"הערבים הרימו רגליים וברחו"
|
|
אור ליום ה' 22 באפריל התקדמו יחידות ה'הגנה' בגזרה המערבית של "מבצע ניצחון", מהדר הכרמל למערב העיר התחתית דרך רחוב הנביאים ומהשכונה היהודית שבעיר התחתית לכיווּן הדר הכרמל. כוח נוסף של ה'הגנה' עלה מהעיר התחתית להדר הכרמל. לקראת שחר נפגשו הכוחות העולים והכוחות היורדים ברחוב סטנטון. אחרי הרעשה ארטילרית יצאו מהדר הכרמל שתי מחלקות מגדוד 22 בפיקוד המ"פ פנחס רצקי ופלוגה מהגדוד המגויס העירוני בפיקוד המג"ד מקסים כהן. תחת אש צלפים השתלט הכוח של רצקי על "בית חורי" שאִכלס את משרדי הרכבת. פקודיו של רצקי סברו שהצלפים לא עזבו את הבניין, על כן העלו באש אגף שלו. לימים סיפר כהן שהוא לא ראה בבניין השרוף אפילו גווייה אחת. "היו הרבה סיפורים על התנגדות עזה, אבל אני לא נתקלתי בסימנים של קרב", אמר כהן. "הבניין היה נקי. נראה שהערבים הרימו את הרגליים וברחו". בקרב על "בית חורי" נהרגו חמישה מפקודיו של רצקי ושישה נפצעו.
כהן ופקודיו השתלטו על בית מרכזת הטלפונים ואחר כך סייעו לרצקי לכבוש את "בית חורי". בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר דיווח כהן לענבר במכשיר הקשר: "הגענו לרחוב סטנטון". מהכוח של כהן לא נהרגו לוחמים.
|
פלוגת הנמל של הפלמ"ח הסתערה על "בית סלאמה" בעיר התחתית, שלוחמים ערבים התבצרו בו, וכבשה את היעד ללא אבדות. בשעה אחת וחצי אחר חצות התקדמה הפלוגה לכיווּן הר הכרמל ונפגשה עם הכוחות של רצקי וכהן ברחוב סטנטון לפנות בוקר. גם לוחמי האצ"ל הגיעו לרחוב סטנטון מוואדי ניסנאס.
הלוחמים הערבים נטשו את עמדותיהם כמעט ללא קרב כשהתקרבו אליהן יחידות של ה'הגנה', והבלתי לוחמים הערבים נהרו אל הנמל ואל הקסבה (השוק הערבי שבעיר התחתית). בפקודת משה כרמל, הורה המג"ד ענבר לא להתקדם. פגזי דווידקה שנורו על ריכוזים של ערבים הגבירו את פחדיהם. מפקד חיפה הערבית, יונס נפעא, ברח לעכו בשעות הבוקר. 1
|
באותו יום סיפר הגנרל סטוקוול לנציגי היהודים והערבים שהוא השקיף על הקרבות מהר-הכרמל וראה ש"היהודים משתלטים על העיר ועושים עבודה יפה", 2 ונציג משרד החוץ הבריטי, מאריוט, דיווח לשר החוץ הבריטי בווין: "ארבע מאות יהודים מאומנים תקפו את הערבים בלילה שבין 21 ל-22 באפריל, וכשהאיר השחר כבר שלטו על חלק גדול מהעיר". 3 ראש הש"י של חיפה, אברהם קדרון, דיווח לראש הש"י הארצי, איסר בארי, על הלכי הרוח בקרב קציני הצבא הבריטי: "השתוממות על חולשת הערבים, כבוד והערכה ליהודים". לדברי קדרון סיפרו הבריטים כי "שבע מאות חיילים רוסיים" השתתפו בקרב וסייעו ליהודים. 4)
|
הֶשגי "מבצע ניצחון" היו מעל ומעבר לתוכניות של מפקד חטיבת "כרמלי" ופקודיו אף שהיו קודם סימנים מבשרים על העתיד להתרחש. ארבעה ימים לפני התמוטטות הערבים בחיפה כפו פקודיו של הגנרל סטוקוול על ערביי טבריה לפנות את העיר מחשש שמא יטבחו היהודים את ערביי טבריה, כפי שהם האמינו שהיהודים טבחו את ערביי דיר יאסין. בטבריה 5 ובחיפה התגלה שעלילת הדם בדיר יאסין – שנועדה להשיג מטרות פוליטיות בציבור היהודי – הייתה מהלך פסיכולוגי בלתי מתוכנן וכאוטי מבחינה צבאית, שתרם יותר מכל מהלך אחר לניצְחון היהודים על הערבים לפני הכרזת העצמאות ובמידה לא קטנה גם במלחמה מול צבאות ערב הסדירים אחרי הכרזת העצמאות. בתרבות ובשיח הישראלי מאז נדחקה פרשת דיר יאסין לקרן זווית כי ההיסטוריונים הישראלים, רוב העיתונאים, המורים להיסטוריה ומדריכי הטיולים שֵרתו ועדיין משרתים בעניין זה את המִמסד הבן-גוריוניסטי (שמאלני) כדי לזכות בטובות הנאה. כך התפתחה בישראל תרבות ביטחונית שִקרית שגרמה לאי-הפקת לקחי אמת ממלחמות ישראל ומתקריות ביטחוניות, ובכך למחיר כבד, מכל הבחינות, במלחמות בישראל.
|
במקביל לאירועים בדיר יאסין, הביסו יחידות ה'הגנה' את כוחות המשלוח הבין-ערבי, "צבא ההצלה" בפיקודו של פאוזי קאוקג'י, גם במשמר-העמק וגם ברמת- יוחנן. תבוסת "צבא ההצלה" הורידה עוד יותר את המורל של הלוחמים הערבים בכל הארץ, גם משום שפחדו מן היהודים וגם משום שלא האמינו כי קאוקג'י ופקודיו יחושו לעזרתם. כך האצ"ל ולח"י בדיר יאסין, ויחידות ה'הגנה' בעמק יזרעאל המערבי ובעמק זבולון, הקרובים לחיפה, הכריעו את הערבים, גרמו להשתלטות היהודים על טבריה, חיפה, יפו וצפת עוד לפני הכרזת העצמאות והבטיחו בכך את הקמתה של מדינת ישראל.
בין הסיבות להצלחת היהודים בחיפה, יש לִמְנות את חולשת הערבים אחרי ארבעה וחצי חודשי מלחמת התשה עירונית ואת המטרות המוגבלות והנבונות של המבצע – השתלטות על נקודות-מפתח: "בית הנג'אדה", "בית חורי", בית מרכזת הטלפונים, "בית סלאמה" והבניין שברחוב מוכאליס. מכל העמדות האלה רק באחת, "בית הנג'אדה", נלחמו הערבים בעקשנות. הקרב הזה מוכיח שארגון ה'הגנה' לא היה מוכן לקרב ארוך ועקשני. מהעמדות האחרות ברחו הערבים לאחר לחץ קל. פעולת האצ"ל בגזרתה המערבית של העיר הייתה חיונית להצלחה: בריחת הלוחמים הערבים מעמדותיהם הפכה למנוסת התושבים.
|
הבריטים סייעו להצלחת היהודים לא רק בפינוי עמדותיהם ובהתראה מוקדמת שנתן ליהודים הגנרל סטוקוול. הם גם מנעו הזרמת תגבורת ערבית לחיפה. מפקדי חיפה הערבית קראו לעזרה, אבל יחידות מ"צבא ההצלה" וארבע מאות לוחמים חמושים מהכפר טירה שניסו לחדור לחיפה, נתקלו במחסומים בריטיים מבואות הדרומיים וחזרו כלעומת שבאו. סביר להניח שכרמל הביא בחשבון עזרה מבחוץ לערביי חיפה, ולכן הגביל את מטרות "מבצע ניצחון". גם האופטימיסטים היהודים לא האמינו שהבריטים יסייעו לארגון ה'הגנה' ויילחמו למענם. סיריל מאריוט דיווח לבווין: סטוקוול חשש שהתגבורות מהחוץ תגרומנה שפיכות דמים רבה, לכן עשה את הצעד הבלתי צפוי הזה. 6
כוונתו של משה כרמל ב"מבצע ניצחון" הייתה לפתור בעיות תחבורה בתוך העיר ומחוצה לה ולחזק את מעמד ה'הגנה' בחיפה. התוצאה שהשיג הייתה אחד הגורמים לניצחון היהודים במלחמת העצמאות.
__________________
בשבוע הבא: מנהיגי הקהילה הערבית בחיפה ברחו; ישיבת עסקנים ערבים דרג ב' בביתו של מנהל הבנק הערבי פאריד סעד; הבריטים לא נענו לבקשות הערבים לעזרה; תנאי היהודים להפסקת אש; אבא חושי שבר את רגלו כשדילג על גדר; פגישת הגנרל סטוקוול עם המשלחת הערבית.
|
1. א"צ, יומן מודיעין, כיבוש חיפה; א"צ, למטכ"ל מבולגרים, דיווּח יומי; ראיון עם מקסים כהן.
2. "על המשמר", 24 באפריל 1948.
3. 371/68505 FO.
4. א"צ, לטנא מחירם, 24 באפריל 1948.
5. ראה את ספרִי "הכרעה – בדיר יאסין, במשמר-העמק, ברמת-יוחנן", הכרך התשיעי בסדרה "בשדות הקרב של מלחמת העצמאות", שיצא לאור בימים אלה. בכרך זה מוקדשים פרקים אחדים לאירועים בטבריה.
6. 371/68505 FO, נימר אל-ח'טיב, "בעקבות האסון", עמ' 23.
|
|