הכרעה בחיפה (כ"ח) - סערה בדמשק ובלונדון

ביום הקרב בחיפה, ב-22 באפריל 1948 לאחר שקיבל את המברקים ואת תוכן שיחות הטלפון מערביי חיפה, זימן אליו בדחיפות נשיא סוריה, שוכּרי אל-קוותלי, את שגריר בריטניה בדמשק. הוא קרא באוזני השגריר את המברקים שקיבל מחיפה וטען שהצבא הסורי לא בא לעזרת ערביי חיפה מפני שהבריטים התחייבו להגן עליהם.¹ לדבריו, היה על הצבא הבריטי בחיפה למלא את התחייבותו ולפחות להגן על הסורים שהתגוררו בעיר. לדבריו, כדאי לבריטים לזכור שברית המועצות מסייעת ליהודים, ושאחרי שיעזבו הבריטים את ארץ-ישראל, יסתייעו היהודים בחמש-מאות מטוסים סובייטיים.² מארמון הנשיא מיהר השגריר לפגישה עם מנהל משרד החוץ הסורי, ששאל אותו: מה עושה בריטניה למען ערביי חיפה? לאחר שחזר לשגרירות הוא נקרא שוב לארמון הנשיאות. במברק חדש מחיפה שהראה לו הנשיא היה כתוב: "גנרל סטוקוול מציע לנו להיכנע לארגון 'ההגנה' ולמסור לה את נשקנו! מה לעשות?". על כל פגישותיו ושיחותיו בדמשק דיווח השגריר מייד לשר החוץ בלונדון, ארנסט בווין. באותו יום אמר מזכיר הליגה הערבית, עזאם פחה, לשגריר בריטניה בקהיר שאם תימשך התקפת היהודים בחיפה, ידרשו המוני הערבים מהממשלות הערביות לשלוח צבא לארץ-ישראל ולפלוש אליה, והשגריר דיווח מיד על שיחה זאת לשר החוץ בווין.³

סוכנויות-הידיעות ועיתונאים הזרימו מברקים ללונדון והרמטכ"ל הבריטי, פילדמרשל ברנארד מונטגומרי – גיבור בלימת הגנרל הגרמני המהולל ארווין רומל במערכת אל-עלמיין ב-1942, במלחמת העולם השנייה – נפגש בנושא זה עם ראש הממשלה קלמנט אטלי, עם שר החוץ בווין ועם שר ההגנה אלכסנדר. מונטגומרי כתב: "ראש הממשלה שאל אם קראתי את דיווחי העיתונאים על הלחימה בחיפה. עניתי שקראתי אבל אינני נותן אמון בכל הכתוב בעיתונים. אני סומך על הדוחות של הגנרלים ולא קיבלתי דיווּח כזה. לשמע דברים אלה התרגש ארני (בווין) מאוד. הוא אמר שעשרים ושלושה אלף ערבים כבר נקטלו⁴ ושהמצב הרה-שואה. מה אני מתכונן לעשות בעניין זה? אמרתי שמיניסטריון המלחמה לא קיבל דוחות לכן ברור שארני מפריז בהערכת חומרת המצב בחיפה. הדבר הראשון שיש לעשותו הוא להשיג דין-וחשבון מדויק, ועד שזה יימצא אין טעם לדון בפרשה. אחרי-כן הלכתי למיניסטריון המלחמה והפעלתי את המנגנון כדי להשיג את הדיווּח הדרוש. "... בשעה תשע בבוקר למחרת (23 באפריל) הלכתי שוב לרחוב דאונינג 10.⁵ ארני היה נרגש עוד יותר מאשר בלילה. הוא אמר שעל הצבא היה להפסיק את ההשתוללות בחיפה ושטבח ערבים מעמיד אותנו במצב שאין-לשאתו כלפי מדינות ערב. עניתי לו שכל הדוחות שנתקבלו מוכיחים שהפרשה נופחה מאוד ושהשליטה במצב לא אבדה אף לרגע. על זאת התפוצץ ארני וסיים את התפרצותו במלים, 'הצבא בגד בי'. התרגזתי מאוד ואמרתי שעליו לחזור בו מן העלבון תכף ומייד. דיווחתי על התקרית לשותפיי בוועדת ראשי המטות, הודעתי לשר המלחמה, שלחתי מברק למפקד הראשי של המזרח התיכון". תקרית בווין-מונטגומרי הולידה שיחה בארבע עיניים בין שר ההגנה אלכסנדר לרמטכ"ל מונטגומרי, שבה דיבר האחרון בגנות טיפולו של שר החוץ בפרשת ארץ-ישראל. בעבר סירב בווין להאזין להערכות אנשי הצבא והניח לשר המושבות קריץ' ג'ונס ולנציב העליון קנינגהם להוליך אותו באף, אמר מונטגומרי. "הוא בישל דייסה הגונה מכל העניין הזה ועכשיו הוא ניסה להפוך את הצבא לשעיר לעזאזל. אינני מתכוון לעבור על כך בשתיקה".⁶

הנציב העליון לארץ-ישראל, סר אלן קנינגהם, שלח מברק לשר המושבות הבריטי, ארתור קריץ' ג'ונס, ב-23 באפריל: "ההתקפה היהודית באה לאחר ארבעה ימי התקפות ערביות מתמידות על יהודי חיפה. הבריטים הזהירו את הערבים כמה פעמים מפני התוצאות. הם יודעים שזאת אשמתם. הטענות שהבריטים נכשלו אינן נכונות. המפקד הצבאי עשה כמה ניסיונות, אומנם בלי הצלחה, להפסיק את ההתקפה ולפתוח במשא-ומתן, ולבסוף הביא את הצדדים לשיחות על שביתת-נשק. המפקד הצבאי הציג בפני הערבים את דרישות היהודים. הוא מוכן להחרים את הנשק הערבי אם זה יוביל לשביתת-נשק. ראוי לזכור שבכפר-עציון תפסו הערבים את הנשק שהחרים הצבא מידי היהודים.⁷ האשמות בהרג נשים וילדים מוגזמות ללא גבול. אין טבח! מהיהודים נהרגו ארבעה-עשר ונפצעו ארבעים. מהערבים נהרגו בערך מאה ומאה נפצעו".⁸ שגריר בריטניה לאו"ם, אלכסנדר קדוגן, קרא את המברק הזה באוזני חברי מועצת הביטחון ב-24 באפריל.⁹ השתלטות היהודים על חיפה, בעזרת הבריטים, וכמעט בלי קרב, הביכה את שר החוץ בווין והעמידה בסימן שאלה את מדיניותו המזרח-תיכונית שהייתה מבוססת על ידידות ובריתות עם מדינות ערב וכללה מזימות למנוע בעזרתם את יישום החלטת ה-29 בנובמבר, למנוע את הקמת המדינה היהודית, או להביס את צבאה בשדה הקרב. אבל לבווין לא היה די כוח לכפות את רצונו על הרמטכ"ל מונטגומרי, מגיבורי מלחמת העולם השנייה, שהיה אגב, ידידו. המבוכה בצמרת הממשל הבריטי בגלל האירועים בחיפה ובגלל אירועים נוספים במלחמה בארץ ישראל, שהבולט שבהם הייתה התקפת האצ"ל על יפו אחרי שלושה ימים, רק החישה את פינוי הבריטים מארץ ישראל. האיש שהביך את בווין, מייג'ור ג'נרל יוּ סטוקוול, שילם מחיר אישי. ב-25 באפריל הועבר סטוקוול מהפיקוד בארץ ישראל על הדיביזיה השישית המוטסת לפיקוד על האקדמיה הצבאית בסאנדראסט.¹⁰ היהודים חייבים לו תודה רבה. המערכה בחיפה הסעירה את דעת-הקהל הבריטית והפרלמנט דן בו ב-11 במאי. שני חברי פרלמנט הגישו שאילתה: מדוע החיילים הבריטים לא מנעו את טבח הפליטים הערבים? השר הזוטר עמנואל שינוול¹¹ ענה להם: לא היה טבח.¹² ____________________ בשבוע הבא: ארגון של שליטה עברית בחיפה; הבנה טובה בין היהודים לבריטים; פרשנות ירודה בעיתון הארץ; נזקי התרבות הפציפיסטית והפוסט-לאומית; מלחמה נגד ביקורת; קידום מפקדים כושלים; לגיטימציה של הסתרת ליקויים ואי-הפקת לקחים.