שני צידי המטבע

בנימין נתניהו דוחק את ישראל למערכת בחירות חמישית או לשלטון נשיאותי-דיקטטורי בראשותו. העדות של אילן ישועה במשפטו מזעזעת. גם אם תקועקע (ויש לאפשר לסניגורים לנהל חקירה נגדית רחבה, שתי-וערב) היא מעידה כי ביבי אדם ללא גבולות; וזה יישאר נכון גם אם נניח כי אין פליליות במעשיו. ניסיונות ההשתלטות שלו על הכנסת והממשלה ושיטת הבחירות הם צד אחד של המטבע. הצד השני של אותו מטבע היא ההתפרעות הביריונית של תומכיו נגד משפחתו של זאב אלקין. עליו ועל אשתו ועל ילדיו. אי-אפשר להפריד ביניהם (למרות שסוף-סוף נמצאו כמה ח"כים בליכוד, קרנפים בכל ימות השנה, שגינו את מעשה הביריונות נגד בתו ורעייתו של אלקין). למטחנה הציבורית הזאת נוספו נפתלי בנט ואיילת שקד. נראה כי שקד רוצה להיקלט בליכוד, ושום שחיתות ציבורית או פלילית מאת ביבי, שבז לה וביזה אותה יותר מכל אדם אחר בזירה הציבורית, לא תגרום לה לומר כי אינה רוצה עוד לראות במנהיגותו. כמה יכולה אזרחית נכבדה, אקדמית, בת להורים שהם לתפארת קיבוץ הגלויות ונכדה לחלוצים בזכרון יעקב למחול על כבודה? וכמה נפתלי בנט, שבמשפט נתניהו מתברר כי ראש הממשלה יזם כתבות המכפישות את רעייתו? ובכל זאת בנט ממשיך בריקוד עגל הזהב לחלילו של ראש הממשלה?מנסור עבאס השליך את ביבי לכל הרוחות, לפחות פעם אחת. איילת אינה מסוגלת למרות שהוא גומל לה רעה תחת טובה. זמן רב לא הבנתי את תבונת היהודים ש"לא העכבר אשם אלא החור". עד שאני שומע את עדותו של ישועה ומעביר לנגד עיניי את התעמרותו של ביבי בבנט ובשקד, ומתקן מעט את חוכמת התנאים: לא רק העכבר אשם, כי החור שותף בכיר לחטא.