לבי לבי לראש הממשלה נפתלי בנט. מצד אחד הוא לקח את קולי והשליכו לזרועותיהם של אנשי השמאל הקיצוני ו/או הגזעני ו/או האנרכיסטי, ועל כך אני מצפה להתנצלותו בפניי ובפני מאות אלפי בוחרי ימין אחרים. ומצד שני, הוא מנסה להתמודד עם משימה בלתי אפשרית, בתחום הקורונה כמו גם בתחומים רבים אחרים, כאשר רבים רבים תוקעים מקלות בגלגלים, כאילו לא הייתה מגפת קורונה.
על כן אתחיל דווקא בחיזוק לדבריו של ראש הממשלה בעניין כמיליון סרבני החיסון. הלחץ עליהם להתחסן - למענם ולמען כלל הציבור - הוא צעד מנהיגותי ראוי ונכון, ועל רוב הציבור - שבאמת רוצה להיאבק בנגיף - לחזק את ידיו בעניין זה. החיזוק חיוני לנוכח העובדה שרבים מן המתנגדים לנאומו, מהיועץ המשפטי לממשלה ומטה, מתנהגים כאילו בנט פוגע בזכויות האזרח, בשעה שהוא יצא להגן על זכויותיהם ובריאותם של מיליוני אזרחים אחראיים מפני סרבנותו של מיעוט שגחמותיו מסכנות את הרוב. שוב ושוב מתגלה היועץ המשפטי לממשלה כמי שבמקום לייעץ ולתרום למאבק בנגיף מתנהג כמי שעל פיו יישק דבר, ובכך מעוות את מערכת הבלמים והאיזונים במשטר הדמוקרטי.
ומכאן, לאיש היושב בלשכת שר הבריאות, אבל אינו מבחין בין שמאלו לבין שמאלו. מה מעסיק את האיש בימי המגפה הקשים? ביטוח רפואי למסתננים עבריינים וקידום ענייני הקנביס וסמים אחרים. מסתננים עבריינים אין מקומם בארץ ואין זה מתפקידו של שר הבריאות לשפר את תנאיהם בארץ אלא לקצר את שהותם כאן. וקנביס - למעט קנביס לשימוש רפואי אמתי - הוא הדבר האחרון שהחברה הישראלית זקוקה לו. נראה כי האיש פועל נגד הגורמים המקצועיים במשרדו במקום לגבות אותם.
האיש היושב בלשכת שר הבריאות מתנהג כאילו אין קורונה, כאילו ניתן להיאבק בנגיף על-ידי המשך שגרת החיים, כאילו אין סתירה בין דבריו על מלחמה בנגיף לבין דבריו על חיים כרגיל. האיש הזחוח והמנותק מדבר הרבה על הצורך להיאבק בנגיף ועל הצורך לקיים חיי שגרה. הוא רק אינו מבין ששגרת קורונה היא דבר והיפוכו, ושבמלחמה כמו במלחמה.
בניגוד לאיש הזחוח, שרת החינוך היא בעלת השכלה בתחום הנוגע לתפקידה, אבל מתנהגת כאילו השכלתה זו תופשת גם לתחום הבריאות. בעודה יו"ר ועדה בכנסת הקודמת היא עשתה כמיטב יכולתה להקשות על המאבק בקורונה, והיום, בהיותה שרת החינוך היא שוב מנסה לחדור לתחומים לא לה. מה לגברת ולקביעת משך הבידוד של תלמידים שנחשפו לתלמיד מאומת לנגיף? האם משך הבידוד הוא נושא למשא-ומתן או לסחיטת הגורמים המקצועיים במערכת הבריאות? ומדוע לא להרחיב את שיעור התלמידים המחוסנים על-ידי חיסונם גם בבתי הספר? ומדוע להתעקש על לימוד בכיתות מלאות במקום בקבוצות מצומצמות?
השילוב הבלתי מוצלח בין שרי הבריאות והחינוך מבטיח שאפילו חיסון של מרבית האוכלוסייה לא יספיק כדי למנוע את ההשפעה המזיקה של מיעוט עריץ וסרבן, אשר יביא ככל הנראה להתפשטות הקורונה במערכת החינוך עם פתיחתה בקרוב של שנת הלימודים תשפ"ב. תפקודם של שני שרים אלה מוביל להתפרצות קשה בעוד שבועות אחדים, ואולי אף לסגר. על כן, טוב יעשה ראש הממשלה אם יקדם בדחיפות את ההיערכות לחיסון הדחף, לפחות של אוכלוסיית הקשישים.
