שמוליק רוזן החל לשדר ברדיו חידונים עוד בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת. תוכניות חידוניו בהגשתו זכו בעשורים הראשונים של המדינה להצלחה ולפופולריות רבה. להבנתי תרמו להצלחת התוכניות שפתו הקולחת, קולו הסמכותי הנמרץ והמתנגן של שמוליק, ההומור וחן בו ניחן, והבקיאות והידע שהפגין שמוליק בתחומים רבים: מקרא וספרות, מוזיקה ואמנות, גאוגרפיה וספורט. רוזן היה למעשה יוצר תרבות החידונים בארץ ותרומתו לפריחת תרבות החידונים בארץ בעשוריה הראשונים של המדינה, רבה ומשמעותית ובצדק כונה בתארים נוסח: "החידונאי של המדינה", "מלך החידונים", "כהן החידונים של ישראל", "החידונאי הלאומי" ועוד כהנה וכהנה.

החל עבודתו ברדיו עוד בתקופת המנדט

רוזן נולד ב-3 בדצמבר 1925 בירושלים בשם שמואל רוזנבליט לאנה-חנה ולרופא הילדים ד"ר ליאו-אליעזר רוזנבליט מיוצאי גרמניה. כשהיה בן 3 (1928) עברה המשפחה - שמואל, הוריו ואחיו הצעיר רפי, להתגורר בראשון לציון שם שימש אב המשפחה ד"ר ליאו רוזנבליט כרופא הילדים של ראשון לציון והסביבה. רעייתו אנה עבדה לצדו במרפאה. דודו של שמוליק אח אביו היה שר המשפטים הראשון של מדינת ישראל, פנחס רוזן. שמואל, או כפי שכונה בפי כל מכריו שמוליק, למד בבית הספר העממי "חביב" בראשון לציון ובתיכון בגימנסיה הריאלית בעיר. לאחר סיום לימודי התיכון למד היסטוריה ואנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. בעת לימודיו באוניברסיטה החל ב-1945 לעבוד ברדיו המנדטורי "קול ירושלים" כעורך תוכניות ומשתתף בתסכיתים. בין השאר ערך ב"קול ירושלים" את התוכנית "הסכת והשכל" ואת הפינה "סרטי השבוע בירושלים" - ביקורת קולנוע. תקופת מה שירת כנוטר במשטרת היישובים העבריים. חלומו, כך סיפר לימים, היה להיות שחקן במה ובשנת 1947 יצא לארצות הברית כדי ללמוד שם משחק בבית ספר לדרמה של ארווין פיסקטור. חבריו ללימודים שם היו טוני קרטיס, אז עדיין בראני שוורץ, והרי בלפונטה. משפרצה מלחמת השחרור שב רוזן לארץ ושירת בצבא בענף התרבות. הוא הצטרף ללהקת הפלמ"ח "הצ'יזבטרון" בתוכנית "הפלמחניק מחפש את המחר", עבר ללהקת הכרמל וזכה להימנות עם מקימי גלי צה"ל. עם שחרורו מצה"ל קיבל תפקיד קטן בהצגה בתיאטרון הקאמרי אך החזרות הופסקו וההצגה לבסוף לא הועלתה. בכך למעשה הסתיימה "הקריירה התיאטרונית" של שמוליק רוזן.

"חביב הנוער והמאזינים"

בתחילת שנות ה-50 חזר לקול ישראל ("קול ירושלים") ולצד עריכה והגשה של תוכניות בנושאי תרבות, בידור, ספרות, תיאטרון וקולנוע החל להגיש תוכניות חידונים. בשנות ה-50 הראשונות רוזן ערך והגיש ברדיו לפחות שלוש-ארבע תוכניות חידונים במקביל ובהן: "נשאל ונענה", "20 מי יודע", חידון מוסיקלי לנוער, "ושיודע לשאול" - שאלות ותשובות מהאולפן, ואחת לשבועיים הגיש חידון נוער מ"בית צבי" ברמת גן. רוב החידונים שערך והגיש אז התבססו בעיקר על שאלות טריוויה, ידע, בקיאות וזיכרון. תוכניות החידונים של רוזן זכו לפופולריות רבה ולשיעור האזנה גבוה ושמוליק הפך "חביב הנוער והמאזינים", ולדמות ידועה ופופולרית בארץ. הוא הוזמן להגיש ולהנחות חידונים ושעשועוני פרסים באירועים, עצרות וכינוסים ברחבי הארץ. רשימה חלקית של אירועים בהם נטל חלק: במאי 1959 הנחה חידוני חקלאות בתערוכה החקלאית שנערכה בחודש זה בראשון לציון צומת בית דגן. באפריל 1953 ערך את "חידון העצמאות" באירוע של עיתונאי ירושלים וב-1971 הנחה חידונים לנוער בעיר הנוער בגני התערוכה בתל אביב. לאורך השנים ערך הנחה והגיש רוזן אין ספור חידונים בכנסי פלמ"ח, בקיבוצים, בתנועות נוער, ברשויות מקומיות, בבתי ספר ובוועד למען החייל. השם שמוליק רוזן הפך לשם נרדף לחידונים.

קצין בידור ב"צים"

ב-1957 שימש במשך תקופה קצרה כקצין בידור בהפלגות "צים". על סיפון האונייה "תיאודור הרצל" הכיר את מרים לבית הירש ילידת צרפת. כעבור כשנה ב-1958 נישאו השניים, שמוליק רוזן היה אז בן 33. לזוג נולדו שני ילדים: עמנואל רוזן, לימים עיתונאי ואיש טלוויזיה ודנית דרימר, חוזרת בתשובה המתגוררת בישוב ברמת הגולן. ב-1956 השתתף שמוליק רוזן לצד השחקן נתן כוגן בסרט "הנעלם הגדול" על ביה"ס הטכני של ח"א שהופק על-ידי שירות הסרטים הישראלי בביומו של נתן גרוס. הסרט שאורכו כ-15 דקות, מתאר את הווי החיים ואת המחלקות השונות בבית הספר הטכני של חיל-האוויר בחיפה. בשנות ה-60 ערך והגיש את תוכנית "בימות ובדים", מגזין לענייני תיאטרון ובידור של קול ישראל ששודר מידי שבת בצהריים, אולם לא זנח את תוכניות החידונים שלו. במשך שנות עבודתו הרבות ברדיו ערך והגיש רוזן תוכניות חידונים רבות ובהן "נשאל ונענה", "עשרים מי יודע", "ושיודע לשאול", "אחד אפס", "גלגל חוזר", החידון לעקרת הבית", "בתקווה שתבין את הרמז", "מסביב לנקודה", "בארץ הלמה", "קפד ראשו" וכן חידונים ספרותיים, חידונים מוסיקליים, חידונים בנושאי תיאטרון ועוד כהנה וכהנה. אחת מהוכניות החידונים שערך שמואל רוזן הייתה חידון לילדים ולנוער "בארץ הלמה". החידון שודר אחת לשבועיים לסירוגין מאולפני הרדיו בירושלים, תל אביב וחיפה, וממקומות נוספים ברחבי הארץ.

תוכנית הדגל "קפד ראשו"

תוכנית הרדיו המפורסמת ביותר של רוזן הייתה התוכנית "קפד ראשו" שהגיש בקול ישראל במשך עשרות שנים. הייתה זו תוכנית שבועית בה הוצגו חידונים מגוונים בהשתתפות המאזינים. את החידות היו פותרים משתתפים באולפן, חלקם משתתפים קבועים בעלי ותק של עשרות שנים בחידון. חלק מהחידות הופנו למאזינים ונפתרו דרך הטלפון. תחילה שודרה ברשת ב', ובהמשך עברה לרשת א'. בעשוריה האחרונים שודרה התוכנית בכל מוצאי שבת. לתוכנית "קפד ראשו" ולשמוליק רוזן הייתה עדת מעריצים נאמנים שלא פיספסו כמעט שום תוכנית שערך והגיש וחלקם אך השתתפו באופן פעיל בתוכניות החידונים במשך שנים רבות. הבולט והידוע שבהם היה שמואל חביבי, שהחל משנת 1951 כשהיה בן 12 להשתתף בחידוני הרדיו של שמוליק רוזן, שנערכו אז ב"בית צבי" שברמת גן. מאז המשיך חביבי ללוות את רוזן בחידוניו במשך יותר מ-60 שנה. לאחר מותו של שמוליק אמר חביבי: "בשבילי שמוליק רוזן היה אב, מורה דרך, גורו. איש משכמו ומעלה". חביבי נפטר בדיוק ארבעה חודשים אחרי מותו של שמואל רוזן.

מחבר השיר "שוב לא נלך"

צד פחות ידוע בביוגרפיה של שמואל רוזן הוא היותו פזמונאי שכתב מספר שירים חלקם ידועים וספק אם הציבור הרחב יודע שהוא שכתב אותם. אחד מהשירים הידועים שכתב הוא "שוב לא נלך" שנכתב אחרי מלחמת ששת הימים ומוכר כ"ראי רחל, ראי" בביצועו של אריק לביא. שיר ידוע נוסף שכתב שמוליק הוא "להתראות", שהלחין יעקב הולנדר וביצעה להקת פיקוד הדרום. שירים נוספים שכתב: "ערי הגדה" בביצוע יגאל בשן, "פרחי צבר" שהלחין דובי זלצר, "נומה נומה" שהלחין אפי נצר ועוד. רוזן חיבר שלושה ספרי חידונים ובהם כלולים מבחר חידוניו. בין ספרי חידוניו של רוזן: "בסימן שאלה" ו"מי יודע"? הספרים עוטרו בציוריה של הציירת והקריקטוריסטית פרידל שטרן. רוזן חיבר גם רומן אוטוביוגרפי: "איש קטן אישה גדולה, וספר ילדים בשם: "על עלים ושבלולים". בעקבות הצלחת חידוניו של רוזן, הופיעה מהדורה של חידוניו במשחק קופסה בשם "128 מי יודע? שהפך להיט.

הגיש את קפד ראשו עד כשבוע לפני מותו

בדצמבר 1990 בגיל 65 יצא רוזן לגמלאות מרשות השידור. קול ישראל ערך לו בדצמבר 1990 ערב פרידה באולם בית הסתדרות המורים בת"א בהנחיית יורם טהר לב ובהשתתפות חבריו לעבודה בקול ישראל ומאות מאזינים שהגיעו מכל חלקי הארץ, כדי להצדיע לשמוליק רוזן. רוזן עלה לבמה הודה לקהל וחד בפניהם "חידונים ושעשועי לשון". לבקשת מאזינים והנהלת הרדיו המשיך רוזן לשדר את התוכנית "קפד ראשו "גם לאחר צאתו לגמלאות עוד שנים רבות, הוא הגיש תוכנית זו עד כשבוע לפני מותו בגיל 89. רוזן היה בין הקריינים הוותיקים בעולם שהמשיך לשדר ברדיו בגיל כה מבוגר. התוכנית האחרונה של "קפד ראשו" בהגשת רוזן שודרה ב-21 במרס 2015. כעבור כשבוע ב-28 במרס 2015 בעודו מתכונן ומכין את החידות לקראת שידור "קפד ראשו" הקרובה, נפטר שמוליק בביתו ברעננה. הוא הובא למנוחות עולמים בבית העלמין העירוני ברעננה.

"ראובן ריבלין:" שמוליק היה מי שיודע לשאול"

במלאת 30 יום למותו של שמוליק רוזן נערך (30.4.15) במשכן אמנויות המוזיקה ברעננה, עיר מגוריו, אירוע לזכרו "זוכרים את שמוליק רוזן" במעמד נשיא המדינה ראובן "רובי" ריבלין. בין הבאים לאירוע, חבריו לעבודה של שמוליק רוזן בקול ישראל, ובניהם הכתבים והשדרים: כרמלה מנשה, רויטל עמית, גדעון הוד, איריס לביא, ועוד, וכמובן בני משפחתו, רעייתו מרים וילדיו. השתתפתי באירוע זה ורשמתי את דברי הנואמים בו. נשיא המדינה ראובן ריבלין, אמר בערב: "שמוליק יצר ז'אנר חדש. כשהגיש את שאלותיו, הן אף פעם לא היו טריוויאליות, אלא מלאות רגש, מפתיעות, מסעירות, צפויות ובלתי צפויות כאחד. הוא חי את השאלות אותן שאל. יכולתו לפרק את השפה למרכיביה ולחזור וליצור מהם, יצירת אמנות, הייתה כוחו הגדול. ריבלין: "פעמים שאלתי מה היה כל כך מיוחד בשמוליק הזה? שמוליק היה מי שיודע לשאול, כי גם לשאול צריך לדעת. שמוליק רוזן היה חלק מהתרבות שנוצרה כאן כמחיה שפה יום יומית, אחד מהאנשים היותר מרתקים שהכרתי". אמר ריבלין.

שמוליק היה סמל לדמותה של ארץ ישראל היפה

זאב בילסקי ראש עיריית רעננה, בעת שנערך האירוע אמר בערב: "שמוליק רוזן היה סמל לדמותה של ארץ ישראל היפה שכולנו אוהבים להתרפק עליה. בעידן שבו תרבות האינסטנט שולטת, שגיבורי תרבות קמים ונופלים על-פי פוסט באינטרנט או דקה וחצי ביו טיוב, יש בכולנו געגוע לעולם של שמוליק רוזן, שהקדיש 70 שנה לרדיו שכל כך אהב, והקריירה שלו היא הדבר הרחוק ביותר מקריירת אינסטנט. הבת, דנית דרימר אמרה באירוע: אבא אני מקווה שאתה רואה ושומע את כל האנשים שהתאספו כאן היום לכבודך ובאו מכל קצוות הארץ כדי לכבד את זכרך ולדבר עליך. מכובדים, משפחה, חברים, מאזינים, מעריצים, חסידים שלך. לכל אחד יש את השמוליק שלו. הקול הצעיר המתנגן לאורך שנים, הריש המתגלגלת, החיוך הטוב, השפה הקולחת והדמות העגולה המלאה בכישרון ובטוב. במהלך החודש האחרון שמעתי לא פעם אנשים האומרים שלאבא שלי לא היו אויבים או שונאים. היו לו ויש לו רק אוהבים. זה כל כך לא מובן מאליו בעולם בו אנו חיים ובמיוחד בשדה התקשורת, עולם של חוסר פרגון ותחרותיות. אתה אבא הצלחת להתעלות מעל כל זה, לזרוע ולפזר רק טוב בכל אשר פנית. קיבלת את כולם במאור פנים, בהקשבה ובכבוד. דברים לזכרו של שמוליק רוזן נשאו גם אנשי קול ישראל כרמלה מנשה ורויטל עמית ונכדו. הם העלו על נס את היותו איש רחב אופקים, בעל ידע רחב ועם זאת איש לבבי וצנוע בעל חן ונעים מזג. הנחה את הערב המרגש, איש הרדיו הוותיק, מושיק טימור שהעלה הצעה מעניינת איך להנציח את שמוליק רוזן: לקרא רחוב ע"ש שמואל רוזן ורצוי "שיהיה זה רחוב עם מבוך (ללא מוצא) שצריך לשבור את הראש כדי לצאת ממנו". בנו של שמוליק רוזן, איש התקשורת עמנואל רוזן סיפר כי אביו היה אדם שלא ידע לשנא ושלא הבין מה זה רוע. בשנים האחרונות הגוף אומנם נחלש, הליכתו הייתה אטית, אולם מוחו היה צלול וחד. עמנואל רוזן: "תכננו לערוך לאבא בעוד מספר חודשים מסיבת יום הולדת 90 באירוע דיי דומה לאירוע שנערך הערב וחבל שלא זכה להשתתף בו".