השבוע שמעתי את העיתונאית סטלה קורין ליבר משוחחת עם אלי ציפורי ברדיו. היא סיפרה לו, בין השאר, 'סיפור מדהים כיצד נגנזה כתבה שלה אשר הועברה על-ידי עמוס שוקן המו"ל לאהרון דברת', נשוא הכתבה, לאישורו. זה הזכיר לי סיפור על משפחת סוחרי עצים עשירה וידועה שבניה חסידי חב"ד עוד בתקופתו של האדמו"ר המהר"ש, בנו של ה'צמח-צדק'. ביומנו מספר הסוחר החבדניק שנסע פעם ברכבת לווילנה בדרכו לעסקים על-פי עצתו של הרבי. באותה רכבת נסעו ליריד הבינלאומי גם חסידים מובהקים של חצרות פשיחסה, קוז'ניץ, קוצ'ק, צאנז, בעלז, קרלין, וויז'ניץ, רוז'ין ברסלב ואחרות. בקרון שהוקצה להם סיפר כל אחד מהם בתורו על גדולתו האדירה של הרבי שלו ועל הניסים שחולל ממש בהיסח דעת.
אחד מהם סיפר כי באחת הנסיעות התעכב הרבי בדרכו עד שכמעט נכנסה שבת והוא טרם הגיע ליעדו. הסוסים היגעים משכו את הכרכרה, החל יורד גשם בלהות שהעיק עליהם והם נאנקו. עוד רגע יפלו והרבי יהיה חשוף לחסדי שודדים ובני עוולה המגיחים בלילות מהיער. המים גאו ועלו והיה חשש שהרבי יטבע כשהמים יציפו את הכרכרה. אבל הרבי היה שקט, מעיין בגמרא שלו בעמקות חסרת פשרות. המים כבר נושקים לרגליו... ואז, בזה הרגע, לפתע פתאום, סיפר החסיד הנלהב, הגיחו שני לוויתנים גדולים מאי-שם, בלעו את הסוסים ומשכו את הכרכרה שצפה כסירה כל הדרך אל העיר, ממש לפני כניסת השבת. נס גדול, סיים החסיד את סיפורו, מחא כף אל כף - מוחלט. השתררה דממה ממושכת ולבסוף פלט חסיד צעיר בקצה הקרון: ממש לא ייתכן. חזרה הדממה והמספר ניפח את לחייו שהאדימו, ניגב את מצחו המיוזע במטלית, הבליג ונאנח. עובדה, פלט.
חסיד אחר נטל את רשות הדיבור והחל למנות את הניסים של הרבי שלו... וכן הלאה. לבסוף פנו אל החסיד שלנו, החבדניק, מה איתך, רבי, אצלכם שותקים? אין נסים? יש ויש אמר החסיד. ספר, אמרו בקהל. אנחנו משפחה של סוחרי עצים. מאז ומתמיד ואבי דבק בצעירותו ברבנו הקדוש ה'צמח צדק'. אני ממשיך במסורת המשפחתית. והנסים? דרשו חסידים. בתחילת דרכנו במסחר עלתה אפשרות להשיג יערות מרשותו של פריץ שאבותיו הכירו את משפחתנו במסע של נפוליאון. אבי פנה לרבי וביקש ממנו עצה. ניאלץ להסתכן במשכנתה על כל רכושנו הקיים כדי לחכור את היערות. הרבי בירך את אבי והוא יצא לדרך. הייתה לנו תוכנית לכרות כמות מסוימת ועקב הברכה כרתנו הרבה יותר... והנס? תבעו החסידים. אותה שנה קפאו הנהרות מוקדם מהרגיל והתנועה למערב פסקה. נותרנו עם גזעי העצים קפואים בנהר והעונה חלפה. כל הסטוק נמכר באביב בחצי-עד-רבע מחיר והפסדנו הון... הנס? דרשו החסידים.
את הסטוק קנה סוחר יהודי בצרפת, בחסות ישיבת וולוז'ין, והסיע אותו בקיץ על הנהר. אותה שנה היה מחסור בעץ והמחירים גאו, הסוחר הרוויח פי 10 מהצפוי. אולי זה הנס, אמר החסיד. כעבור שנה אבי הלך שוב אל הרבי הקדוש וקיבל ברכה מיוחדת נוספת לרגל עסקיו. נאמר לו לשלוח את העץ שכרת ברכבות משא לאיטליה. מובן שזה דורש תוספת מחיר בדמי טיפול והובלה. עשינו זאת - ואירעה תאונת רכבות הרבה לפני מילנו, איבדנו את המשלוח שהתגלגל לוואדיות ונגנב... והנס? ביקשו החסידים לדעת. הנס, פסק החסיד וליטף את זקנו, שנשארנו חסידים גם אחרי שהתרוששנו...
זה נוגע גם ברינו צרור הווקאליסט שהיה אז העורך של עיתון 'העיר' בהוצאת שוקן. רשימתה של סטלה קורין ליבר צונזרה כי לא נעמה לנשוא הכתבה, אהרון דברת ממנהיגי משק השמאל ההתיישבותי האדיר. רינו, אדם ישר כמו סרגל מתכת בחתימת מכון התקנים הישראלי, סירב לצנזר, ולכן נמנע מלהדפיס את הכתבה. היא הוסרה מסדר היום. אז מה פה בעצם הנס? אתם שואלים. שאותו רינו צרור, הידוע והמפורסם באיכותו, העורך, האדם והאגדה - נשאר חסיד נלהב, צרור בליבו של השמאל. נס גדול!
נס דומה אירע גם למנהיג שמאל, קנאי ידוע, מבכירי האומה באותם ימים, שנקלע (בנובמבר 51) לאירוע מוזר בעיר זרה. מדובר במרדכי אורן ממנהיגי מפ"ם שלקח חלק סנסציוני במשפטי פראג הידועים. האיש, שהיה מתומכיה המשובחים של בריה"מ על גרורותיה, נעצר כסוכן ציוני - ונעלם. במשפטו אמר בין השאר:... ברצוני לאמר משהו על עצמי. הייתי חבר פעיל בארגונים ציוניים ופעלתי נגד הדמוקרטיות העממיות. כן עמדתי בקשר עם סוכנויות ריגול והיה עלי לתאם פעולות ריגול משום שמאז שנת 1934 שימשתי גם כסוכן השירות החשאי הבריטי. משימותיי המיוחדות מאז 1945 היו לנהל פעולות ריגול נגד הדמוקרטיות העממיות, במיוחד נגד פולין, הונגריה, צ'כוסלובקיה, בולגריה ורומניה והרפובליקה הגרמנית העממית.
כחלק מפעולות הריגול המשכתי בעבודתי למען ארגונים ציוניים בינלאומיים". במק"י (של סנה) דרשו שמפ"ם תוקיע את אורן כמנוול. אורן שוחרר מהכלא במאי 56. זה נס עצום שאירע על-רקע ציריך ולא סיביר. כשחזר לישראל סיפר על העינויים שעבר בכלא, שכללו הרעבה, מניעת שינה והתעללות בהרגשה היהודית והאנושית ועל משפט הכזב שנערך לו. נס נוסף, גדול מקודמו, התרחש כשאורן לא הוקיע את חוטפיו, שוביו ומעניו ולא את הקומוניזם המופלא של סטאלין. הוא נותר נאמן למהפכה, לעקרונותיה ולערכיה. שנאמר - שמאל ערכי.