ביום ראשון זעקו כותרות העיתונים את הכותרת הבאה בוריאציות שונות: "ראש הממשלה, נפתלי בנט, הציל תוכי". ובידיעה צדדית באחד העמודים הפנימיים נמסר המידע הלא רלוונטי שמספר החולים בקורונה האמיר ל-4,000.
אבל תוכי זה תוכי, ולא פחות ולא יותר ראש הממשלה, נפתלי בנט, היה זה שהציל את התוכי, אז הידיעה תפסה כותרות. אלא מאי? - לתוכי היו דרישות. ראשית הוא דרש תוכייה וגם התעקש שיעניקו להם בית כדי לקנן בו.
על כן ראש הממשלה הטריח עצמו וחיפש בנרות עד שמצא איזו קרובת משפחה מהצד של גילת שיש לה תוכייה בדיוק בצבעים שהתוכי דרש: ירוק-אדום-שחור-לבן. הוזמן קאדי והחתונה ביניהם נערכה כדת כדין.
נותרה רק הבעיה הקטנה של מעון לתוכי וכיוון שהתוכי, הדובר ערבית שוטפת, היה מחובר למצילו, טרח ראש הממשלה ומצא בית בסמוך לביתו ברעננה.
עד שהתרחש כל האמור לעיל עלה מספר הנדבקים בקורונה ל-5,000 ומספר החולים קשה בבתי החולים טיפס ל-45. שלושה מהם נפטרו בלילה.
על כן ראש הממשלה, נפתלי בנט, כינס ישיבת ממשלה דחופה והתוכי שישב על כתפו אמר נחרצות לשרים שעד שהתרופות מפייזר יגיעו לחברים התוכיים שלו בפזורה הבדואית, בכפרי המשולש ובגליל, אף חוק שלהם לא יעבור בכנסת.
חיכינו שהמצב ישתפר והממשלה תתעורר מההלם, ובינתיים נפטרו עוד שבעה חולי קורונה בבתי החולים. לתוכי זה לא הזיז. גם לא הפריע לו שבאותם הימים עם ישראל שרוי באבל וצער על חורבן הבית והוא פצח מדי לילה במסיבות קולניות עם רמקולים בדציבלים גבוהים, הכל שירים מהפולקלור התוכיי.
שוכני מעונו של התוכי התרבו פלאים בתוך ימים מספר, ובבקרים היו הוא וחבריו עומדים על ענפי העצים בגינה, משוחחים בקולי קולות, מפצחים גרעינים ואגוזים ומעיפים את הקליפות לגינות של השכנים. כשאלה התלוננו, קיבלו מטר של גידופים ואיומים.
השכנים פנו לראש העיר רעננה והתלוננו שקנו נכס שקט במקום טוב, שילמו ארנונה גבוהה, והנה הפך האזור למטרד, זוהמה וניבולי פה בגלל התוכי של בנט. ראש העיר לא התעצל והרים טלפון לראש הממשלה, נפתלי בנט, אך ראש הממשלה לא יכול היה להתפנות אליו. הוא בישיבה. עסוק.
"הוא יחזור אליך", הבטיחה המזכירה, "כרגע רובו ככולו בדיונים קריטיים בנושא התחלואה בקורונה. אתה יודע שנפטרו הלילה עשרה אנשים ומספר החולים טיפס ל-7,000. מה דעתך להגיע בסוף השבוע לביתו של ראש הממשלה ברעננה ולדון עמו בנושא על קפה טורקי"?
