שהבחירות כבר התדפקו בשער, שהרי תאריך הבחירות ידוע זה מכבר. "קשה שלא לתמוה מדוע כבר למחרת יום הסגירה הפתאומית של שערי נתב"ג לא החלה המדינה לנקוט צעדים בהם היא נוקטת רק כעת: צמידים אלקטרוניים (בימים האחרונים נעשים הליכים מזורזים לתיקון החוק ונערך פיילוט הכולל מספר קטן בלבד של צמידים); הגדלת מספר המפקחים על הבידוד (רק ביום 10.3.2021 גובשה רשימה של 127 מפקחים נוספים 'הנמצאים בהליכי קליטה והכשרה'); ותעדוף והגדלה של מספר "ביקורי הבית" ופיקוח טלפוני כדי לוודא שהבידוד נשמר. יש להצר על כך שצעדים אלה ננקטים אך בימים האחרונים. "...אין זה מתפקידו של בית משפט זה לומר לרשות המבצעת כיצד לפעול ומהם האמצעים שנמצאים בהישג יד באשפת החיצים של המדינה. אך על-מנת להרתיע מפני הפרת הבידוד ניתן היה לחשוב על שורה של צעדים נוספים, כגון: להעלות באופן דרסטי את שיעור הקנסות למפרי בידוד שחזרו מחו"ל, לקבוע עבירה פלילית מיוחדת בנדון, ולהפגין יד קשה וזרועה נטויה כלפי חוזר מחו"ל שהפר את הבידוד למען יראו וייראו. יש להניח כי אל מול האפשרות להישאר "תקועים" בחו"ל, מרבית האזרחים הישראלים היו נוטלים על עצמם מרצון עול בידוד והתחייבות כדי לחזור לארץ. "עמדת המדינה משקפת הנחת מוצא שמרבית אזרחי ישראל אינם שומרי חוק ולא יצייתו לחובת הבידוד. לכאורה, להנחה זו ניתן למצוא תימוכין בנתונים שהעבירה המדינה ולפיה מאז ה-1.11.2020 ועד ליום 14.3.2021 מאומתים רבים שהיו אמורים להיות בבידוד מלא לא הקפידו על הבידוד (האם הוטלו קנסות על אותם מפרי בידוד? לא נמסרו נתונים על כך). כשלעצמי, איני משוכנע שיש להעמיד את רוב אזרחי ישראל בחזקת עבריינים. "אך גם בהנחה שזו המציאות העגומה, נזכיר: מספר החיוביים עומד על כאחוז וחצי ולא כולם נושאים עימם וריאנטים; כל נכנס לישראל חייב להציג תוצאה שלילית בבדיקת קורונה שנערכה לכל היותר 72 שעות לפני המועד שבו התייצב בתחנת גבול. כל נכנס לישראל גם עובר בדיקת קורונה. שתי תוצאות שליליות מפחיתות את החשש, הגם שלא לחלוטין, בהינתן שמהימנות הבדיקות אינה בשיעור של 100%, כלומר חשש ובהינתן שהתחלואה מתגלה לעיתים בשלב מאוחר יותר. לתוצאה שגויה ניתן להוסיף גם בדיקה שלישית לאחר מספר ימים, שאם הפעם תצא חיובית, יוגבר הפיקוח המשטרתי והעירוני על החולה המאומת. כל זאת לצד צעדים נוספים שעיקרם התמקדות ומתן תעדוף לאכיפת הבידוד על הנכנסים לארץ, לרבות תעדוף לקטיעת שרשראות הדבקה של מי שבא במגע עם מי ששב מחו"ל ולרבות ריצוף גנומי מהיר של דגימות נגיף חיוביות מקרב השבים מחו"ל".

אפילוג: מי באמת אשם?

עמית מתאר את העובדות כהווייתן ואיש אינו חולק עליהן. ממשלת ישראל התעוררה אחרי שנה בה השמים היו פתוחים (בלשונו של עמית: אחרי שהסוסים נכנסו לאורווה) וסגרה אותם בבת אחת - בלי תקופת מעבר, בלי לאפשר חזרה ארצה במשך כמה ימים, בלי לבדוק כמה ישראלים תקועים בחו"ל. הנימוק הראשון להגבלת הכניסות ל-3,000 ביום היה שזוהי קיבולת נתב"ג - אבל בדיון בבג"ץ התברר שזהו טיעון כוזב. לפיכך, נסוגה הממשלה לכך שאין היא יכולה לאכוף את חובת הבידוד. על כך אומר עמית, שלא ננקטו צעדים פשוטים ויעילים; ויותר מזה: הממשלה לא הראתה מה כן ניסתה לעשות כדי לאכוף את הבידוד. כיוון שכך, פנתה הממשלה לאמצעי דרסטי: איש לא ייכנס, או שייכנסו רק מעטים. כבר הערתי בעבר, שהגישה הזאת אווילית מיסודה. אם רוצים למתוח אותה, אפשר להגיע למניעת תאונות דרכים על-ידי הורדת כל המכוניות מן הכבישים, ולמנוע רצח נשים בידי בעליהן השוטרים באמצעות הימנעות מחימוש כל השוטרים, ולמנוע שיימינג ברשת על-ידי חסימת האינטרנט. מגוחך? לגמרי. אבל כך בדיוק מתנהגת ממשלת ישראל. היא לא יכולה או לא רוצה להתמודד עם מסיבות פורים, אז היא מטילה סגר על כולנו. היא לא יכולה או לא רוצה להתמודד עם מפרי בידוד, אז היא מונעת מכולם להיכנס ארצה. תפקידו של בית המשפט העליון הוא להגן על זכויות יסוד מפני פגיעה בלתי מידתית בהן בידי הממשלה. אם הוא לא יעשה זאת - מי כן? דמוקרטיה איננה עריצות הרוב ואין פירושה שלממשלה מותר לעשות הכל. להפך: במדינת חוק, לרשות הציבורית אסור כל מה שלא הותר לה במפורש (בעוד לאזרח מותר כל מה שלא נאסר עליו במפורש). הרשויות חייבות לפעול מכוח הסמכה חוקית ולעמוד בתנאי יסוד חוקתיים. מי שרוצה משהו אחר, רוצה להפוך את ישראל למדינה סמכותנית כמו טורקיה או רוסיה. אלו המתנפלים על בג"ץ בשל פסיקותיו, עושים זאת משום שהחלטותיו לא נראות להם. הם משוכנעים שיהיו לעולם בשלטון, ולכן רוצים להוביל לפוליטיזציה של בית המשפט העליון - כדי שהשופטים יהיו אומרי הן של הממשלה בראשותם. הם רוצים לשלוט בלי בקרות ובלי ביקורת. הם רוצים שיוכלו לסגור ולפתוח את שערי המדינה כרצונם. הם רוצים שיוכלו למנוע הפגנות נגדם. הם רוצים שיוכלו לפגוע בפרטיות שלנו כאוות נפשם. והם מוכנים לרמוס כל מי וכל מה שיעמוד בדרכם.