בן דרור ימיני, פובליציסט ידוע, שעשה, כמו רבים, את דרכו מהשמאל אל הימין (בהסתייגות לגבי נתניהו), כתב מאמר, קשה לקריאה, אך נוקב, גם מעלה לדיון אמת כואבת, תחת הכותרת
"כשקישינב מגיעה ללוד". דומה שאין צורך בפירוט, אבל נצטט משפט אחד להמחשה: "עברנו את פרעות קישינב, עברנו את הפרהוד, ולא הקמנו כאן מדינה כדי שזה יקרה שוב". ימיני יוצא נגד ה"איזון" הקדוש בתקשורת, "איזון", בין מאות הפורעים הערבים לבין קמצוץ היהודים הפוגעים בערבים, כאשר הערבים מבצעים פרעות של ממש ביהודים, ובמיוחד שורפים בתי כנסת (ראה טבלה מצורפת).
ואכן שוב ושוב מתחזקת במקומותינו, באמצעי התקשורת "שלנו": אופנת האיזון הקדוש שהוא גם שקרי ביסודו, והוא יוצא לפעולה, ציפורניו שלופות לאחוז בטרף... היהודי, כמובן. תוך כדי כך הוא רומס כל נסיון של שדרן זה או אחר לומר את האמת.
לדוגמה שכיחות המילה "לכאורה", עלתה פלאים. ביום ששי האחרון הובאו טענות של נפגעת יהודייה ששרפו ערבים את ביתה והיא עצמה ניצלה בנס משרפה זו. המרואיינת שחה, לתומה ובדם לבה, על הקורה אתה,
בעודה עומדת בדירתה השרופה והנה, תראו מופתעים... לא יכלה המגישה להימנע מלהוסיף את המילה "לכאורה", לתיאור מצבה המזעזע של המתלוננת, לא יכולה להימנע מזריית עוד קמצוץ מלח על הפצעים.... אומנם גם חטפה שטיפה מבת שיחתה על הביטוי הזה, אבל ההתבטאות הזו משקפת את אווירת ה"איזון", בתקשורת לגבי המבצע בעזה, והפרעות שזומנו לנו בערים המעורבות.
אמצעי התקשורת ובמיוחד הערוצים 11, 12, 13 הרבו בשאלה החוזרת ונשנית: "מה תשיג ישראל בסיום המבצע, ואיך אפשר להבטיח שלא יהיה צורך לבצע שוב כמותו, בעוד כמה שנים"? זה היה המוטו, הבלתי נלאה, שהושמע שוב ושוב. האמירה המוחבאת בין השיטין של שאלה "תמימה", זו, היא מדוע העזה ישראל להנחית מבצע כזה שוב, כאשר המבצעים הקודמים לא פתרו את הבעיה. הבעיה היא כמובן שלטון החמאס בעזה, ואמונתו היוקדת כי יעלה בידו להשמיד,
בסופו של התהליך, את ישראל.
אבל המוקד האמיתי של אירועי התקופה הזו היו הפרעות שהונחתו עלינו על-ידי ערבים תושבי ישראל. גם כאן ניסתה התקשורת בכל כוחה להפעיל את סגנון הסגי נהור. המעוות. שפה מיוחדת לאנשים עוורים כביכול. גם כאן עורר הסגנון הזה חמת זעם בקרב צופים רבים בחוטאה לאמת. אלא שהפעם האמת חילחלה אל המודעות הציבורית בעזרת המדיה החברתית, והנה מקצת מנתוני האמת, לאשר קרה בישראל באותם שבועיים אחרונים:
יורם ועקנין ואחרים אספו בשקידה נתונים על הפרעות שפרעו ערבים ביהודים במהלך שבועות אלו. הבאנו לכם מקצת מנתונים אלה, על קצה המזלג:
הצתת בתי כנסת - 10 (מתוכם 5 בלוד. מסגדים - 0. בתי יהודים - נשרפו 112, נבזזו 386.
בתי יהודים ניזוקו - 673.
בתי ערבים ניזוקו - 13.
מכוניות של יהודים - נשרפו 849.
מכוניות של ערבים - נשרפו - 13.
זריקת אבנים על יהודים בלתי מעורבים - 5,018.
זריקת אבנים על ערבים בלתי מעורבים - 41.
עוד מעט יופיעו הטענות הידועות על "מחיר השלום", על "מחיר החיים המשותפים", וכו'. המגישים, הנאמנים למצוות אדוניהם, שמעבר לאוזניות, שהם חובשים באדיקות, ימשיכו להפעיל את הנדסת התודעה. לומר לנו שהרוב בקרב ערביי ישראל שואף לשלום עם שכניו היהודיים (הנה הופ התפלט לנו עוד בקת"ב, עוד הצתת בית יהודי...) ועוד מעט קט ונשוב לימינו כקדם...
לצורך הדיון בפרק זה, העלינו, על קצה המזלג, אירוע נשכח ולמעשה הושכח בכוונת מכוון. אתם לא ידעתם עליו כי לא סיפרו לכם.
השנה היא שנת תרצ"ח, 1938. ב-2 באוקטובר, מוצאי שבת,
שלושה ימים לפני יום כיפור, יצאו כשלוש מאות ושמונים ערבים צעירים, יש גרסה האומרת כי פקדו עליהם קצינים נאציים (פקודות בגרמנית נשמעו במהלך ביצוע הטבח), סכיניהם בין שיניהם, למסע רצח ושפך דם, בשכונותיה היהודיות של טבריה.
"חולשה" מיוחדת, גילו הרוצחים, כלפי נשים וילדים: במהלך הפשע, נרצחו 19 יהודים, רובם נשים וילדים חסרי הגנה (הגברים, שבתיהם הותקפו, היו בבתי הכנסת). לא נאריך בתיאור. נציין רק כי סיום האירוע היה מדמם מבחינת הערבים. אורד ווינגייט שהיה בעיצומו של מבצע אחר בגליל, הוזעק לאזור. הוא וחבר מתנדבי ההגנה שהיו עמו, איתרו את הכפר ממנו יצאו הפורעים (כפר חיטין). "הידיד" העמיד אותם למשפט שדה והוציא חלק מהם להורג (!). כל האמור לעיל הושתק. המדובר בפרשה עלומה שהוסתרה מעין הציבור במשך שנים רבות. התקשורת, כאז כן היום, פועלת על-פי מוסכמות המעוותות את האמת ואת העובדות.
פרופ' דן שיפטן בראיון ל -ynet, ענה על השאלה "איך ייראה המזה"ת ב-2060"?, מהן הבשורות הטובות והרעות ביחס לעתידה של ישראל? הוא חושף באומץ את המציאות שלדעתו התקשורת מסתירה: "בעתיד הנראה לעין תצטרך ישראל להתמודד עם סביבה ערבית עוינת, אכולת עלבון צורב, המאשימה את ישראל (ואת ארה"ב) בכישלונה ההיסטורי להתמודד עם העולם המודרני. העוינות, העלבון והאשמת ישראל בכל מצוקותיהם של הערבים לא יפוגו גם אם יושגו הסדרים מדיניים, אלא אם כן יתחולל מהפך מופלא ובלתי צפוי ביסודותיה של התרבות הפוליטית המקובלת באזור בדורות האחרונים". גם בראיון ששודר עמו ביום שני האחרון, אמר פרופ' שיפטן דברים דומים. המראיין מואב ורדי, כחניך נאמן של האורקסטרה מאחרי הקלעים, נראה ונשמע נבוך מאד, וכבלתי משלים בעליל, עם התשובה הנחרצת שהשיב שיפטן. והוא (המגיש), לא לבד. זו הייתה והינה המנגינה השלטת בתקשורת. במאמר שפרסם שיפטן ביום ג', בישראל היום, חזר על הדברים: "בין טהרן לעזה", אמר, "עדיף מבצע עכשיו מאשר עימות משולב בעתיד".
האם תשנה התקשורת את אורחותיה, האם תמשיך להנדס את התודעה של אזרחי ישראל היהודיים? ימים יגידו.