"אני כאן לא לצורך איזון פוליטי", פתחתי ביום רביעי שעבר את ברכתי לשר החינוך לשעבר ויו"ר הנהלת מוסד ביאליק, אהרן ידלין, במלאת לו 95 שנה. קדמו לי בברכות יצחק בוז'י הרצוג, מרב מיכאלי, אלון שוסטר ורבים אחרים, באירוע החגיגי שנערך בקיבוץ חצרים. ומיד הסברתי: אני ניצב כאן כחבר דירקטוריון מוסד ביאליק. לכבוד הוא לי, גם לעונג, להביא לך את ברכתי וברכת חבריך במוסד ביאליק.
לא זאת, אף זאת: בשעה שנערכה בקיבוץ הסמוך לבאר-שבע חגיגת יום ההולדת לאיש היקר הזה, אהרן ידלין, התקיים - להבדיל - בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב טקס האזכרה הממלכתי לחללי "אלטלנה", טקס שאני נוהג להשתתף בו מדי שנה, אף להניח את זר מכון ז'בוטינסקי. כמוני גם יו"ר ההסתדרות הציונית, הבית"רי יעקב חגואל, שבא אף הוא לחצרים לברך את יו"ר מוסד ביאליק מזה 30 שנה. מאירוע "אלטלנה" יצאה הקריאה: "מלחמת אחים לעולם לא". מהאירוע בחצרים יצא המסר של "שבת אחים גם יחד".
לא הסתרתי את התרגשותי לעמוד במגרשו הביתי-קיבוצי של אהרן ידלין, מראשי מפא"י בעבר, ולציין את היותו מן המוהיקנים האחרונים של דור המייסדים מראשוני המדינה, האידיאליסטיים, ותיק הוותיקים, שלא שוקט על שמריו. פעיל, מתנדב, מתרוצץ, לא נותן לגיל לעצור בעדו.
איננו שייכים לאותו מחנה פוליטי, אמרתי, אבל נימנים על אותו מחנה של שוחרי תרבות וספר, ואין לך ספר טוב, לא רק בגלל הנושא, או התוכן, או המחבר, אלא גם בזכות הכלי הנאה, יפי ההפקה, שעושה לך חשק ליטול ליד ולעיין בו. הוצאת מוסד ביאליק, על עובדיה המיומנים, שאהרן ידלין מוביל כבר עשרות שנים, מצטיינת בכך. מאז נוסדה באוגוסט 1935, הוציאה לאור יותר מאלפיים כותרים, חלק גדול מהם במשמרת הארוכה של היו"ר שלה.
יש עוד משהו משותף בינינו. ידלין לא היה בנערותו בנוער העובד אלא בתנועת הצופים. אני לא הייתי חניך בתנועת בית"ר אלא גם אני בצופים. וההבדל בינינו: אהרון הגשים שליחותו התנועתית כאן בקיבוצו היפהפה בנגב הפורח, אני בעוונותי לא הלכתי לתל קציר שממזרח לכנרת.
בישיבות ההנהלה של מוסד ביאליק, אהרן ידלין מדגיש את ממלכתיותו ושליחותו של בית ההוצאה הוותיק, גאה וטורח להזכיר בכל הזדמנות, בין השאר, את שלוש סדרות הספרים המפוארות, כתבי שלושת המשוררים מרובי הכרכים - אבא קובנר, חיים גורי, ו...אורי צבי גרינברג. כרכים כ' וכ"א של אצ"ג נמצאים בדפוס. מפעלים ספרותיים אדירים, אלה ואחרים, שרק בית הוצאה כמוסד ביאליק מוכן להרים, עושה זאת כשליחות, כמובן במימון חיצוני. וכששואלים את ידלין מי ירוצו לקנות כרכים אלה? - הוא מיד משיב: "חשוב שיהיו קודם כל בספריות ונגישים למתעניינים. בספרים האלה אנחנו נותנים ביטוי לעם היהודי לכל גווניו ולתרבות העולמית".
דוקא בעידן שבו הפרינט, הדפוס, אולי מאבד מחשיבותו, אהרן ידלין חוזר ומדגיש, כי צריך לשמור על מוסד ביאליק כמו שהוא, בית הוצאה לאור בעל שליחות לאומית ותרבותית, שאינו פועל למטרות רווח, שאינו הולך עם הזרם, עם כל השינויים בשוק הספרים בכלל. ועם זאת, מתנהל ביעילות ובקפדנות.
אם אנחנו מבכים את ירידת הרוח בתוכנו, את העובדה שמודפסים יותר ספרים מאשר יש להם קוראים, אהרן ידלין מזכיר לנו, כי כבר בעת ייסוד מוסד ביאליק, בעקבות מותו של ביאליק, ביכה נחום סוקולוב את העובדה שהספרות העברית היא בת חורגת להסתדרות הציונית. אולי בתמימות, רואה ידלין במוסד ביאליק את אחת הזרועות המתקנות. נאבק בניסיונות לחולל בו שינויים מפליגים וצימצומים, שישנו את ייחודו בענף המו"לות. וכך הוא חוזר ואומר שוב ושוב: "בדירקטוריון אנחנו עוסקים בכספים, אבל יש לנו גם כיסופים. כדי להגשים את הכיסופים - נדרשים כספים". כספים וכיסופים.
לעתים נדמה שהחלק בישיבות ההנהלה, שעליו היו"ר ידלין מתענג יותר מכל, זהו הסעיף בסדר היום, שבו נמסר דיווח על ספרים שזה עתה יצאו ממכבש הדפוס, ועל ספרים שבהפקה. ידלין סוחף את משתתפי הדיון אל מחוזות הרוח, מעניק לשומעיו השראה, רגעי התעלות. בעוד חברי ההנהלה הצעירים יותר, מבקשים מהקורטוריון, חבר הפרופסורים הדנים בספרים שיוצאו לאור, להחליט גם ספרים מעט יותר אקטואליים, רבי מכר, בסטסלרים, הוא חוזר ומדבר בעיקר על "ספרי נצח".
בהוצאת הספרים שלנו - קבע - אין שיקול של שוק, אלא השיקול של נצח העם היהודי. וכדבריו: "מוסד ביאליק הוא נושא דגל המורשת היהודית, הספרות העברית ותרגומי מופת מספרות העולם". מי עוד מדבר אצלנו בשפה רוממה שכזאת?
לא פעם הביע ידלין מורת רוח מהרגולציה המופרזת בימינו, מהקשיים לשכנע את הפקידים לתמוך כראוי במוסדות התרבות. בהקשר לכך סיפר לנו בהזדמנות אחת, מתוך נוסטלגיה: "היו זמנים בכנסת, שישראל גורי ואני היינו סוגרים בינינו את כל מה שצריך לסגור, בלי הרבה ביורוקרטיה"... ימים של פעם...
אהרן ידלין קשור בכל נימי נפשו לתנועה הציונית ולמוסדות הלאומיים. מוסד ביאליק הוא ת"פ של ההסתדרות הציונית. בכל שיחה עם ראשיה, הוא עומד על משמר קיומה של ההוצאה, הניזונה בעיקר מתמיכת ההסתדרות הציונית ומשרד התרבות. לדידו, במורשתם של הרצל ואחד-העם צריכה לעסוק התנועה הציונית גם כיום. הרצל שלחם לעצמאות ולעליה, אחד-העם שדגל ב"מרכז רוחני לעם
היהודי".
מגדלור של תרבות, אהבת הספר, אהבת האדם, האומה והחברה - כזה הוא אהרן ידלין. אין צעיר ממנו, אם לא בשנים, כי אז ברוח, בנמרצות, בעקשנות, בפעלתנות, וגם בנועם הליכות. כך במוסד ביאליק וכך גם בעוד מוסדות תרבות, כגון אוניברסיטת בן-גוריון או יד טבנקין, שבהם הוא עדיין פעיל. בכולם רואה לעצמו שליחות אישית-לאומית-תרבותית-ציונית. ולכן - כל כך מכבדים אותו. ואין לנו אלא לאחל לו, הרבה בריאות, נחת, יצירה, ועשות עוד הרבה ספרים.
