איפה הימים האלה שבהם כל ילד חילוני קם בבוקר ועל שפתיו ברכת "מודה אני" לפרופסור איתמר גרוטו והולך לישון עם "שמע ישראל" - הפרופסור איתמר גרוטו. והוא רק אחד מתוך קבוצת צמרת אפידמיולוגית, נירולוגית, פתולוגית, המטולוגית, הסיטֶריולוגית, שמלאו את חלל חיינו במשך יותר משנה. הם הפכו לחלק מן הפולקלור. שירים שרו להם, כרזות הונפו עליהם, קומיקס צוירו, ולא אתפלא אם בצנרת אין כמה מחזות לרבות מחזמר על גיבוריי הקורונה שלנו ובראשם מלך מלכי הקורונה ביבי נתניהו.
מי שהופך לחלק מפולקלור והוא חי, וזה המקרה, אינו מוכל להיפרד ממנו. ולכן האיום של סגר עדיין מרחף מעלינו. אם רוצים להפחיד ילד יהודי בפזורת הקורונה בישרוּליבקֶה, לא מאיימים בשוטר. מאיימים בסגר. מסתבר שאמנם נפרדנו מרב אלוף הפחדים ביבי נתניהו אבל מורשת הפחדים שלו שרירה וקיימת. וכבר אמרו מנהיגים גדולים, האחרון שבהם הנשיא ג'ף קנדי, בנאום ההכתרה שלו (coronation לפי התרגום העברי, אף שמדובר בנאום בכורה שבאנגלית הוא (Inauguration ש"אל לנו לפחד אלא מן הפחד עצמו"). ולא היה בכך משום חידוש כי מאז ומעולם שליטים, רודנים לסוגיהם, ועריצים אכזריים - שלטו בעזרת הפחד. הוא כוון, לכאורה בראש וראשונה, נגד האויב מבחוץ, או בפנים, אלא בפועל הוא טוּוָח כלפי הציבור במדינה זאת או אחרת. האויב היה חלק מארגז הכלים של הפחד. ככה הסֶגֶר עדיין תלוי מעל ראשינו כמו חרב דמוקלס.
ולא יעזור אם שר הבריאות החדש, ניצן הורוביץ, יבהיר כי אין כוונה להטיל סגרים אלא למנוע סגרים. שכן גם כאן ישנה המילה סגר. מלכוד. כי מה פרוש למנוע סגר? המשמעות היא שאם לא נישָמָע להוראות, אין מנוס מסגר. אבל הגרעין שבעיסת הקורונה, שתָּפחה אף מעבר לממדים הטבעיים הגדולים שלה, הוא שמי שמופקד עליה אינו יותר ראש הממשלה. כפי שהורגלנו בימים הטובים האלה של הקורונה, כשכול המשפחה סוף, סוף הייתה ביחד. בערב בדיוק בשעה שמונה יכולנו להתרווח על הספה, המשפחה כולה, עם פיצוחים, ולצפות בהופעה חיה של ביבי ולהאזין לקולו הערב מה נפשנו כָלָתָּה. אומנם גם ראש הממשלה הנוכחי, נפתלי בנט, קיים בשבוע שעבר מסיבת עיתונאים בנושא הקורונה ומדי פעם בפעם משמיע עצות טובות ואף דברי כיבושין, אבל יחי ההבדל. לא היה בו הנאום לאומה, לא המבט הקורונארי הנוקב, ולא הנפת כל דף נייר בצורה מלכותית והנחתו בצד לגנזך ההיסטוריה. עָם אחד, מדינה אחת, קורונה אחת ומנהיג אחד. היו ימים.
פתאום דמוקרטיה עליך - מדינה יהודית, וביבי באופוזיציה. ככה אי-אפשר להלחם בקורונה. גם ערוצי המדיה הורידו את הקורונה מדרוג הרייטינג שלהם. מי שעומד בראש המקוננים על עידן הזהב של הקורונה הוא, בדרך הטבע, לא אחר מאשר בנימין נתניהו. הוא עשה זאת בנאומו בכנסת ביום ב' ב-12 ביולי. אלא שזה לא היה נאום צ'רצ'יליאני. זאת הייתה פְּעייָה. אבוי לנו. כֶּבֶש בעור נָמֵר. נזכרתי בימי בָּלפוּר היפים, במָלכָּת הבית שָרָה אימֵנוּ ובשירה של לאה גולדברג - משירי ארץ אהבתי וזה הבית הראשון.
מְכוֹרָה שֶׁלִּי אֶרֶץ נוֹי אֶבְיוֹנָה
- לַמַּלְכָּה אֵין בַּיִת, לַמֶּלֶךְ אֵין כֶּתֶר.
וְשִׁבְעָה יָמִים אָבִיב בְּשָׁנָה
וְסַגְרִיר וּגְשָׁמִים כָּל הַיֶּתֶר.
