שרים בממשלה, וכמובן ח"כי האופוזיציה, מצאו להם יעד חדש להכפשה. הפעם זו שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא-ביטון. מה, לעזאזל, גורם להם לרדת לחייה? היא בעד חיסונים. היא נגד ביצוע ההליך בבתי הספר. ייתכן שהיא צודקת. ייתכן שטועה. אבל אין בעמדה הלגיטימית שלה דבר שמצדיק ביזוי כאילו כל מה שמעניין אותה הוא לזכות בעוד ראיון בטלוויזיה ועוד כותרת בעיתון.
מה רוצים משאשא-ביטון? שתהיה כקודמה יואב גלנט? שהיה בעד ונגד, ונגד ובעד, ושמר על עקביות אחת: לתמוך בבנימין נתניהו? לא חשוב מה הוא אומר ומה הוא מזגזג, גלנט הגיב לכל תזזיותיו ב"הן".
ראוי להעדיף אותה. היא נאבקת עתה על פתיחה נורמטיבית של שנת הלימודים. הבטלה ושיעורי הזום גרמו אשתקד נזק כבד לדור שלם של תלמידים. אני מכיר מורים לתפארת, שכדאי אולי לשמור על אלמוניותם מפני זעם מתנגדיהם, שאיפשרו לתלמידות ולתלמידים לפלוש עימם לחופש הגדול כדי להשלים את החומר החסר עקב שיעורי הזום.
המאבק הבסיסי של שאשא-ביטון נבון ונכון. קודם כל לגרום לקרבה בין תוכנית הלימודים הרגילה לבין המציאות בכיתה תוך ניסיון לצמצם את ההשפעה הרעה של הקורונה על הדעת.
בצומת זה של התנהלות הממשלה ראוי להציג את הדברים בהרחבה מסוימת. גם אם נניח ששרים רבים עובדים במשרדיהם להמשיך את מה שהשתבש בתקופת קודמיהם, וזה חשוב ביותר, מצופה מהם ליותר מזה: לחפש נתיבים חדשים, פורצי דרך.
אפשר וזה קורה ואיני יודע. עד כה התרשמתי כי גדעון סער פועל בדיוק ברוח הנכונה הזו אף אם איני מאושר מכל יזמותיו. מקווה שסער אינו יחיד. גם סבור כי ליאיר לפיד יש הזדמנות (וחובה) לתקן את שרות החוץ, שהוזנח בידי קודמו וישראל כבר משלמת מחיר כבד על כך (זה היה חטא חמור שתקופה כה ארוכה לא כיהן בניו-יורק קונסול כללי, ולפיכך לא נשמע קול זעקה ראוי מהקהילה היהודית נגד חברת גלידה שהשתלבה בתנועת החרם הערבי).
בנקודה זו אוסיף מה שהוא גורלי לישראל. ראוי לצפות מד"ר שאשא-ביטון שתנהל מלחמת עולם מילולית להעניק לדור הצעיר (עם דגש באזורי הספר) ללמוד מתמטיקה ופיסיקה ב-5 יחידות, כי זה כה נחוץ לפיתוחה של ישראל וזה המפתח לפריצת נערים ממשפחות מעוטות אמצעים אל השפע הכלכלי. ראוי לצפות ממנה שתעמיק את לימוד המורשת התרבותית-מסורתית של העם היהודי, ותעסוק בכך בהבנה ובהזדהות ללא המחלוקת הנצחית על הדתה;
וראוי שתיאבק להרחיב את המוסודות האקדמיים הנאנקים תחת עול כספי ואינם מצליחים להרחיב את פעילותם וממילא גם את הדעת. למשל, שמעתי רעיון מעניין: היא תזכה לתהילת עולם אם תאמץ את המהלך של הפרופסור אמנון רובינשטיין, שפרס ברחבי ישראל את עולם המכללות והירבה דעת ומעמד אקדמי לאזרחים צעירים. עתה מוצע כי שאשא-ביטון תפעל להתיר פתיחת בתי ספר לרפואה גם במכללות. זה רעיון שראוי (לפחות) לדיון רציני.
החינוך בארץ נזקק לתנופה, לא לרפיון. במבט ראשון נראה כי יש לשאשא-ביטון את הפוטנציאל. אם לא תנסה במלוא כוחה לקדם את החידושים המתבקשים היא תיהפך לאכזבה. איש לא התאכזב מגלנט כי לא ציפו ממנו בתחום החינוך. אך יש ציפייה משאשא-ביטון. רבים יתאכזבו אם לא תנסה כוחה ביצירתיות חסרת מנוח.
