צר לי לאכזב, אבל ישראל לא באמת "עצרה את נשימתה" ואפילו לא כססה ציפורניים לקראת דבריו של מנסור עבאס כפי שנטען בתקשורת. אמנם, במיקרוקוסמוס של אולפני הטלוויזיה הנאום עורר עניין ואפילו התרגשות אבל רוב האנשים שאני מכיר כבר מזמן לא צופים בערוצי הטלוויזיה ולא מייחסים חשיבות לדבריהם של פוליטיקאים לרבות לדבריו של מנסור עבאס. עבורנו, הציבור הישראלי, האירוע המתוקשר והמהודהד הזה היה עוד פייק אירוע שהפיקה הפייק תקשורת שהרי הדו-קיום בין יהודים לערבים בישראל הוא עובדה מוגמרת שאינה תלויה כלל בדברי עבאס זה או עבאס אחר. ישמעאל כבר מזמן הצביע ברגליו בעד השתלבות והפך לעוד שבט מתוך פסיפס השבטים המסוכסכים שמתגוררים בבית המשותף שלנו.
אחינו הערבים גם לא עושים לנו טובה כשהם משתתפים במשחק הפוליטי. הם עושים את זה לטובתם האישית ואין צורך להתרגש מכך, למחוא להם כפיים להתחנף אליהם או לוותר להם. גם לא צריך להתלהב יותר מדי מזה שערביי ישראל מושיטים יד לשלום ומגנים אלימות. זה תנאי הכרחי ולגמרי לא מספיק כדי להיות חלק מכול מדינה. באמת תודה רבה לכם שאתם מבטיחים לא להרוג אותנו. עבאס מוכר לנו סחורה משומשת ומזויפת. קולו קו יעקוב אבל הידיים ידיי עשיו. כמו ליאור שליין הוא לא שואל מה עשתה בשבילו המדינה אלא מה הוא יכול להוציא ממנה בחזרה. מנסור עבאס דיבר לא מעט על זכויות הערבים ואולי שכח לדבר על חובות אז אני כאן להזכיר לו.
כדי לקבל זכויות שוות, המיעוט הערבי בישראל, צריך לשלם במטבע קשה של חובות, לא רק במילים אלא גם במעשים. אין שום סיבה שערביי ישראל לא ישרתו בצבא או בשירות לאומי. להפך, כל עוד שירות בצבא הוא חובה הייתי מצפה מהם שיהיו הראשונים בתור המתנדבים. כששואלים אותי האם אני מצפה מהם להיות ציונים התשובה היא שלי היא כן גדול ובלי שום הסתייגות או פקפוק. תושבי ישראל הערבים צריכים להיות ציונים גאים ולהעמיד את האינטרסים של מדינת ישראל מעל האינטרסים של העם הפלשתיני. וזה לא שהם לא יכולים, הם פשוט לא רוצים כי נוח להם לא להחליט לצד מי הם.
מי שמבטיח נאמנות על תנאי שלא יבוא בטענות כשהוא מקבל זכויות על תנאי ומי שנאמנותו חצויה לא יזכה לעולם לזכויות מלאות ואין לזה שום קשר לקיום או העדר פתרון של הסכסוך בין ישראל לשכנותיה. מי שחושב שהוא יכול ליהנות מזכויות אזרחיות מלאות ובאותו הזמן להזדהות עם אויבינו, פשוט טועה. עוד משהו לגבי הקונפליקט המדומה של הלאומיות הערבית: אם ערבים מהפתח נלחמים בערבים מחמאס וערבים סונים נלחמים בערבים שיעים אז אין שום סיבה שערבי ישראלי לא יילחם כנגד ערבי מעזה. זה הכל מריבות בתוך המשפחה המורחבת. אני גם לא מקבל את טענתו של מנסור עבאס כאילו בארץ הזו חיים שני עמים שצריכים להתפייס ולחיות בשלום תוך התחשבות הדדית. ישראל היא מדינת העם היהודי שבה חי עם אחד: העם הישראלי שרובו יהודי ומיעוטו ערבי.
רוב יהודי מוצק הוא חלק מאופיה התרבותי והגדרתה של המדינה במתכונתה הנוכחית. מי שלא רואה עצמו חלק מהמרקם הישראלי ומזדהה עם הנרטיב הפלשתיני יותר מהישראלי. מי שלא מסכים עם היותה של ישראל מדינת הלאום של העם היהודי ומנסה לשנות את אופיה והגדרתה למדינה רב-לאומית, חותר תחת יסודותיה ותמיד יישאר בעיני הרוב היהודי ישראלי בבחינת חשוד. לכן אני גם מצפה וגם מייעץ לערביי ישראל לא רק להיות נאמנים למדינה ולחוקיה אלא להזדהות או לפחות להשלים עם הנרטיב הציוני. לא מספיק שלא תחרימו אותנו ולא מספיק שתסתייגו מאלימות.
כדי שתוכלו לקחת חלק בקביעת עתידנו המשותף אתם חייבים להוכיח בדבריכם ובמעשיכם נכונות להשתלב באופן מלא ולאמץ את הנרטיב הישראלי. אם לא מתאים לכם לשיר "נפש יהודי הומיה" נשיר ביחד "נפש ישראלי הומיה". אל תדרשו מהרוב היהודי לקבל אתכם כמו שאתם אלא להפך, קבלו אתם אותנו כמו שאנחנו. כדי לקבל זכויות שוות עליכם קודם להזדהות עם המדינה ורק אחר כך תוכלו להעמיד תנאים. המפעל הציוני הוא הפרויקט הלאומי-כלכלי-תרבותי המוצלח ביותר באזורנו. אם אתם רוצים להיות שותפים אמיתיים בו ברוכים הבאים. אם תרצו להשתלב באמת זו תפסיק להיות אגדה ותתחיל להיות מציאות.
