1. מה שהתחולל הלילה בירושלים (22-23.4.21) היה צפוי לחלוטין. כאשר במדינה שוררת אנרכיה, אך טבעי הוא שעיר הבירה שלה תהפוך לשדה קרב. ובישראל של 2021 שוררת אנרכיה. המערכת הפוליטית שקועה בבוץ טובעני וגוררת אחריה את המדינה כולה. החוק הוא אות מתה, החל בציות לחוקי יסוד וכלה בחוקי תכנון ובנייה. קיום החוק הוא המלצה בלבד, החל בדרגי השלטון הבכירים ביותר וכלה באחרון הסוחרים בשוק. אכיפת החוק היא בדיחה, החל בחיסולים לאור יום וכלה במגבלות הקורונה. ברשויות האכיפה מוצבים מפרי חוק, החל בעברייני מין וכלה במפרי צווים. היחס אל המשטרה הוא זלזול מוחלט, החל בארגוני פשיעה וכלה בפרחחי רחוב.
זהו ריקבון פנימי מהסוג שמחסל משטרים ועלול לחסל מדינות. זהו אובדן החוסן המקל מאוד את מלאכתם של אויבינו. אנרכיה ברחובות מזמינה טילים במרכזי הערים. ושיהיה ברור: מחזות כמו אלו רק ילכו ויתרבו, ככל שהפוליטיקאים ימשיכו לעסוק במלחמות שלטון במקום במאבק בפשיעה, בקרבות אגו במקום בהשלטת חוק וסדר, בשחיתות אישית במקום בטובת הכלל. כאשר הציבור רואה שלנבחריו לא אכפת, הוא מאבד כל רסן.
2. משטרת ישראל איבדה לחלוטין את ההרתעה - זה ברור לגמרי מזה חודשים, וזה בדיוק מה שקרה הלילה. התקפות אלימות על שוטרים הפכו לחיזיון יום-יומי. אלו מפגינים מהימין ומפגינים מהשמאל, חרדים וערבים, ילדים ומבוגרים. אלו עבריינים שפועלים בראש חוצות ולאור יום, כולל חיסול בליבה של שיירה משטרתית. אלו נערים שמתחזים לשוטרים, מציבים מחסום ושודדים נהגים.
זה קרה בגלל שהמשטרה היא ארגון כושל, שאלמלא היה מדובר בכוח חיוני - לא היה מנוס מלסגור אותו ולהקימו מחדש מן היסוד. הנוכחות של המשטרה בווטסאפ הרבה יותר נרחבת מאשר ברחובות. העיסוק שלה בטפיחות עצמיות על השכם נרחב בהרבה מאשר במבצעים יזומים. שוטרים המבצעים עבירות פליליות נקנסים בכמה מאות שקלים. המחלקה לחקירות שוטרים היא בית קברות לתלונות. קצינים בכירים הנתפסים בשקרים ממשיכים לשרת ואפילו מקודמים. שוטרים אלימים ומפרי חוק אינם משלמים שום מחיר. אלו לא תפוחים רקובים; זהו מטע אכול תולעים.
3. הדרג המדיני, בראשותו של
בנימין נתניהו, נושא באחריות רבה וכבדה. ראש הממשלה ב-12 השנים האחרונות עומד בראש המערכת בה המשטרה מתפוררת ונרקבת. הוא אחראי אישית למינוי הכושל של
רוני אלשיך, הוא אחראי אישית לכך שבמשך שנתיים לא היה מפכ"ל קבוע. הוא מתדלק את הלהבות על-ידי התקפותיו האנוכיות ושלוחות הרסן נגד רשויות האכיפה. לצידו אחראים השרים לביטחון פנים, ובראשם
גלעד ארדן (חדל אישים) ו
אמיר אוחנה (שעיקר זמנו מוקדש לחתירה תחת החוק ואוכפיו). אחראים גם שרי המשפטים, שלא עשו די הצורך כדי להבטיח ביקורת חיצונית על הפרקליטות והתביעה המשטרתית, ולא עשו דבר נגד סירוסה של מח"ש:
ציפי לבני,
איילת שקד ושוב אוחנה.
4. ברמה הנקודתית של אירועי הלילה, מדוע בכלל אפשרה המשטרה לגזענים של להב"ה לצעוד בלב ירושלים המוסלמית? נזכיר בפעם המי-יודע-כמה: כל זכות יסוד מתאזנת מול זכויות יסוד אחרות. הזכות להפגין, חשובה ככל שתהיה, אינה מצדיקה פרובוקציות מכוונות שברור לחלוטין שיסתיימו בשפיכות דמים. לא צריך לאפשר ללהט"בים לצעוד במאה שערים, לא צריך לאפשר לתומכי חמאס לצעוד בבית אל, לא צריך לאפשר ללהב"ה לצעוד בשער שכם.
חלק מן האשמה בנקודה זו מוטל לפתחו של בג"ץ, שהפך את זכות ההפגנה לכמעט-קדושה בהחלטותיו בנושא ההפגנות בבלפור בתקופת הקורונה, וקודם לכן - במתן האישור להפגין ליד ביתו של
אביחי מנדלבליט. השופטים פרצו את גבולות ההיגיון והפרו לחלוטין את האיזונים הדרושים, ולא ייתכן שלהחלטות השגויות הללו אין השפעה כאשר המשטרה באה להחליט האם לתת רישיון להפגנה ספציפית. גם השופטים חייבים להתבונן במה שהתרחש הלילה ולהסיק את המסקנה המתבקשת: חופש ההפגנה הפך להפקרות ההשתוללות.
5. ארגון להב"ה ובנצי גופשטיין העומד בראשו טוענים בעקשנות, שכל מטרתם היא למנוע נישואי תערובת. זה היה שקר גס כל הזמן: מי שבאמת חושש מהתבוללות, צריך לסייע לגייר את מאות האלפים שאינם יהודים, ולא להתעסק בקופאית הערבייה במרכול של
רמי לוי. הצעקות והשלטים של אנשי הארגון ותומכיו הלילה הוכיחו בבירור, כי מטרותיו גזעניות מובהקות וכי הוא שואף לגרש את הערבים מן המדינה. את הארגון הזה צריך להוציא אל מחוץ לחוק, להגדירו כארגון טרור ולטפל בו בהתאם.
