חג החרות

אנו נמצאים בפתחו של חג הפסח, חג החרות. נס יציאת מצריים אומנם התרחש לפני כ-3,500 שנה, אך חז"ל אומרים ש"חייב אדם לראות את את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". ואכן אילו אבותינו לא יצאו ממצריים, היינו משועבדים בה עד היום. אך כפי שנראה יש לכך גם משמעות פנימית עמוקה. חג הפסח הוא חג העצמאות, שבו יצאנו מעבדות לחרות ונולדנו לעם. הבה נבחן את סוגיית החרות לאור המאורע הכביר ששינה את פני ההיסטוריה בכלל ואת פני ההיסטוריה היהודית בפרט.

חירות מהי?

אגדה סינית מספרת על הזמיר המזמר בכלוב של זהב שפצח מדי יום בשירה יפהפיה בארמון המלך, שצליליה הקסומים ערבו לאוזנו ולאוזן כל שומעיו. יום אחד מאסה הציפור המלכותית בחיי הכלוב הסוגר ושאפה שוב להיות צפור דרור בחיק הטבע ולעוף באוויר החופשי. מה עשתה? התחזתה לציפור מתה. או אז ציווה המלך, שנאלץ להיפרד משירתה הערבה ומצליליה הקסומים, בצער רב לסלקה מהארמון. וראו זה פלא, הציפור חזרה לחיות ושבה לזמר את שירתה הקסומה ושובת הלב, והפעם באוויר החופשי הצלול (מוטיבים דומים נמצאים בסיפורי רבי נחמן מברסלב). לפנינו אגדת עם נפלאה, בגירסה זו או אחרת, שמסר נפלא פשוט ויסודי גלום במהותה: לא כל הנוצץ זהב הוא. עם כל הכבוד לעולם הזוהר, הסגידה לעגל הזהב איננה מזוהה כמו שחושבים עם החרות הנכספת, ואף יכולה להיות כלוב. העושר אינו התגלמות האושר, והאדם, כמו כל יצור חי, שואף לחרות. מהי חרות? חרות אין פירושה שחרור כל רסן, התפרקות מכל ערכים ועולם ללא גבולות. נהפוך הוא. חרות פירושה עצמאות. חרות פירושה שליטה, שליטה מתוך עצמאות, מתוך הכרת האדם בעצמיותו ובמהותו הפנימית. חרות פירושה להיות אתה, את, המודל המקורי ולא האחר, שהוא כלי העבודה הבסיסי שלך הדרוש להתפתחותך האישית והאנושית כאחת בכל המישורים - השכלי, הרגשי, החווייתי, המצפוני והמוסרי. ובלשונו היפהפייה של הרבי מקוצק: "אם אני אני ואתה אתה - אז אני אני ואתה אתה; אבל אם אני אתה, ואתה אני - אז אני לא אני ואתה לא אתה" .

העורב הקרח

העורב באגדה שמאס בצבעו השחור, והשתוקק להיות טווס צבעוני יפה תואר, ובתעוזה שלילית גנב נוצה אחת מכל צפור, והדביק אותן לגופו לאחר שמרט ממנו את נוצותיו השחורים, והתהלך כטווס נפוח כשהוא מתהדר במעמדו החדש כמלך הצפרים - סופו שנשרו כל נוצותיו הגנובות, והוא נותר קרח מכאן ומכאן. החמור הזקן, שבעליו הלביש אותו במחלצות מלכותיות לתפארת החיות, כשהתבקש לנאום את נאום המלוכה, אך פצה את פיו התגלה למרבה המבוכה והבושה כחמור נוער! זה סופם של המתחזים לאחרים.

מוביל, לא מובל

חירות פירושה חיפוש משמעות, כי האדם, כדברי פרופ' פרנקל, מחפש משמעות. והאדם היהודי, אוסיף, מחפש משמעות יהודית. חרות פירושה להיות מוביל ולא מובל. לא כמו תסמונת הכלב במבחן הצומת, כפי שאני קוראת לזה. מדוע אמרו חז"ל "פני הדור כפני הכלב"? שמתם לב הכלב צועד לפני אדונו, אולם כשהוא מגיע לצומת, הוא מביט לאחור לראות לאן אדונו פונה. פירושו של דבר, הכלב מתחזה למוביל, בעוד למעשה כשהוא מגיע לצומת דרכים, מתגלה מהותו האמיתית כמובל, ולא מוביל. האדם, בניגוד לכלב ולחיה בכלל, מתוקף היותו נברא בצלם אלוקים, ניחן ביכולת שכלית ובבחירה חופשית. המסר לאדם הוא: אל תהיה כמו כלב. תהיה מוביל ולא מובל. המבחן בא לידי ביטוי דווקא בצומת דרכים, כשנדרשת קבלת החלטה בין אופציות שונות. יש לך יכולת שליטה, יכולת לנהל את חייך, את רגשותיך, את מעשיך, את יצריך, ולא שהם ינהלו אותך. זו מהותך הפנימית האמיתית. זו המשילות והריבונות שלך. את/ה המלך, את/ה המושל בעצמך, את/ה השופט והמבקר את מעשיך לשם תיקונם, אבל בלי שיפוטיות בבקשה. איזו חרות! איזו מלכות! היש חרות גדולה מזו? ובקיצור, חרות זו המהות הפנימית החיובית בהתגלמותה. מה הפלא שחז"ל אמרו: "אין לך בן-חורין אלא מי שעוסק בתורה". היהדות העניקה לנו את מתנת החרות הפרטית והלאומית בחג הפסח, חג החרות שבו יצאנו מעבדות מצריים לחרות לאומית, ואנו יוצאים לחרות מהמיצרים האישיים.

תורת החרות

חג החרות סולל את הדרך ומכשיר אותנו לקראת המעמד ההיסטורי האדיר - מתן התורה הקדושה במעמד הר סיני. היהדות, לעומת שאר הדתות, ייחודית בכך שהיא מקדשת את הגשמיות - את הגוף באכילה כשרה, בברכות הנהנין שלפני ואחרי האוכל; את המשפחה והבית היהודי בהלכות טהרה, את השבת בקידוש, בסעודות, בזמירות ובתפילות. כפי שהצבענו, המצוות מלשון צוותא וחיבור, המקיפות את כל תחומי החיים, נועדו לחבר אותנו לפנימיותנו, לנשמתנו ולאלוקינו. מטרתן לגבש את זהותנו הפרטית והלאומית ולהעצים את אישיותנו. המצוות עוזרות לנו להתגבר על יצרים, על כעס, על גאווה על מתירנות, מחנכות אותנו לדחיית סיפוקים מידיים, לנתינה, צדקה וחסד ולמידות טובות. המצוות מנחות אותנו לדרך הנכונה. נקנח באימרתו המופלאה של המשורר רבי יהודה הלוי: "עבדי הזמן עבדי עבדים הם.

עבד ה' הוא לבד חופשי". מצוות התורה משחררות את האדם מהשעבוד למסכים, מהסגידה לעגל הזהב, מהעבדות לכסף ומההתמכרות לעבודה וליצרים. האמונה וההכרה המלאה בתלותנו בבורא, בקבלת הסמכות האלוקית וההכרה בהשגחה העליונה עלינו ובחיבור המהותי העוצמתי שלנו למצוות - הן שמקנות לנו חרות מלכותית אמיתית. חג חרות שמח!