אין דמות היסטורית שהוקדשו לה יותר מילים מאשר אדולף היטלר, אך בין מיליארדי המילים שנכתבו עליו – רק מעטות תיארו את חייהם של הוריו, אלואיס היטלר וקלרה היטלר, שלגביהם כמעט ולא שרדו מקורות ראשוניים. אבל אחת ההפתעות של ההיסטוריה היא מכתבים המתגלים בעליית הגג – וזה מה שאירע לפני מספר שנים בעיירה האוסטרית הזעירה וואלרן. הגמלאי אנליסה סמיגייסקי נבר בעליית הגג ומצא 31 מכתבים שכתב אלואיס היטלר.
סמיגייסקי מסר את המכתבים להיסטוריון רומן זנדגרובר, אשר השתמש בהם לכתיבת ספרו: "אביו של היטלר: כיצד בן הופך לדיקטטור", אשר פורסם בחודש שעבר בגרמנית – מדווח וושינגטון פוסט. אלואיס כתב את המכתבים לסבא-רבה-רבה-רבה של סמיגייסקי, יוזף רדלגר, עובד מדינה שמכר את חוותו לאלואיס ב-1895, כאשר אדולף היה בן שש. המכתבים עוסקים במכירה, אך גם חושפים את היחסים במשפחת היטלר. "לומדים מהם הרבה על המצב הכספי של המשפחה, הניהול המתוכנן של החווה והחיים בה", אומר זנדגרובר לפוסט. "אנחנו לומדים מהם רבות על האווירה הכפרית אותה חווה אדולף היטלר בתחילת לימודיו". אלואיס גדל בחווה, עבר לווינה בנעוריו אך המכתבים מלמדים שהוא התגעגע לחיים כאיכר ואף למד חקלאות.
המכתבים גם מתארים בצורה שונה מכפי שהיה ידוע עד כה את היחסים בין בני הזוג היטלר. תיאורים קיימים של אלואיס מציירים אותו כשיכור ומתעלל ואת קלרה כשקטה וכנועה. המכתבים מלמדים שתפקידה של האם במשפחה היה שונה. "אשתי אוהב להיות פעילה ויש לה את ההנאה וההבנה הדרושים של הכלכלה", כתב אלואיס. חלק משמעותי מהתשלום תמורת החווה בא מהירושה שנפלה בידי קלרה, היא הייתה בעלים משותף שלה ומן המכתב עולה דמותה כעקרת בית עצמאית ההולכת לבנק ולדואר ונותנת הוראות לעובדי החווה.
החשיבות הגדולה ביותר של המכתבים היא היחסים בין האב והבן, במיוחד הדמיון בדעותיהם על העולם. שניהם היו מלאי הערכה עצמית – שהם טובים יותר וחכמים יותר מכל מי שסביבם. אלואיס, אשר קרא ולמד, חש שהוא עולה גם על בעלי תארים אקדמיים. במכתביו מתלונן אלואיס על נוטריונים, שופטים ואקדמאים; הוא מרוצה רק מהידע הנובע מנסיונו האישי.
אלא שהטפיחות העצמיות על השכם אינן מביאות לו הצלחה. שנתיים לאחר רכישת החווה, הכל קורס והמשפחה נאלצת לעבור דירה. בינתיים החל אלואיס להכות באופן קבוע את בנו, אך הלה ממשיך לאמץ את השקפות העולם של אביו – וגם מתחיל לאמץ את האנטישמיות הרווחת בסביבה. "אדולף היטלר נשר מרצונו מבית הספר", אומר זנדגרובר. "כמו אביו, הוא חש נעלה בזכות הידע שרכש בעצמו. הוא ראה את עצמו כגאון צבאי, טכני ואמנותי. כאמן, הוא ראה את עצמו כגאון אוניברסלי: לא רק צייר, אלא גם אדריכל, סופר, מלחין ושחקן".
כאשר בחן מקרוב את המכתבים, אשר יוצאו במוזאון אוסטרי בחודש הבא, שם לב זנדגרובר לעוד תופעה מדהימה: כמעט לא ניתן להבדיל בין החתימה של אלואיס היטלר לזו של אדולף היטלר.
