כוחו של שלטון

אבקש לצטט לפניכם פסוקים מתוך ספר המציאות-דמיונית העכשווי. פרסם אותו עיתונאי נורמטיבי כמדומה בצד הימני של המפית. בכוונתי לפרש את התורה שלו. נכתב שם: "... כתב הלורד אקטון את המימרה האלמותית: 'כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט'. חשיבותה של המימרה הזאת היא היותה תמרור אזהרה מפני כוחו של שלטון. של כל שלטון. ומכאן - הצורך לבזר את השלטון, כדי למנוע ריכוזו של הכוח בידיו של אדם אחד או של קבוצה אחת". נשמע מאוד תמים והגיוני. הלורד מדבר על כוח, הכתב מחבר אותו עם שלטון (כל שלטון), ומוסיף מסקנה: מכאן הצורך לבזר את השלטון (כל שלטון - זוכרים?). ואז מגיע פרק מהתנ"ך המתייחס ממש לכאן ועכשיו. "כאשר משלחת של זקני ישראל פנתה לשמואל בדרישה למנות מלך, הזהיר אותם שמואל מפני השלכות המינוי: "זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת. וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח, וְנָתַן לַעֲבָדָיו. וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר, וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו. וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח, וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ. צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים" (שמ"א ח', י"א-י"ח)". זו 'נורמה' של מלך - לא מדובר פה במלך מושחת, בשחיתות. בכירי הפרקליטות קצת מאוכזבים מהתיאור הזה. הם היו מבקשים שהעם בישראל יאמץ את ספר-האישום שעליו הזיעו במשך כ-10 שנים במחיר של כ-100 מיליון שקל עם 365 עדי תביעה - עד לכל יום, כולל שבתות וחגים. מזל ש'סלע' חדל להיות המטבע הרשמי שלנו, כי בכמות כזו ניתן לקבור, בקלות, באותה נשימה, גם את כל כנסת ישראל. הכתב הנורמטיבי חש שחסר לו מרכיב במארג שהורג. הוא מוסיף מיד: "הסכנה בריכוז הכוח קיימת גם בשלטון נבחר. לכן, הדמוקרטיה אינה רק בחירות של ההנהגה, אלא של פרלמנט שייצג את כלל העמדות בציבור. הדמוקרטיה כוללת קיומה של אופוזיציה לשלטון. יש בה הפרדת רשויות עם איזונים ובלמים ביניהן...". הנה מגיע השקר שמעוות את חיינו: "...השלטון מוגבל באמצעות סמכויות הרשות המחוקקת וסמכויות הרשות השופטת". השלטון מוגבל, לדעתי, על-ידי החוק שהכנסת חוקקה. הרשות המחוקקת מגבילה ו/או מאדירה את השלטון באמצעות חוקים. מה שהכתב הנורמטיבי מבקש לתאר פה זה שלטון, כביכול, של 'שומרי-הסוף' - לא שלטון החוק. תפקיד הרשות השופטת לפרש את החוק בתוך מציאות נקובה. כמו-כן תפקידה לאמת את אותה 'מציאות' במסגרת החוק. הפרקליטות והמשטרה הם זרועות של השלטון, למי שלא יודע, לא של רשות שופטת. מה שכתבתי פה גם הוא, כמובן, תלוש ממציאות יום-יומית. "כדי למנוע ריכוזו של 'הכוח' בידיו של אדם אחד או של קבוצה אחת" - כותב העיתונאי הנורמטיבי, צריך לאתר אותו בקפידה, ולדייק כדי למנוע 'נזק היקפי' (collateral damage). אנחנו כל-כך מקפידים בעזה, אבל לא בירושלים ובת"א. יש כמה אפשרויות במה שמכונה דמוקרטיה שעליה כולם מבקשים להגן בחירוף נפשי: - הכנסת מנפיקה חוק האוסר על חרדים להתפלל ברחוב. - בית המשפט שולח למאסר 5 שנים נאשם שהשליך נעל על השופט. בעבור שתי נעלים יישב 7 שנים בכלא. - אין לאחוז בגרון יועמ"ש או שופט, רק בנבחרי ציבור. - כוחות בית המשפט והפרקליטות רשאים להדליף

הריבון האמיתי

האם לדעתכם מתחבא פה 'כוח' - ומי מחזיק בשלטון? "...או של קבוצה אחת". אני שואל: חשוב מה גודל 'הקבוצה'? העיתונאי הנורמטיבי מתכוון, אולי, לנתניהו ו'הצ'חצ'חים' שמקיפים אותו היום. אני מתכוון לנשיא המדינה מר ריבלין שהגדיר את הפרקליטות ובית המשפט - 'כנופיית שלטון החוק'. היכן התחבא 'הכוח' המשחית? להזכירם חבורה גדולה יותר, רוב העם, הפעילה כוחות משחיתים כמו 'הסתדרות', 'קופת חולים' ו'סולל-בונה' כדי להאביס את עדר הבהמות שהפכנו להיות. הבולשביקים שהיו פה רק לפני 45 שנה - עדין מפרפרים לי בבטן. הם, בניגוד לביבי, רצו להחליף את העם, באמצעות חוק, כמובן. 'השמש' שקעה, אבל הפשפשים לא הלכו לישון. כותב העיתונאי: "מרכיב הכרחי בדמוקרטיה הוא היותה מדינת חוק, עם שלטון חוק הכפוף לחוק ועם שוויון בפני החוק, שבו חוק אחד לאזרח ולשליט". נשמע נורמטיבי. מה זה 'שלטון חוק כפוף לחוק'? באיזה צד נמצאת פה הממשלה שהיא שלטון של 'הקבוצה'? האם החוק הוא הריבון ומתחתיו נמצא 'שלטון החוק' הכפוף לו? כל זה בא לומר שיש לסלק את הריבון האמיתי - העם - מקרבה כלשהי לריבונותו, ולהפקיד את הכוח השלטוני בידי פונקציה שלא תושחת (כי אין לה אינטרס פוליטי מלבד כוח נטו) - נציגי החוק, השומרים! זה הסוף והם שמריו ושומריו. אני ממשיך לצטט: "בדמוקרטיה פועל מוסד ביקורת חזק, שנועד לבקר את השלטון ולהצביע על מחדליו...". זו אמת שאינה מציאות. אם נניח לרגע שהשלטון נמצא בבית המשפט ואנחנו מבקשים לבקר אותו - זה בכלל אפשרי? בכל מקרה של ביקורת שהושמעה ב-30 השנים האחרונות התגובה של בית המשפט וכל דיכפין, תופין, טובין ואוהד במערכות הספונות הייתה שבלונית, כדלקמן: 'ביקורת זה דבר חשוב מאוד, אבל במקרה המדובר, הנוכחי, כוונתם של המבקרים אינה לבקר - אלא רק להרוס, לפרק, לפורר, להחליש..." בקיצור, אסור לבקר - סוף פסוק. תקראו 'קטע': "אין דבר מסוכן לדמוקרטיה יותר מפולחן אישיות של מנהיג. פולחן כזה הופך אזרחים חופשיים וביקורתיים לסוג של עובדי אלילים וחסידים שוטים של המנהיג. פולחן אישיות היא עבודה זרה, והיא כל כך לא יהודית". כל הכלים בארגז אחד. דעתי האישית - התקשורת היא שהפכה את נתניהו לכוכב 'צעד גדול לאנושות' העכשווי. נכון, ביבי הוא אדם מוכשר ונחוש שהביא הישגים גדולים בתחומי הכלכלה, הבריאות, הביטחון והמדיניות. די להציב לידו גאון מנעולים ושעונים כמו אהוד ברק כדי להבין את הצעד הסטרטוספרי שצעדנו, לא על הירח - פה בארצנו. אבל מי שניפח את דמותו לבלון (ממש כדור פורח) - הייתה התקשורת שמנפחת, בעצם, כל דבר, כדי למכור אותו. ביבי הוא נבחר-ציבור ו'עם-הארץ' שלנו, הכולל אותי, בחר בו לנציג הקבוצה. אם זו עבודת אלילים אזי אין חדש תחת השמש, לפחות בתקופת השופטים (אלה שבתנ"ך). בכל פעם שנמצא אחד כזה - נכתב, 'והארץ שקטה ארבעים שנה'...

'כל הכתוב כאן אינו תיאוריה'

"גם שלטון ממושך מדי משחית. שלטון ממושך, במיוחד כאשר נלווה אליו פולחן אישיות, גורם לשליט להאמין לפולחן האישיות של עצמו; לאמץ את התובנה ש"המדינה זה אני", להאמין שבעצם בחירתו הוא מגלם את רצון העם ולכן רצונו האישי הוא רצון העם וטובתו האישית היא טובת העם, ולכן הוא החוק והוא מעל החוק". סליחה, הבן-אדם, אינו לואי, הוא עומד לבחירה, בני אדם מפגינים עם דגלים שחורים מול ביתו כבר שנתיים. אם טובתו האישית היא טובת העם - הוא זה שנבחר וייבחר לייצג את הריבון. האם מפה נגזר ש'הוא החוק והוא מעל החוק'? בחייתאק! זה נמשך: "ואל פולחן האישיות הזה נלוות תופעות של פרנויה שלטונית מפני ה"חותרים" להפלתו, שבעצם הם חותרים נגד המדינה, כי המדינה היא המנהיג. כל הכתוב כאן אינו תיאוריה. זו מציאות שלטונו הממושך, ממושך מדי, של נתניהו". הנה, מגיעות המסקנות: "לאחר תום שלטונו של נתניהו, יהיה צורך ברפורמת דה-ביביזציה משמעותית, כולל חקיקה שתגן על הדמוקרטיה מפני תופעות דומות בעתיד (למשל בן-גוריון?). השינוי החשוב ביותר, שיש לעשותו כבר עכשיו, הוא הגבלת הקדנציות של ראש הממשלה. אין שום סיבה שראש הממשלה יכהן בתפקידו יותר משתי קדנציות. אני מציע להגביל גם חברי-כנסת בעסקת-חבילה אחת. כי 'אין שום סיבה' מלבד העובדה שהם נבחרים. האם המדינה תמשיך להיקרא דמוקרטית, כשהנימוק 'אין סיבה' - ינצח חברי-כנסת עם סיבה? הסיבה שאדם נבחר - אינה ראויה? איני מכיר את הכותב, אבל לדעתי הוא צמח באחד מאולפני 'ההתיישבות העובדת' וחזה על בשרו את הסיאוב והשחיתות השלטונית בעיקר משום שהייתה זו פקידות 'מקצועית' של אפרטצ'יקים שהשתלטה על כל המערכות הציבוריות והזנתה אותן כהלכה. ניתן להגדיר את המצב שהיינו שרויים בו אז במילה אחת: בולשביזם. אם הכותב מבקש להעביר אותנו למשטר נשיאותי - בבקשה. זה סרט עלילתי אחר. בסיום המאמר ירה הסופר הנידח אהוד בן-עזר מטול: "אם נתניהו היה פורש אחרי שמונה שנות ראשות ממשלה, היינו היום במצב נהדר כמו מערב אירופה מוכת הקורונה, וכמו ברזיל, מקסיקו והודו, וללא הסכמי שלום עם האמירויות"!