מיהם יריביו האמיתיים של בנימין נתניהו - אנשי הימין, אנשי המרכז או אנשי השמאל? כמי שמציג במפורש משוואה מוחלטת לפיה "הימין זה אני", ניתן היה לצפות שנתניהו וסביבתו ירכזו את עיקר מאבקם באנשי המרכז והשמאל. אלא שלאורך השנים ניתן לראות במובהק, שנתניהו (והכוונה כאן גם לבני משפחתו, מקורביו ואנשי התקשורת שלו) נאבק בימין לא פחות מאשר באגפים האחרים של המפה הפוליטית - ואולי אף יותר. ראו את שתיית המנדטים הקבועה, ראו את מניעת צמיחתם של מנהיגים בתוך הליכוד, ראו את המתרחש בימים האחרונים.
במובן מסוים, ניתן להבין את דפוס הפעולה הזה. בתריסר השנים האחרונות יש לגוש הימין (כולל החרדים) רוב ברור למדי, ולכן - מי שעומד בראש גוש זה, אמור להיות בעל הסיכויים הטובים ביותר להנהיג את המדינה. אלא שנתניהו כושל בכך פעם אחר פעם, ותמיד בגלל התנגדות נחרצת של מי שהיו מקורבים אליו, מכירים אותו היטב והפכו ליריביו המרים ביותר: אביגדור ליברמן, נפתלי בנט, איילת שקד, גדעון סער - אם נתייחס רק למציאות העכשווית.
יש לנו דרך אמפירית לבחון זאת, לפחות בזירה אחת בשנים 2016-2013: הדרישות שהופנו לאתר וואלה. מנכ"ל וואלה לשעבר, אילן ישועה, התבקש השבוע בעדותו במשפט נתניהו להגיב על הטענה, לפיה הטיית הסיקור לטובת נתניהו נועדה בעצם לאזן את השמאלניות של האתר. ישועה השיב, שהדרישות הללו בכלל לא נגעו לימין-שמאל והציע לבדוק את תוכנן. זה בדיוק מה שעשינו.
הנספח לכתב האישום כולל 315 מקרים בהם, לטענת התביעה, נדרשו אנשי וואלה לטפל בפרסומים שונים על-פי דרישת בנימין נתניהו, שרה נתניהו, אבנר נתניהו, ניר חפץ, זאב רובינשטיין ואחרים. חלק מן הדרישות היו להבליט פרסומים, חלקם - להסיר אותם או להפחית את חשיפתם ("דרדור"). מבין אירועים אלו, בודדנו את העוסקים באישים פוליטיים ספציפיים (למעט כמובן נתניהו עצמו). הרשימה מוצגת לפניכם. הערה מקדימה אחת: חמשת האירועים הראשונים ברשימה הם גם חמשת הראשונים בכתב האישום, כלומר - הפרסומים נגד בנט היו ההתחלה של הסיקור המוטה.
17-18.1.13: פרסום נגד נפתלי בנט.
17-19.1.13: פרסום נגד רעייתו של נפתלי בנט.
18-19.1.13: פרסום נגד הבית היהודי.
17-19.1.13: פרסום נגד נפתלי בנט.
19.1.13: פרסום נגד אביו של נפתלי בנט.
19.1.13: הורדת פרסום על אביגדור ליברמן.
22.1.13: הורדת תמונה של נפתלי בנט. הורדת סרטון של שמעון פרס.
17.5.13: פרסום נגד שמעון פרס.
21.5.13: פרסום נגד שמעון פרס.
4.6.13: פרסום נגד בנו של יאיר לפיד.
30-31.10.13: פרסום נגד נפתלי בנט.
3.12.13: פרסום נגד שמעון פרס.
9.12.13: פרסום נגד שמעון פרס.
16.12.13: פרסום נגד שמעון פרס.
2.2.15: הסרת ידיעה על יצחק הרצוג.
12.3.15: דרדור פרסום על שמעון פרס ויצחק הרצוג.
15.7.15: דרדור פרסום על יאיר לפיד.
18.7.15: דרדור פרסום על יאיר לפיד
29-30.7.15: פרסום נגד הבית היהודי.
6-7.8.15: פרסום נגד ראובן ריבלין.
28.8.15: פרסום נגד אהוד ברק.
23-24.9.15: פרסום נגד איילת שקד.
23.11.15: פרסום נגד נפתלי בנט.
28.11.15: פרסום נגד אביגדור ליברמן.
28-29.1.16: דרישה לפרסום נגד יאיר לפיד ומשה כחלון.
16.4.16: פרסום נגד אביגדור ליברמן.
12.5.16: דרדור פרסום על משה כחלון.
19.6.16: דרדור פרסום על יאיר לפיד.
מדובר בסך-הכל ב-30 דרישות ב-28 מועדים. ב-14 מקרים נדרשו אנשי וואלה לפרסם ידיעות נגד אנשי ימין (בעיקר נפתלי בנט) או להסיר סיקור שסייע להם, ב-15 מקרים נוספים הדרישה הייתה לפרסם נגד אנשי מרכז/שמאל או להסיר סיקור לטובתם, ובמקרה אחד הדרישה הייתה לסייע לאיש ימין. כלומר: המאבק נגד אנשי ימין היה דומיננטי כמו נגד אנשי מרכז/שמאל, ורק פעם אחת מבין 315 הפעמים נעשה שימוש בהשפעה על וואלה כדי לסייע לאיש ימין. דומה שהמסקנה ברורה.
