מצבה העגום של החקלאות במדינת ישראל לא החל עם הקמת הממשלה החדשה. מזה למעלה משני עשורים אהבו הפוליטיקאים להצטלם בפרדסים, בכרמים או במקשות אבטיחים ולהכביד את עולם, מסיהם, חסמיהם על החקלאי הישראלי הממוצע. עתה נדמה כי הגיעה עת הגרזן ובאיבחה אחת הותז ראשה של החקלאות לרצפת האומה ושום הפגנה, חסימת ציר או הזדהות ישראלית לא תציל אותה מרפורמת משרד האוצר.
הרפורמה המוצעת אינה שחור או לבן, יש בה דברים חשובים ומשמעותיים מחד ומאידך היא למעשה חותמת תעודת הפטירה של החקלאות או מה שנשאר ממנה במדינת ישראל.
הסופר משה סמילנסקי קבע: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן". מאבק החקלאים אינו רק על מחיר הקישוא והעגבנייה, האבוקדו והמנגו, המאבק אינו רק על הכסף, הפרנסה, המחיר הכלכלי.
כמאמרו של יוסף טרומפלדור: "במקום בו עוברת המחרשה שם יעבור גבולנו". מאבקם של החקלאים הוא מאבק על דמותה של המדינה, ערכיה ונכסיה. זהו מאבק על הפרנסה אך גם על ההתיישבות ועל הביטחון. עשרות אלפי דונמים לא מעובדים יהפכו לשטחי הפקר, חקלאים הניצבים על גבולות המדינה בדרום ובצפון יינטשו לא רק את החממות, הפרדסים והכרמים אלא גם את הקרקע ולאחר מכן את היישובים עליהם עלו ואותם בנו בעמל ידיהם כדי לחיות ליד שדותיהם המעובדים.
המאבק של משרד האוצר צריך להתנהל במלא העוצמה מול בעלי רשתות השיווק הגורפים הון רב בעצם מכירת הירקות והפירות מתוצרת ישראל ומותירים את הצרכן עם חור בכיס ואת החקלאי עם לב דומע.
יש לי חבר, אידאליסט הנאחז בציפורניו בקרקע, כל יום הוא נאבק בדורשי דמי חסות, בהרס ובחורבן שזורעים אותם פורעי חוק, הבחור יחסית צעיר לגיל החקלאים המבוגר, כששאלתי מדוע אינו מקפל את העסק וממשיך הלאה, עיניו נצצו ודמעה קטנה נותרה תלויה בזווית עיניו. החקלאות, הסביר לי, היא נושא ביטחוני ולאומי שצריך לזעזע את כל מי שחושב שהעם היהודי במדינת ישראל יכול להתקיים בלעדיה.
יש כאן מאבק לאומי על כל דונם. יש עשרות חקלאים מבוגרים, בעלי קרקעות שילדיהם סירבו להמשיך בדרכם. הם נאלצו להעסיק כל מיני מאכערים ששמו עינם על הקרקעות ואט אט השתלטו ונישלו את בעלי הקרקעות מאדמתם. אותו סיפור עם לולנים ובעלי רפתות. המציאות הזו רק מתעצמת והיום, למשל בגליל, מתוך ידיעה ברורה, אלפי דונמים עברו לידיים ערביות אשר קנו אותן כחוק, לאחר שהחקלאי הרים ידיים.
מדינת ישראל זקוקה לחקלאות יותר משהחקלאות זקוקה למדינה, הדיון אם לפתוח את הנושא לייבוא יש לו יתרונות וחסרונות, אך החקלאים שהינם נוטרי גבולות הארץ בשדותיהם, רפתותיהם, לוליהם ומטעיהם ראויים להידברות עניינית, הוגנת, ראויים שקולם ישמע במשרדים הרלוונטיים. עדיין לא איחרנו את הטרקטור.
