שטף דם במוח
"זה אירע ביום ששי בחודש יוני 2017. נסעתי בדרכי להעביר טסט למכונית שלי. לפתע חשתי ברע. נסעתי בכיוון בית החולים קפלן. החניתי את המכונית והתחלתי לצעוד לכיוון חדר המיון. במיון חטפתי אירוע קשה של שטף דם במוח. הובהלתי לחדר טיפול נמרץ. הייתי בהכרה מלאה, אך לא יכולתי לאכול בעצמי או לדבר והנעתי את הראש לתשובה חיובית או שלילית. כעבור שבועיים שטף הדם החל להתייבש, זה כמו נס, והורידו אותי למחלקת אשפוז רגילה. הפעילות המוטורית של הגוף שותקה מצד שמאל.
הועברתי לבית לוינשטיין. שם, במשך ארבעה חודשים, חל שיפור קל בפעילות המוטורית. כעת אני נמצא במרכזים רפואיים "גולדן קייר" בנס ציונה, כאן שוהים כ-500 איש בשני מבנים. עדיין יושב בכיסא גלגלים אך מצבי משתפר פלאים מדי יום. הדיבור חזר כמקודם, הראש צלול לחלוטין וגם חזרתי לנהוג. עם זאת קשה לי לבצע פעולות פשוטות ביום יום כמו לפתוח בקבוק, להתלבש, לנעול נעליים ועוד, אך המטפלים המעולים במקום מסייעים לי. במהלך השיקום הוצאתי תשעה ספרים בהוצאה עצמית אותם אני מחלק לחברים ולבני המשפחה.
בין הספרים גם ספר ילדים: סבא מוטי מספר לנכד ראם, סיפור אהבה, על השלום עם מצריים, תורת ההצלחה, סיפור על ישראלים גיבורים". את הדברים הללו מספר לי מוטי לוי אתו נפגשתי מחוץ למרכזים הרפואיים בו הוא שוהה כעת. בימים אלה יצא לאור ספר שיריו החדש "העולם יפה אנשים יקרים" ובו 50 שירים. "היצירה היא תרופה לגוף ולנשמה". הוא אומר.
דוגמה והשראה לאחרים
מוטי מהווה דוגמה והשראה לאחרים כסמל של שיפור והעצמה במאמציו להשתקם. בימי הקורונה התקבל לקורס תסריטאות בזום בהם השתתפו נכים קשים ובמהלכו כתב תסריט על אחד מספריו: חטיפה בפירמידות.
כפעיל חברתי, שגדל והתחנך כסוציאליסט, הוא מצר על כך שהעולם הולך לכיוון קפיטאליזים חזירי, כמו גם על איכות הסביבה. "במו ידינו, אנחנו הורסים את כדור-הארץ על-ידי זיהום האוויר מכלי הרכב. לצערי, כל הנושא החברתי כמו סבלנות, "ואהבת לרעך כמוך", עליהם גדלנו והתחנכנו הולך ומתפורר ולכן החלטתי החלטה אסטרטגית שכל הסיפורים שלי בנושא ערכים ייועדו לילדים, להעניק כבוד לזולת ולאכול בריא. אני מתכוון להגיע לבית הספר היסודי בו למדתי ולתרום להם את ספריי ובכך לסגור מעגל, כמו שאני מקווה גם שאחד מתסריטי יצא לאקרנים ויעשה אותי מאושר". מוטי לוי מקדיש כארבע שעות מדי יום לכתיבה. "הכתיבה שלי היא תחביבי", כך הוא מעיד על עצמו.
35 מפקחים במשטרה הירוקה בכל הארץ
לדבריו, קיבל הרבה תובנות במהלך שנותיו במשרד לאיכות הסביבה שעזרו לו בפעילויותיו החברתיות. מוטי לוי גאה בכך שהיה אחד האנשים המרכזיים שהצילו את שלולית החורף מבנייה, והשארתה כפינת חמד, ליד משרד הרישוי בחולון.
עם זאת הגיע למסקנה שמלמטה מהשטח, קשה יותר ליישם דברים מאשר מלמעלה, שם קובעי המדיניות יכולים לבצעם בקלות, למרות שבחלק מהמקרים אינם עושים זאת. "כך למשל", הוא אומר, חייבים לתת "יותר שיניים" למשטרה הירוקה על-מנת שתהיה לנו מדינה יפה ובריאה. כל נושא המים, והשפכים והפסולת המחלחלים לאדמה, ומזהמים את מי השתייה. צר לי על כך. במשטרה הירוקה, יש לכל מפקח את האזור שבו הוא אחראי על אתרי פסולת, על אתרים חוקיים, על אתרים פרטיים, על מפעלים ועל שירותים בתחנות דלק. ב
כל הארץ נמצאים 35 מפקחים במשטרה הירוקה ואין בכוחם לענות על כל הצרכים הנדרשים. אילו היו מכפילים את כמות המפקחים יחד עם שיתוף פעולה מצד הרשויות - יכולנו להגיע להישגים גדולים. אגב, יש גם רשויות שאינן משתפות פעולה. עם זאת יש שיפור משמעותי בכמעט כל נושאי איכות הסביבה, שלא לדבר על נושא המזהמים סביב חיפה ונושא הפסולת שאינם זוכים ליתר תשומת לב"...
רצה להיות כדורגלן מפורסם
מוטי לוי נולד לפני 62 שנים בשכונת תוחלת בכפר חב"ד להורים יוצאי תימן, מבית דתי, שעלו לארץ במרבד הקסמים ב-1949. סבו מצד אביו מורי סעיד סאלם היה שוחט וסבתו גניה הייתה אחת הנשים היפות בתימן. האב שלום, עבד כשרת בבית ספר בתל אביב, האם שרה עבדה כל שנותיה במשק בית וגידלה ששה ילדים. מוטי הוא הבן הבכור במשפחה שראתה בו את "הכבשה השחורה". בהיותו בן 4 עוברת המשפחה להתגורר בשכונת שיכון המזרח בראשון לציון, שכונה שיצא לה שם של שכונה קשה, אך מוטי ואחיו לא התפתו לפשע ולסמים שהייתה מנת חלקה.
ההורים הקפידו, על-אף קשייהם הכלכליים להעניק לצאצאיהם את כל המשאבים שהופנו לחינוך. הם רושמים אותם לבית הספר החילוני שבשכונה למרות שהיו דתיים. עד גיל 14 מוטי לומד בבית ספר חילוני ובסיום לימודיו הולך מדי יום לחדר. "שם חטפתי מכות מידי המורי וגם למדתי לקרוא הפוך. לפי המסורת התימנית של פעם ישבנו על הרצפה והייתה זו חוויה מעניינת"... מוטי נוהג ללכת לבית הכנסת, אך בגיל 18 הוא פורק עול. סבו אומר לו: "תעשה מה שאתה רוצה, הדת אינה בכפייה". עם זאת בחגים הוא מצטרף, עד גיל מאוחר, אל הוריו בהליכתם לבית הכנסת.
את לימודיו היסודיים הוא עושה בבית ספר רמז בשיכון המזרח כתלמיד ממוצע. הוא זוכר כיצד קיבל לבר המצווה שעון זהב והתבייש לחזור לביתו מכיוון שחבריו לכתה "סחבו" לו אותו. "כילד", הוא מציין, "רציתי להיות כדורגלן מפורסם. אני כועס על עצמי. הייתי ילד מוכשר בכדורגל אך חוסר הביטחון שפקד אותי בילדות ואי ההתמדה באימוני הכדורגל היו בעוכריי. עד גיל 18 שיחקתי בכדורגל בקבוצת שיכון המזרח בראשון לציון ואף רציתי לעבור לקבוצת בני יהודה, אבל בעקבות חוסר ההתמדה באימונים לא שרדתי בקבוצת בני יהודה.
בתיכון מקצועי מקיף רמלה הוא לומד במגמת מבנאים מטוסים ונושר במחצית לימודיו בכתה י' במהלך מלחמת יום הכיפורים. "הייתי כנראה שובב, הוא מספר היום ומוסיף: "המורה לספרות נתנה לי ציון 1 יותר נמוך מ-4, אם כי במתימטיקה דווקא הצטיינתי". בגיל 15 הוא כותב את ספרו הראשון שהוא מעין חצי ביוגרפי על נער עצוב וגם כותב שירים.
מוטי לוי נמנה על חניכי תנועת הנוער העובד. תקופה מסוימת למד בקריית המלאכה בתל אביב, השתתף בקורס מבנאים מטוסים והתקבל לעבודה בתעשיה האוירית כשהוא לומד יום בשבוע להשלמת השכלתו. הוא מתגייס לצבא ומשרת שלוש שנים במשמר הגבול. בתום שירותו הצבאי מוטי חוזר לעבוד בתעשיה הצבאית במשך שנה ובפיטורים הגדולים, בו פוטרו 3,000 עובדים - פוטר אף הוא בשל היותו רווק.
היה בין מייסדי האוניברסיטה הפתוחה
הוא שואף להיות מדריך נוער ועובר קורס מדריכים כללי במכון וינגייט במשך שנה שבסיומו הוא מתחיל את עבודתו במתנ"ס סלע כמדריך ספורט מטעם עיריית ראשון לציון. בנוסף, הוא עובד שנים אחדות בכור מתכת בחולון כנהג בוס של המפעל. מוטי נמנה על שבעה חברים שיסדו את האוניברסיטה הפתוחה בשנות ה-80 בשיכון המזרח בראשון לציון ולמד בה לתואר ראשון.
ב-1981 הוא נישא לרינה ורסנו שעבדה כמטפלת עם קשישים ועובר להתגורר בתל אביב. כאן גם נולדה בתו הבכורה ליאת, היום אחות במקצועה בת 33. הוא עובד ב"מי עדן" ובמקביל משמש כפעיל חברתי בוועד השכונה מטעם מפלגת העבודה ופעמיים, בסוף שנות ה-80, מצטרף מטעמה למשלחות לגרמניה.
בין היתר היה שותף להקמת המתנ"ס בנוה עופר ולהקמת קיר אקוסטי ליד רחוב שלבים בנוה עופר. ב-1993 מתקבל לעבודה במשרד לאיכות הסביבה בתפקיד מפקח משטרה עד שנת 2004. במהלך תקופה זו מוטי מתגרש ונישא בשנית לעליזה עודי שעבדה במשק בית, אם לשני ילדים. ואז נולדה בתו השנייה עדן בת 23 העובדת בחברה ביטחונית. בנותיו העניקו לו שני נכדים: ראם והדר.
על תזונה נכונה
מוטי מקפיד, בסדר יומו, על תזונה נכונה עם שלוש ארוחות ביום. ארוחת הבוקר כוללת שתיית שמן זית עם לחמית קבועה, ביצה, טונה, סלט ירקות וגבינה. בין הארוחות אוכל עוגיות ללא סוכר ושותה קפה. "סיגלתי לעצמי אורח חיים בריא", הוא אומר ומוסיף: ארוחת הצהריים מורכבת בעיקרה מעוף וירקות מאודים ומרקים מכל הסוגים והוא מוסיף למרק שתי כפות שיבולת שועל. ארוחת הערב כוללת סלט, גבינה ואוכל אותה עם שני שיני שום. וכמובן גם אגוזים ושקדים טבעיים.
במהלך היום יש פעילות של פיזיוטרפיה וריפוי בעיסוק, הוא אומר ומדגיש: "בתוכניותיי להרצות בנושא ההחלמה מאירוע מוחי. הרעיון - להעביר מסר, לחולה במחלה קשה, שהוא יכול בעזרת השתדלות ותעצומות נפש להשתפר ולהרגיש טוב יותר. יש חיים אחרי מחלה קשה ומכל לימון אפשר לעשות לימונדה. אבי אמר לי:"קשה יש רק בלחם, לא בחיים. והמילים הללו מלוות אותי כל חיי. מאמין שאם אציל נפש אחת מישראל הצלתי עולם ומלואו.
המדינה שלנו משולה לרכבת שירדה מהפסים, וצר לי על כך, ויש להחזירה לפסים מבחינת ערכיות, איכות הסביבה ורחישת כבוד זה לזה. אחד מחלומותיי הוא להיות קרוב למקבלי ההחלטות במדינה"... מסכם מוטי לוי.
