אמרו חז"ל: "מְשַׁנֶּה מקום משנה מזל". הפסוק יפה, אלא שהמציאות לא תמיד נכנעת לתכתיבי חכמינו. גן-חיות נאה היה בה, בירושלים המנדטורית, וכזכור הרסוהו תותחי הליגיון הערבי במלחמת השחרור. בתום המלחמה, בה נחלקה העיר בין ישראל לממלכת ירדן, מצאו פרנסי העיר העברית מקום חדש להקמת גן-חיות: בחורשות "שְׁנֶלֶר" אשר בצפון העיר, חרשה שמרוחקת הייתה באותם ימים מבתי המגורים.
מתחילתו סבל הגן מחוסר תקציב וכך הכלובים וְהַסוּגָרִים נבנו בְּחִסְכוֹן-יֶתֶר, צפוף היה לחיות בכלוביהן הצרים וַתַּעַל אֶנְקָתָּן ל"חלונות הגבוהים" בעירייה, ושם חָבְרָה לאֶנְקָתָּם של תושביה החרדים של הבירה, אשר שוועו להקצאות של עוד ועוד קרקע לבנית בתי-מגורים, ישיבות וְ"כּוֹלְלִּים", שכן אין כמו האחרונים כדי לפטור את שוכניהם מחובות שונים, כמו שירות בצבא ועבודת-חולין ובה בעת גם לְזַכּוֹת את שוכניהם בתקציבים נאים מקופת הציבור. גם שְׁכֵנוּת לחיות טמאות אינה מנויה בין המצוות ב"שולחן ערוך". כך הועתק גן-החיות בַּשֵּׁנִית, והפעם מצפונה של עיר לדרומה, שנאמר: "הרוצה להחכים ידרים".
שם, למרגלות הכפר מַלְחָה, שנותר על תִּלּוֹ ונבלע בעיר המתרחבת, נמצא לגן החיות מקום ראוי, בשכנות לקניון מלחה ולמגרש הכדורגל על שם טדי קולק. מוסכם הוא שאין שאגת האריות מפריעה לשכנים אשר דרים על פסגות ההרים העוטרים לו לגן [ולאוהדי קבוצת "בית"ר ירושלים", הידועים בדעותיהם הימניות הקיצוניות אך חשים בטוב באצטדיון הקרוי של שמו של אותו "מפא"יניק" דגול], ואין שאגותיהם של חובבי-הכדורגל מפריעות לַחַיּוֹת, או שכך דומה לנו. אלא שֶׁקוּפָּתָּהּ של עִירִיַת הבירה לעולם אינה מלאה. שוב לא זכה הגן אלא לתקציבים קצובים ומקוצצים אשר לא די בהם, ככתוב: "אין הַקוֹמֶּץ משביע את הָאֲרִי", ואלמלא מתנדבים אשר באו לתרום אהבתם ועבודתם לגן, ואלמלא תורמים נדיבים שרצו בטובתם של הגן, שוכניו ומבקריו, כמו גם בהנצחת שמם ותרומתם, לא היה הגן זוכה לפריחה ולשגשוג היחסי להם זוכה הוא עתה.
אחת המתנדבות המסורות לגן החיות הייתה נערה יפהפיה ומוכשרת ושמה הדס. אוהבת חי הייתה ולא נרתעה מכל עבודה קשה בגן. הייתה באה אליו אחרי לימודיה, אם בתיכון ואם בפקולטה למשפטים, מטפלת בחיות ומקדישה להן תועפות זמן וּמַרְעִיפָה עליהן רוב אהבה ודאגה. תלמידה מצטיינת הייתה והתנדבותה לא גרעה מלימודיה והישגיה.
רצה הגורל והדס חלתה במחלה קשה. היא לחמה בה ולא נכנעה עד שיכלה לה למחלה, וזו נטשה את גופה. הדס המשיכה בלימודיה ובטיפוח אהוביה ההולכים על ארבע, סיימה בהצטיינות לימודי תואר שני, הייתה לעורכת-דין מצליחה. אולם, אחרי מספר שנים, המחלה הארורה שבה ותקפה ביתר עוצמה. יד הרופאים קָצְרָה מֵהוֹשִׁיעַ וגם המשפט הוכיח אָזְלַתּ-יד. ממש עוד בימיה האחרונים המשיכה הדס בעבודתה ובהתנדבותה, בכח רצון עז, עד שהמחלה הכריעה אותה.
נסים רבים
כיצד מנציחים זכרו של אדם אהוב? יש המנציחים עצמם בבניה מדהימה, כמו הפרעונים בפירמידות במצרים, או כאנטיוכוס בפסלים אדירים בהר נמרוד שבאסיה הקטנה. או בבנין ערים, אצטדיונים ושיפוץ מקדשים כהורדוס. אחרים מקבעים שמם או שמות אהוביהם על מבנים עצומים או תורמים לציבור מוזאונים או בתי-חולים, או מנציחים שמות אהובים על קירותיהם של בתי-כנסיות, והמדינה אף קוראת לתחנות כוח ולכבישים על שמות מנהיגיה המנוחים.
הוריה של הדס החליטו להנציח את שם בתם האהובה במקום אותו אהבה הבת: בגן-החיות. הם אספו כספים ותרמו אותם להרחבת גוב הנמרים. בכספם נבנתה חצר גדולה בה יוכלו הנמרים לשוטט ולחלץ את עצמותיהם, בתנאים הקרובים מעט יותר לנופי-מולדתם ומרחביה. הנהלת הגן החליטה כי כאשר תּוּשַׂג לגן נמרה צעירה תיקרא "הדס", על שמה של הדס ז"ל, וכך היה. אלא שכאן טרם מסתיים סיפורנו. הרי אנו דוברים בירושלים, וזו עיר אשר נסים כה רבים התרחשו בה, ומדוע לא ילווה נס קטן גם את סִפּוּרֵנוּ?
מעשה שהיה כך היה: נמנו מנהלי הגן ופנו אל גני-חיות ברחבי תבל למצוא נמרה לגן, בו נותר נמר גלמוד אחד. בידוע הוא כי לא רבים עוד הנמרים בעולם. רגל נמר כמעט וכלתה ממדבר יהודה, בו רבו הנמרים בעבר, וגם באפריקה ובהודו נעשו יקרי-המציאות. והנה בגן החיות בסלובניה נמצאה לנו נמרה. הסלובנים החליטו למסרה משום שלא נתעברה אצלם, והוטרינרים שם, אשר חפצו בגורים. נמנו וגמרו ושיגרו לישראל נמרה יפה כפי שרק נמר יכול להיות: פרוותה הרכה חומה-זהובה ומנוקדת בכתמים שחורים בהם אין שְׁנָיִּם זהים. כולה גמישות ורוך המכסים על עוצמה וזריזות. וראו זה פלא: הנה נתרחש הנס: הגיעה הנמרה לישראל, נבדקה ונמצאה מעוברת!!
כמובן שלא תחשבו אף לרגע כי הווטרינרים הסלובנים אינם אנשי-מקצוע מנוסים, וכי לא יבחינו בין נמרה עקרה לנמרה הרה. חזקה עליה כי נתעברה מֵאֲוִירָתָּה של ירושלים. מקובל עלינו, ומיליונים מאמינים בכך ברחבי-תבל מזה שנות אלפיים, כי בציון בתולות מתעברות מן הרוח. לשון אחר: נס קטן התרחש גם לנו.
עיקרו של דבר: הנמרה הדס המליטה בשעה טובה גור קטן יפהפה ושובב, ונקרא שמו "רוּ", על שם ידידו של "פּוּ הַדֹּב". וכך נתברך הגן בשני נמרים ולא באחת בלבד. אם הדס ז"ל השקיפה משמים מובטחים אנו שזכתה לקורת-רוח.
