התנועות העבריות, כך הן קרויות

מילדות למדנו בבית הספר שיש עיצורים ויש תנועות. למדנו תמיד שהתנועות עוזרות לנו להגות את העיצורים. בכל מילה משולבות תנועות בין העיצורים, וכך קל לנו להגות את העיצורים וגם להבין את הטקסט שאנו קוראים. הידענים בעברית, ובמיוחד הידענים בניקוד, יודעים מתי בא קמץ ומתי בא פתח, אך דוברי השפה אינם יודעים עוד את ההבדל. הרצון שלנו להיות נאמנים לאילן היוחסין של הטקסטים העבריים לדורותיהם, כולל התנועות, מחייב אותנו למסירות למען השָׂפה. התנועות הפכו לסימני ניקוד רק במהלך הדורות, וזה הקל על שימור הטקסטים העבריים וגם על הנחלתם. כתבתי בצורה קלילה ומשעשעת את התנועות העבריות לסוגיהן. למה כתבתי זאת? מי שאוהב את השָׂפה העברית, רוצה להַאֲהיב אותה גם על אחרים. הנֵה השיר שלי על התנועות העבריות... [האקדמיה ללשון העברית על שמות התנועות ומשמעות השם] התנועות העבריות/בלפור חקק בְּלֶכְתִּי בַּדֶרֶךְ אִבַּקְתִּי כָּל הַתְּנוּעוֹת, קָם הַחִירִיק וְאָמַר: לֹא בִּכְדִי. אָמַר הַפַּתָּח: זֶה מַמָּשׁ אַגָּדִי אַלְלַי לַשַּׁלְוָה, אִם בַּנַּחַל יֵשׁ אַדְוָה. הַקָּמָץ נָשָׂא גָּבִיעַ, דָּבַק בַּגָּבִישׁ שֶׁהָיָה יַהֲלוֹם. אָמַר לוֹ הַחוֹלָם: לִי הַיַּהֲלוֹם וְלִי הַחֲלוֹם. הַסֶּגֹול פָּתַח פֶּה רַךְ אֶל פֶּרַח אֶל כָּל גָּוֶן מְגָרֶה, מִיָּד פֵּאֵר עַצְמוֹ הַצֵּירֶה: אֵשׁ אֲנִי, נוֹצֵץ אֲנִי, בִּקְצֵה הַצּוּק. זֶה הָיָה זִקּוּק לְהוֹפָעַת הַשּׁוּרוּק שֶׁקָּפַץ כְּמוֹ פִיסְטוּק, כְּמוֹ צִמּוּק בַּשִּׁיר חָקוּק. גַּם אֲנִי אֻ, לָחַשׁ לְכֻלָּם תֵּרוּץ הַקֻּבּוּץ. עֵינַי כְּחֻלּוֹת, שַׂעֲרוֹתַי צְהֻבּוֹת, בְּלִי גֻּזְמָה. לִי כֻּמְתָּה אֲדֻמָּה. נָע מִיָּד שְׁוָא נָע, וְהוּא שְׁפִיפוֹן בְּתוֹךְ יְשִׁימוֹן, נוֹשֵׂא אֶל נְעָרוֹת שְׂפָתוֹן. תִּמְרֵן בַּחוֹל, יִדְאֶה אָז שְׁוָא נָח אֹוכֵל עַרְמוֹן וְגַם סַלְמוֹן לְאֵל עֶלְיוֹן. אֲגַם מִלִּים אֲנִי בְּהַאֲרָכָה נַעֲנָה חֲטַף פַּתָּח בַּאֲנָחָה. עָנָה חֲטַף קָמָץ בִּנְהִיָּה: אֲנִי אֳנִיָּה, אֲנִי חֳרָבוֹת, אֵיךְ יָבוֹאוּ לִי תִּקְווֹת? אֱמֶת וֶאֱמוּנָה, אֱלֹהִים בַּכֹּל, קָם אֱלֵי דּוּכָן חֲטַף סֶגוֹל. הִתְחַבֵּא קָמָץ קָטָן בֵּין הַקָּדָשִׁים לָבוּשׁ כְּחָתָן, קָרָא מִן הַשָּׁרָשִׁים בְּקוֹל כָּל יָכוֹל: אֲנִי קָטָן, לֹא גָּדוֹל. לְסִיּוּם: טוּר הַתְּנוּעוֹת הָעִבְרִיּוֹת סוֹף סוֹף הִתְיַשֵּׁר חִכִּינוּ אָז כֻּלָּנוּ לְקוֹל מְבַשֵּׂר. קָם חוֹלָמוֹן טוֹב רֹאִי וּבִשֵּׂר: אֲנִי הַחוֹלָם הֶחָסֵר וַאֲנִי לֹא חָסֵר. מי שנכנס בסוד התנועות העבריות, שואל עצמו: ואיך אדע לנקד? האקדמיה ללשון עברית: עיקרי תורת הניקוד.