בימים בהם ראש הממשלה נתניהו הינו נושא להשמצות, לקריאה אנטי דמוקרטית - לֵךְ, לכינויו "הנאשם מבלפור" ולביקורת חריפה מאוד על התנהלותו, עד כדי שנאה, תיעוב והחרמתו על-ידי פוליטיקאים, אני מבקש לנתח ולהבחין בין שני מושגים בסיסיים - התנהלות וניהול.
התנהלות, לצורך הענין, קשורה יותר באופן של הניהוג העצמי(self-conducting) . כיצד אדם מנהל את עצמו, התנהגותו, החלטותיו ומעשיו בהיבט האישי, כשמנגד ניהול, לצורך הענין, מתייחס לניהול גורמים ומהלכים אחרים (לא האישיים) ובמקרה שלהלן ראשות הממשלה, הפוליטיקה והמדינה.
יריביו הגדולים כיום של נתניהו, כולם היו מהמקורבים אליו ביותר. אם זה בני גנץ שתיפקד כרמטכ"ל בעמוד ענן ונתניהו כיהן כרה"מ וניהלו יחדיו את המבצע. אם זה ליברמן שהיה מנכ"ל משרדו, איילת שקד ונפתלי בנט שניהלו לשכתו וכמובן חברו לצמרת הליכוד, גדעון סער. כולם מְסַכְּנִים היום את יציבות המדינה ומוכנים להפקיד מפתחותיה בידי סיעות ערביות - רק מתוך שינאה לנתניהו. כנראה הוא ראוי לשינאתם. בהתנהלותו הוא ידע לפגוע באנשים, בעיקר בבעלי איכויות, כדי שלא יגדלו לידו ואולי יסכנו את מעמדו. נתניהו באופן אישי לא "סופר אף אחד". כשל התנהלותי.
נתניהו עומד לדין על קבלת "כל מיני דברים". על פניהם נראים טפשיים וקטנים ואינני מתכוון להתייחס להיבט המשפטי. בושה וחרפה שאדם במעמדו ובמצבו הכלכלי מתדפק כאחרון הקבצנים על דלתות חבריו בבקשה לסיגרים, שמפניה ואפילו כתבות אוהדות. מביש ודוחה. כשל התנהלותי.
נתניהו ברוב כישרון מצליח לשרבב את שם רעייתו בכל נאום שהוא נושא. אם זה בגלל הסכם ביניהם או בגלל אהבתו הרבה כלפיה - התנהלות זו מבחילה בעיקר כשהיא מקבלת ביטוי בטקסים לאומיים בבסיס קיומנו כמו השאת משואות, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ודומיהם. שרה איננה רלוונטית ותרומתה, פרט להיותה "אשתו של" איננה קיימת ולא רלוונטית. לא לעניין ומאוס. כשל התנהלותי.
כל פעולה שמבוצעת במסגרת תפקידו הוא מציין "אני ואני ואני". ייתכן שזה נכון ורק הוא עושה ופועל, אבל איפה קצת כבוד לעשרות השרים היושבים בממשלה. התכונה לגמד את הסובבים ולהרעיף שבחים עצמיים היא כשל התנהלותי.
אפשר להרחיב בעוד דוגמאות רבות של כשלים התנהלותיים, ובידי הקוראים הזכות להרחיב אבל אני מבקש לסכם ולומר שבסקאלה המודדת את התנהלותו הייתי מעניק לנתניהו ציון נמוך מאוד, בתחתית הסקאלה בנושא ההתנהלות. זו כנראה הסיבה שכה רבים מתעבים אותו ולא מוכנים לשבת במחיצתו בממשלה. לא היו פסילות גורפות כאלו בתולדות המדינה כלפי ראש ממשלה.
מאידך-גיסא, לעניין הניהול, נתניהו מתגלה כבעל יכולות כמעט פנומנליות עד "על אנושיות". ראייתו קדימה מעבר לכל אופק, הרחק מכל אחד אחר, וביצועיו בתחומים שונים מהווים יסוד חשוב ביכולתה של ישראל להיות חזקה. כלכלת המדינה במצב טוב למרות שנת קורונה מטורפת. הסכמי השלום עם מדינות שעד לאחרונה נמנו עם מדינות האויב ראויים להערכה. השלום הזה עם מדינות המפרץ הוא נכס אסטרטגי ממעלה ראשונה, בעיקר למקרה שצה"ל יידרש לתקוף באירן, ולא ארחיב. היחסים האישיים עם ראשי המדינות באופן אישי, לרבות ארה"ב (למרות חילופי הממשל), רוסיה, גרמניה, אנגליה וצרפת היא רבת משמעות. ניהול המערכה המיוחס לישראל על אדמת סוריה כנגד כוחות עויינים, בתיאום עם רוסיה, היא חשובה לביטחון המדינה. הפעולות המיוחסות לישראל בתקיפת הגרעין האירני וראשי התוכנית, לרבות הבאת הארכיון, שכאילו נלקחו מהסרטים הדמיוניים, מבוצעות ללא הרף. היכולת לנהל קבוצה קואליציונית מגובשת של 52 ח"כים היא פנומנה. אם נזכור שגנץ ולפיד ביחד עם בוגי לא השכילו ולא הצליחו לנהל יותר מכמה חודשים את מפלגתם, הרי שהניהול של מספר מפלגות קואליציוניות שלא לדבר על הליכוד עצמו, שהוא מפלגה דמוקרטית עם בחירות פנימיות, היא תופעה חריגה בנוף הפוליטי שלנו. ולא ניתן לדלג על ההתמודדות המדהימה עם הקורונה, למרות כל מיני הפרעות בדרך, שהעמידה את ישראל הרחק לפני כל מדינה אחרת בעולם. היו ביקורות על החלטות נקודתיות, שחלקן נבעו גם מאילוצים קואליציוניים, והייתה הרבה ציניות וגם סרקזם אבל בשורה התחתונה נתניהו ניצח את המגיפה והציל את עם ישראל.
כמו ביחס להתנהלות, גם בנושא הניהול אני מבקש לסכם ולומר שבסקאלה המודדת את הניהול שלו הייתי מעניק לנתניהו ציון גבוה מאוד, קרוב לראש הסקאלה בנושא הניהול. ועכשיו נשאלת השאלה, ולכל אחד הזכות להחליט, מה יותר חשוב למדינת ישראל. התנהלות אישית לא ראויה עם ניהול מצויין או להפך.
