אייבי ישראל בעולם הערבי וגם רוב ראשי הציבור הערבי בישראל, טוענים ללא הרף שהערבים בישראל מופלים לרעה, מדוכאים, משוללי זכויות ושוויון וסובלים ממדיניות של אפרטהייד. והנה קורה בישראל משהו שהופך את הקערה על פיה, משנה את המצב ויוצר פערים וניגודים.
מפלגה איסלאמית ובראשה ד"ר מנסור עבאס הופכת ללשון מאזניים במלאכת הרכבת הממשלה. ראשי הציבור הערבי מתגאים בכך, שאיש ציבור ערבי ומפלגתו הם אשר יקבעו איזו ממשלה תקום בישראל ומי יהיה בראשה, ומעמידים תנאים מופלגים. לא לפיד, לא גנץ, לא ביבי ולא דרעי, לא ליברמן ולא בנט יקבעו, אלא ערבי בישראל.
לפיד וכל ראשי המפלגות מחזרים ומארחים בבתיהם את מנסור עבאס ומבקשים את תמיכתו, ונתניהו מגייס את צחי הנגבי לשכנע את חברי הליכוד ואת ראשי הציונות הדתית שכדאי לשתף את עבאס בהרכבת הממשלה.
נשאלת השאלה: היכן אפוא, האפליה, הדיכוי והאפרטהייד. גם השקרים הגסים זקוקים לקורטוב של הגיון כדי שיאמינו להם.
תבוסת האיסלאם הקנאי
בין המוסלמים לבינם יש סכסוך עדתי-דתי שמתמשך זה כ-1,300 שנים, סכסוך סוני-שיעי. שורשיו מחלוקת על ירושת הנביא מוחמד. מי היה צריך להיות, אבו בקר או עלי חתנו של הנביא. סכסוך זה לא פג תוקפו והוא קיים עד ימינו, ומסימניו: החדירה האירנית-שיעית למדינות ערב כמו לבנון, סוריה, עירק ותימן.
בנוסף לסכסוך עתיק היומין הזה, נוצרו עוד סכסוכים בקרב האיסלאם, רובם התפתחו במאה האחרונה. סכסוך בין קנאים וחילוניים בקרב הסונים וגם השיעים. סכסוך בין מוסלמים סונים ושיעים על ההגמוניה בעולם הערבי, בו מעורבות: סודן, טורקיה, סעודיה, מצרים ולוב.
ברוב התהפוכות בעולם הערבי, ובמה שנקרא "האביב הערבי", הייתה מעורבות של האיסלאם הקיצוני. התוצאה של ה"אביב הערבי" היא תבוסת האיסלאם המיליטנטי כגון: דאעש, האחים המוסלמים במצרים, חמאס והאסלמיסטים בירדן. לתבוסת השלטון של האחים המוסלמים במצרים יש השפעה על האיסלאמיסטים בירדן לפי שיטת הדומינו.
יש לציין שדווקא במדינות שבהן צמח האיסלאם הקנאי כמו סעודיה ומצרים, מתנהל בימינו מאבק עצום נגד האיסלאם הקנאי.
הזיות החרם נגד ישראל
"הספר טוב. בכל זאת יש להחרימו". כך כותב עיתון אל-אח'באר הלבנוני התומך בחיזבאללה. העיתון מתייחס לספרו של פרופסור יובל נוח הררי: "קיצור תולדות האנושות" שתורגם ל-45 שפות, כפי שכותב במאמר פרשנות הוגה הדעות הלבנוני חאזם סאג'יה הגולה בלונדון בגלל האיום של הסורים לרצוח אותו, כפי שנרצחו עשרות עיתונאים ואנשי ציבור בלבנון בגלל התנגדותם לחיזבאללה. הספר, שתורגם לערבית, מוצג בימים אלה בחנויות הספרים בלבנון.
למרות שספריו של יובל הררי זוכים לשבחים בעולם הערבי, המתנגדים בלבנון קוראים להחרים כל דבר ישראלי ולא משנה אם הוא טוב או רע. זאת גישה אבסורדית שפירושה כיבוש השכל שזה גרוע יותר מכיבוש האדמה", כך כותב סאג'יה במאמר ארוך בעיתון אלשרק אלאוסט.
יש לציין שהעוינות של לבנון לישראל אינה רק בגלל חיזבאללה ואירן. יש עוד סיבה לכך והיא חולשת הממסד שמפגין עוינות יתר כלפי ישראל כדי לכסות על חולשתו ולהודיע שאינו פחות פטריוטי מאחרים.
מי זומם מזימות?
במאמר בעיתון "אלשק אלאוסט" - 19.3.2021, מתייחסת ד"ר אמאל מוסא, אקדמאית טוניסאית לתיאורית הקונספירציה שהערבים מאמצים אותה. היא אומרת, שיש ערבים שמאשימים את המערב בכל הצרות שלהם וכי המדינות הגדולות יצרו את ישראל בלב העולם הערבי והן פועלות תמיד כדי להשאיר את הערבים בפיגורם וחולשתם כדי שלא ינסו להאבק בישראל. האמת היא, כפי שטוענת ד"ר אמאל מוסא, שמי שרוקם מזימות נגד הערבים הם הערבים עצמם, שעוסקים באלימות זה בזה, נלחמים בינם לבין עצמם ומחלישים זה את זה.
זהו תיאור אובייקטיבי ומדויק למציאות הקיימת בעולם הערבי אומרת הסופרת הטוניסאית.
מה שקורה במדינות ערב, כגון: סוריה, עירק, תימן, לבנון, לוב וסודן, האם כל זה אינו מעשי ידיהם של הערבים? איזו מעורבות יש למערב ולמדינות הגדולות בכאוס, האנרכיה ושפיכות הדמים הזאת? פרופסור יובל נוח הררי אומר בספרו "מחשבות על המאה ה- 21": "תקשורת של משטר רודני מאשימה את הזולת בכל הצרות ומסיטה את תשומת הלב לאיומים חיצוניים אמיתיים או דמיוניים".
לא כל השיעים תומכי אירן
לאחרונה פורסם ספר זכרונות של עמרו מוסא, מי שהיה שר החוץ של מצרים ומזכיר הליגה הערבית במרוצת עשור. מוסא מספר שבשנת 2005 אחרי נפילת משטרו של סדאם חוסיין, ביקר בעירק ונפגש עם הסמכות הדתית השיעית העליונה, האימאם עלי אסיסתאני בעיר מגוריו נג'ף.
בסיום השיחות, שהתנהלו בנוכחות אנשי פמליה, ביקש אסיסתאני לשוחח עם מוסא בארבע עיניים. בין השאר אמר אסיסתני: "אנא תזכור תמיד, שבהיותך מזכיר הליגה הערבית, עליך לפעול כדי למנוע את נפילת עירק בחיקה של אירן".
התנגדותו של אסיסתאני למזימה האירנית, למרות היותו שיעי ידועה. הוא אמר פעם: "עירק לא זקוקה לאירן, כי יש לעירק יותר נפט מאירן. וגם הסמכות של השיעה אינה בעיר קום האירנית, אלא בעיר נג'ף העירקית (גאולוגים מתארים את עירק כאי ששוכן על ים של נפט. ש.מ.).
