במהלך המשא והמתן המשולש בין הבריטים, היהודים והערבים על תנאֵי הפסקת האש בחיפה כתב מפקד המרחב, משה כרמל, כי מדובר ב"בזבוז זמן יקר לריק בעיצומם של הקרבות". לדבריו, ביקש סטוקוול מהיהודים, במהלך המשא והמתן "להפסיק את האש לקראת אפשרות הכּניעה, ובקשה זאת לא נענתה. "לא מצאנו לנכון להיענות לכך והקרבות נמשכו", כתב כרמל. "הנחנו כי לחץ נוסף על הערבים, בטרם הוכרעו כליל, עשוי להועיל". 1 ממטהו של הגנרל סטוקוול נסעו העסקנים הערבים, לאחר המפגש עם הגנרל ואנשיו, לביתו של ויקטור כיאט. את התייעצות הערבים ממלאי-המקום (הבכירים ברחו) ניהל ראש הוועדה הלאומית החיפאית, שייח' עבד אל-רחמן מורד. אחד המשתתפים בפגישה, אליאס קוסה, סיפר: "עשיתי על דעת עצמי ניסיון אחרון להציל את המצב. על אחריותי האישית הלכתי לביתו של הקונסול הסורי בחיפה, ת'אבת אל-אריס שהתגורר במושבה הגרמנית, וביקשתי ממנו להתקשר מיד עם ממשלתו. ת'אבת היה ידידי, וידעתי שבביתו יש משדר. הוא התקשר עם הנשיא הסורי שוקרי אל-קוואטלי וסיפר לו על הצעתו של הגנרל סטוקוול, שניכנס למשא-ומתן עם היהודים על הפסקת-אש. ביקשתי לקבל מקוואטלי הוראות כיצד לנהוג. האמת ציפיתי לעידוד. נפרדתי מת'אבת כדי לחזור כעבור שעה, לקבל את תשובת דמשק. לחברי, שהמשיכו בהתייעצויות, לא גיליתי דבר. הם היו חלוקים בדעותיהם. חלקם נתקפו בייאוש מר והיו נכונים לכול, חלקם עדיין התנגדו בתוקף לכניעה. בשעה שלוש וחצי אחרי הצהריים סרתי שוב לביתו של הקונסול הסורי אך עדיין לא נתקבלה תשובה מקוואטלי. ביקשתי ממנו להתקשר שוב בדחיפות עם דמשק, והמתנתי בחוסר-סבלנות. תחנת-האלחוט בדמשק קיבלה את פנייתו וקישרה אותו עם ארמון הנשיא, אך חלפה כחצי שעה ותשובה לא הגיעה. סמוך לשעה ארבע נפרדתי מת'אבת וביקשתי ממנו שאם תתקבל תשובה יעבירה אלי לבניין העירייה. 2 אכזבה נוראה התגנבה לליבי. חשש מר ניקר במוחי: נראה שממשלת סוריה אינה תופסת את רצינות המצב, או שהיא אובדת-עצות ואינה מסוגלת להחליט דבר". בזמן פעילותו החשאית של קוסה דיווח פריד סעד לנוכחים על המגעים עם הבריטים ביממה האחרונה ועל תנאי ה"הגנה" לשביתת נשק ויִידע אותם על פגישה נוספת בבית העירייה שעליה הוסכם. יונס נפאע ביקש לדעת אם מבחינה צבאית קיימים האמצעים להמשיך בלחימה. נאמר לו שזה סוד צבאי. העסקנים הערבים הסכימו לנהל משא-ומתן עם היהודים אך לא לדון בתנאי כניעה לפני שיקבלו אישור לכך מטהא אל-האשמי, אחד מראשי הוועדה הצבאית של הליגה הערבית ושל "צבא ההצלה" שמקום מושבה היה בדמשק ולכן קוסה התקשר לשם. מצד שני המשלחת שאמורה הייתה לחזור למשא-ומתן הוסמכה לחתום על תנאי שביתת נשק כפי שייראו לה. רגעים מספר אחרי שעה ארבע הגיעו משוריינים בריטיים לבית של כיאט והסיעו את שבעת חברי המשלחת לבית העירייה. 3 לקראת הישיבה בין שלוש המשלחות על הפסקת האש אסרה מפקדת ה"הגנה" על הכוחות בשטח לפתוח באש. "יש לפתוח באש רק על ערבים מזויינים או על עמדות אויב", נאמר בפקודה. "אין לירות בערבי סתם! כן אין לפתוח באש על אמבולנסים של הסהר האדום אלא אם המפקד משוכנע כי הם משמשים למטרה צבאית". 4
|
בדיונים שהתנהלו באולם הישיבות של בית העירייה, מנתה המשלחת היהודית עשרה אנשים בראשות קצין המבצעים של חטיבת "כרמלי", מרדכי מקלף. המשלחת הבריטית מנתה שישה אנשים בראשות הגנראל סטוקוול, והמשלחת הערבית שבעה אנשים בראשות שייח' עבד אל רחמן מורד. חמישה נוצרים היו במשלחת הערבית ושני מוסלמים. בראש השולחן המוארך ישבו הבריטים, מימינם הערבים ומשמאלם היהודים. סטוקוול שאל את שני הצדדים אם הם מעוניינים באמת ובתמים בהפסקת הלחימה וכולם השיבו: "כן". כאמור לעיל, על-פי האישיות הבכירה הקובעת בחיפה, מפקד חטיבת "כרמלי" משה כרמל, תשובת היהודים לא הייתה כנה או לפחות לא מוסמכת. ראש העירייה היהודי, שבתאי לוי, הזכיר את הידידות ששררה בין העדות לפני המלחמה וקרא לנוכחים למנוע שפיכות-דמים נוספת ולחזור לחיים תקינים. יעקב סלומון דיבר בשם ה"הגנה". הוא אמר שהיהודים רוצים בשלום ומטרת התנאים שמעמידה ה"הגנה" היא להחזיר את השקט לחיפה. היהודים ישמרו על שלומם של הערבים ועל רכושם ומבטיחים להם שוויון זכויות. סטוקוול חילק לנוכחים עותקים של תנאי ה"הגנה" בשפה האנגלית. חברי המשלחת הערבית טענו בתחילה שהם לא ינהלו משא-ומתן עם ה"הגנה" מפני שהאומה הערבית אינה מכירה ולא תכיר בה, אך שינו את עמדתם אחרי שסטוקוול הסביר להם שהם הפסידו במערכה ושתנאי ה"הגנה" סבירים ומעידים שפניה לשלום. סטוקוול הקריא בקול את התנאים, בזה אחר זה. הערבים השמיעו הסתייגויות וביקשו שינויים והיהודים הסכימו לשינויים שלא היו עקרוניים. הערבים דרשו שיצוין כי חתימתם על ההסכם אינה נחשבת כהודאה בשינוי מעמדה של חיפה. היהודים סרבו לקבל דרישה זאת. שוב הסביר סטוקוול לערבים את מצבם וחיווה את דעתו: אין לכם ברירה אלא לקבל את תנאי היהודים. בדיווּח שלו למפקדיו ציין סטוקוול כי היהודים הפגינו מתינות בגישתם לשינויים בתנאים.
|
אליאס קוסה סיפר: "מתוך תקוה שבכל זאת תתקבל תשובה מדמשק או יתרחש נס אחר, הצעתי לדחות את המשך הדיון בעשרים וארבע שעות". היהודים וסטוקוול לא הסכימו לדחייה. השעה הייתה חמש ועשרים אחרי הצהריים. לאחר סדרת לחצים סטוקוול נכנע ושכנע את היהודים לקיים הפסקה לאפשר לערבים להתייעץ ולחדש את הישיבה אחרי שעה ולא יאוחר משעה שבע בערב. לדברי קוסה, אמר סטוקוול לערבים: "אם לא תביאו תשובה עד שבע בערב לא אהיה אחראי לשלומם ולביטחונם של ערביי חיפה". במשוריינים בריטיים נסעו חברי המשלחת הערבית לביתו של כיאט ודנו עם עוד עסקנים בתנאי ה"הגנה". "הייתה זאת הישיבה האבלה ביותר שהשתתפתי בה", סיפר קוסה. "הוויכוח היה טראגי ונוקב". בדיווּח ששלחה הוועדה הלאומית החיפאית לליגה הערבית כתוב שהנאספים החליטו כי אם לא יהיה מוצא אחר, לא יחתמו חברי המשלחת על כתב-כניעה. 5 _____________ בשבוע הבא: שייח' מוּרד לא הצטרף לפגישה המכרעת עם היהודים והבריטים; העסקנים הערבים הודיעו שערביי חיפה מבקשים לנטוש את העיר; ראש העיר היהודי שבתאי לוי התחנן שיישארו בעיר; פחד הטבח בדיר-יאסין נפל על ערביי חיפה; גרסאות שונות מדוע ברחו הערבים; מניפולציה של בן-גוריון על סיבות בריחת הערבים מחיפה.
|
1. א"צ, סיכום הקרבות בחיפה; ידיעות טנא, 23 באפריל 1948; 371/68508 FO. 2. ששם אמורה הייתה להיערך כעבור זמן קצר הפגישה המכרעת בין נציגי היהודים והערבים בתיווך בריטי על תנאי הפסקת האש. גם בזמן הפגישה לא הגיעה שום ידיעה ושום עצה מנשיא סוריה. 3. 371/68508 FO; תמיר גורן, עמ' 212-211. 4. גורן, עמ' 213. 5. 371/68608 FO; חביב כנען, עמ' 145-144; סלומון, עמ' 129, 137-136; תמיר גורן, 217-213.
|
|