תוצאת הבחירות הוגשה לנשיא ומסתבר שאין למעשה כל יכולת לבנות ממשלה יציבה ומתפקדת - אפילו אם מנטרלים את רמת האגו של כל המעורבים בדבר. זאת, משום שאפילו אם יוכלו הצדדים הניצים - זה של הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים נתניהו מצד אחד וזה של ארבעת הלא-יוצלחים לפיד, גנץ, בנט וסער, מצד שני - להגיע להסכמה עם מחמוד עבאס ומפלגתו, לא תוכל להתקיים בישראל ממשלה יציבה או אפילו ממשלה מתפקדת-למחצה
והנה, עוד בטרם יבשה הדיו על תוצאות הבחירות, כבר מתנפלים על הנשיא נבחני הליכוד - לוין, שטייניץ, אוחנה וקרעי ושאר חברי המקהלה - רק משום שאמר את הדבר הנכון והמובן מאליו: שצריך להביא בחשבון לצורך הקמת ממשלה גם את ערביי ישראל (שמונים כחמישית מאזרחי המדינה). כמובן, נביחותיהם של ראשי הליכוד הן ציניות לשמה שכן ראש הכנופייה - הנאשם בפלילים נתניהו - כבר איתרג את עבאס ואמר בקול גדול שהישענות ממשלה על קולות הערבים היא לגיטימית.
מן הצד השני, דומה שאם מנהיג הגזענים נתניהו הכשיר את הערבים, אין ממש בהתנגדות של בנט וסער להשתתפותם של מפלגות ערביות בכינון קואליציה. ובכל זאת, אפשר לשמוע גם את בנט וגם את סער טוענים שלא ישבו בממשלה כזאת. אבל זה שקוף: לא לבנט ולא לסער יש בעצם בסיס לרצונם להיות ראש ממשלה - הציבור שאליו הם באו עם ההכרזה כי הם מתמודדים על ראשות הממשלה לא ממש תמך בהם ונתן להם מספר מביך של מנדטים לאור רצונם המוצהר הזה. מבחינה זאת, גנץ (שהתוצאה מבחינת מספר המנדטים שהצליח להביא) היה הגון יותר כאשר אמר כי בבחירות האחרונות - אלה שנערכו לפני רק ימים ספורים - ברור לו כי הוא איננו יכול להיות מועמד לראשות ממשלה. ואפילו יאיר לפיד - שהצליח להביא את המספר הגדול ביותר של מנדטים בגוש שאינו "גוש ביבי" - לא אמר כי הוא מועמד לראשות ממשלה. וכך גם שני ראשי המפלגות האחרות שבגוש: מפלגת העבודה ומרצ.
נכון לחול-המועד של פסח, נראה כי מה שעומד בפני הגוש בדרכו להקמת ממשלה ללא הנאשם נתניהו הוא בעיקר האגו המנופח ללא כל הצדקה של בנט. כלומר, רצונו להיות ראשון במשחק של רוטציה בראשות הממשלה (שטרם קמה) גבר על התנגדותו המוצהרת לשבת עם מפלגות ערביות או על חתימתו-התחייבותו שלא לשבת בממשלה שבראשה יעמוד לפיד.
במקביל, גנץ שהתחיל ביושר עת שאמר כי לא יהיה מועמד לראשות ממשלה בסיבוב הזה, מנסה עכשיו - לאור התסבוכת - למכור את עצמו כמועמד של פשרה לפרק זמן מוגבל שיקים את ממשלת ה"אין ביבי". ועם כל הבלאגן הזה, עבאס ומפלגתו שיכולים לתת רוב להקמת ממשלה על-ידי אחד הגושים, טרם אמרו את דברם.
ובמצב-דברים זה נחתה על הנשיא המכה הזאת של מתן מנדט להרכבת ממשלה על חבר כנסת כלשהו שכל שהחוק דורש לגביו הוא שיהיה מוכן לקבל על עצמו את המנדט הזה. מבחינת החוק אין שום התנייה או אפילו רמז לגבי שלו יתן הנשיא את המנדט. לא שיהיה ראש סיעה, לא שיהיה מהסיעה הגדולה, לא שימליצו עליו מספר כזה או אחר של סיעות או חברי כנסת. כלום, נאדה. אפילו מה שנבחני הליכוד קוראים לו תקדים ומסורת - כלומר, שהנשיא נותן את המנדט למי שיש לו יותר ממליצים - איננו תקף לכל ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל. כך, למשל, לפחות פעם אחת הטיל הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה על מי שלא עמד בסופו של דבר בראש הממשלה שהרכיב. זה כמובן היה לפני שנים, לפני ששינו את החוק.
מבחוינת החוק, לנשיא מספר אפשרויות במתן המנדט. הוא יכול להטיל את המנדט כאמור, לכל חבר כנסת שהוא שחבר הכנסת הזה יסכים לקבל את המטלה ולתת לו זמן קצוב שאותו הוא רשאי להאריך פעם אחת. היה ואותו חבר כנסת לא הצליח להקים ממשלה, יכול הנשיא לתת את המנדט לחבר כנסת נוסף - לא חשוב מאיזו מפלגה. כך, למשל, לפחות פעם אחת קרה שמי שהוטלה עליו המשימה לא הצליח לעשות זאת ואז נתן הנשיא את המנדט לחבר כנסת אחר מאותה המפלגה וזה הצליח להקים ממשלה שלא הוא עמד בראשה.
היה וגם חבר הכנסת השני שעליו הוטלה המשימה לא מצליח להשלימה, יכול הנשיא להחזיר את המנדט לכנסת כדי שזו תנסה, בזמן קצוב, למצוא 61 מחבריה שיתמכו בממשלה כלשהי שבראשה חבר כנסת שהסכים להיות ראש ממשלה. ואם גם הכנסת נכשלת במאמציה להקים ממשלה - הכנסת מתפזרת באופן אוטומטי והולכים לבחירות.
אבל - וכאן מגיעה העצה לנשיא - הנשיא יכול לבחור שלא להטיל על איש את המשימה להרכיב ממשלה ואז להחזיר לכנסת את המנדט ולהתחיל את התהליך של מציאת מי מחבריה שיוכל להרכיב ממשלה בתמיכת 61 מחבריה. אם הוא סבור, למשל, שאין בנמצא מי שיכול להקים ממשלה שתזכה באמון הכנסת, הוא איננו צריך לתת מנדט לאי-מי והוא יכול להשיב את המנדט לכנסת מיד.
ואכן, במצב הקיים נראה שבכל מקרה איש לא יוכל להקים ממשלה בת-קיימא או אפילו ממשלה זמנית שתיקח אותנו לאישור תקציב ואז לבחירות נוספות. אבל יתרה מכך, אם אכן תהיינה בחירות נוספות - חמישיות - יש סיכוי לא רע לכך שיחולו שינויים כאלה שיאפשרו לאחריהן הקמת ממשלה אמיתית. הנאשם נתניהו יהיה בעיצומו של משפט שבו יתברר לציבור יותר ויותר עד כמה הוא מושחת. לפיד, שיש לו ארגון טוב אבל איש - כולל חבריו למפלגה - לא רואים אותו כראש המדינה, יצטרך לייצר פריימריז כאלה או אחרים למפלגתו והסיכוי שזה יסיים את פרשת "יש עתיד" אינו קטן. בני גנץ שממשיך להוכיח אפסות-נפש - ושהפעם זכה להצבעתרחמים שהביאה אותו להישג שאפילו בחלומו הרטוב לא חלם שיגיע אליו - כנראה שיתרסק סופית. הציונות הדתית שהצליחה - בסיועו המסיבי של ביבי להכניס את כל אלה שהם המוקצים ביותר - אפילו בין חבריהם לגוש - שוב לא תיהנה מהתמיכה לה זכתה וגם נקמתן של המפלגות החרדיות בה תשפיעה על יכולתה לשוב ולהכנס לכנסת. לא ברור מה יקרה לבנט ולסער. גם המפלגות הערביות תשתנינה, כחלק מהלקח שאפשר ללמוד מהבחירות האחרונות ואילו מפלגת העבודה, שהוכיחה, תחת מנהיגותה של מרב מיכאלי, כי היא רוצה וראוייה להיות אלטרנטיבה שלטונית, אולי אכן תשיג זאת.
הסיכוי לבחירות חמישיות גדול מכל אופציה אלטרנטיבית של ממשלה כלשהי. מוטב שהן תהיינה מוקדם ככל האפשר - ביוני או יולי ולא בספטמבר. אשר-על-כן ראוי לו לנשיא שלא להטיל על איש את המנדט להרכבת ממשלה ולהחזיר את המנדט לכנסת מיד.