המלכה אליזבת מבטלת תוארי כבוד שהעניקה, בתהליך שמבקריו טוענים שהוא נעשה בסודיות ומעדיף את כבודם של המקבלים-לשעבר על פני השקיפות – מדווח טיימס הלונדוני. בדיקת העיתון מעלה, כי בשנה שעברה נשללו התארים מתשעה בני אדם, ובעשור החולף מגיע מספרם ל-70. מספר זה גדול פי שלושה מאשר בכל עשור אחר מאז מלחמת העולם השנייה (למעט שנות ה-50, אז נשללו 26 תארים). ואילו המספר השנתי הוא השלישי בגובהו מאז 1945.
הרשימה של 2020 כוללת את הרווי וינשטיין, מפיק-העל לשעבר שהורשע בעבירות מין. אישים בולטים נוספים אשתקד: השר לשעבר ג'ון סטונהאוס, אשר זייף את מותו על-ידי הותרת בגדיו בחוף במיאמי בניסיון להתחמק מפני נושיו; פרד גודווין, לשעבר מנהל רויאל בנק אוף סקוטלנד, לאחר שהממשלה נאלצה לחלץ את הבנק; ומגיש הטלוויזיה רולף האריס, אשר הורשע ב-12 אישומים של תקיפת ילדים. מזכירות הממשלה מפרסמת מדוע תארים ניתנים אך לא מדוע הם נשללים, בנימוק שפרסום כזה ימנע "דיון חופשי וגלוי" בוועדה העוסקת בכך.
בדיקת טיימס של כל שלילת התארים מאז 1956 מעלה, כי 37% מהם נלקחו מפדופילים ב-20 השנים האחרונות; הונאה היא הסיבה ב-21% מהמקרים. בעקבות הבדיקה שביצע העיתון, נשמעות קריאות למזכירות הממשלה לבחון מחדש את ההליך. לורד לקסדן, שהיה חבר בוועדת החוקה של בית הנבחרים עד 2015, אמר: "שלילה סודית איננה שלילה. מי שקיבל את התואר לכבוד פומבי; שלילתו צריכה להיות מלווה בביוש פומבי".
ב-69 שנות מלכותה שללה אליזבת את תאריהם של 186 בני אדם. הרשימה כוללת את הבוגדים קים פילבי ואנתוני בלנט, את הרודנים רוברט מוגאבה וניקולי צ'אושסקו ואת השרים לשעבר ג'ון פרופומו וכריס האן. בממוצע נשללו שלושה תארים בשנה, אך המספר יותר מאשר הוכפל בעשור האחרון – לרוב בעקבות הרשעות או כשלים מקצועיים. חלק מן הנשללים הם מי שפשעיהם לא זכו לסיקור עיתונאי, כמו פיטר קורנוול, פקיד לשעבר במשרד העבודה, ששלילת תוארו ב-2009 בשל פדופיליה נחשפה רק בעת חקירה עצמאית של התופעה.
פרופ' אליזבת ירדלי, מומחית לקרימינולוגיה, אומרת שאם יש די ראיות לשלילת התואר – זה אומר שוודאי יש עניין ציבורי בפרסום הדבר. לדבריה, פדופילים נוהגים להשתמש בתוארי כבוד שקיבלו כטענת הגנה, ולפיה לא ייתכן שאנשים מכובדים כמותם ביצעו פשעים כה נתעבים. היא מעירה, כי גם עבודת צדקה משמשת לאותה מטרה, למרות שלעיתים היא מספקת בפועל גישה לקורבנות.
בשנת 2013 דחתה ממשלת בריטניה הצעה להקים גוף עצמאי, בפיקוחו של שופט בדימוס של בית המשפט העליון, אשר יעסוק בשלילת התארים. לדבריה, משפטי ראווה פומביים אשר יביישו את הנוגעים בדבר אינם הולמים את כבודה של מערכת התארים.
דובר ארמון בקינגהאם אמר בתגובה, כי הנושא מצוי באחריות מזכירות הממשלה. זו אומרת כי הגבירה בשנים האחרונות את השקיפות על-ידי הסברים על דרך עבודתה של השיטה ומינוי חברים עצמאיים לוועדת השלילה. "הרוב המכריע של החלטות השלילה מתפרסמות, כולל כאשר מדובר בניצול מיני של ילדים. יוצאי הדופן משקפים חובה רחבה יותר של שיקולים".
