בשבוע שעבר, חברת הכנסת
מאי גולן ואני שלחנו מכתב לכל סיעות הפרלמנט הפולני בקריאה להתנגד לחוק המונע השבת רכוש לניצולי השואה וצאצאיהם. על המכתב חתמו עוד 80 חברי כנסת מכל סיעות הבית, מימין ומשמאל. רבים ממי שיושבים במליאה חתמו, כי זכרון השואה וכבוד ניצולי השואה אינו עניין פוליטי, ויש בכנסת ישראל הסכמה בנושא הזה מקיר לקיר.
לצערי, בפולין פחות התלהבו מהנוסח ששלחנו, מה שבעיניי משקף הלכי רוח על-רקע קידום החוק. מספיק עיון קצר בתגובות הפולניות שקיבלתי לפרסום המכתב בטוויטר כדי להבין מה הוא אותו סנטימנט פולני לאומי.
הינה מבחר תגובות מתורגמות: יש תיאוריית קונספירציה – כפי שנכתב, ואני מצטט: "שמתם לב שכל פעם שיש עודף תקציבי בפולין הראשונים להתייצב הם היהודים עם ידיים מושטות?" יש שכתוב של ההיסטוריה, כמו הציוץ הבא: "הדבר היחיד שגנבו בשואה הוא חייהם של פולנים וחורבן הארץ שהם בנו מחדש במו ידיהם. יש גבול לתאוות הבצע". וגם: "עם ישראל תאב הבצע והצמא לדם שנוא בכל העולם, אולי תשאלו את עצמכם למה". יש גם שנאת ישראל ודה-לגיטימציה: "מתנחל קולוניאליסטי ממדינת אפרטהייד מדבר על גנבת רכוש? האם זו התחלה של בדיחה?" ושילוב מיוחד, כמו הציוץ הבא – ואני מצטט: "אתה יודע למה גורשתם מכל מדינות אירופה? כי בכל מקום שאתם הולכים יש תוהו ובוהו וטינופת כלכלית. רק כסף ושטח מעניינים אתכם. בגלל זה אתם טובחים בפלשתינים, כי אתם תאבי בצע בדיוק כמו הנאצים".
יש גם תהיות תמימות של אזרח פולני מודאג. שימו לב: "למה כל היהודים משקרים כמו כלבים מטונפים כשזה מגיע למלחמת העולם השנייה? האם משה הבטיח לכם גם את ארץ פולין?" ויש גם איומים מפורשים, כמו שהפליג המשתמש J.M. לשגר כלפיי: "עד הפעם הבאה, יהודים. בפעם הבאה כבר לא יהיה מי שיציל אתכם".
זוהי אנטישמיות טהורה. האנטישמיות הזאת לא נשארת רק בגבולות הרשתות או רק בקמפוסים או רק בקרב הארגונים הקיצוניים, והיא בהחלט אינה מסתכמת בטוקבקיסטים. היא מקבלת דרור כרגע דרך הדלת הראשית, בחקיקה ראשית, בתוך הפרלמנט הפולני, המבקש לשכתב את ההיסטוריה מתוך עיוורון ובורות. חוט השני מחבר בין השנאה והפחד בתגובות לחוקים המקודמים.
חובתנו הדמוקרטית, חובתנו היהודית, חובתנו המוסרית, להשמיע קול ברור וחד נגד הדברים - לומר לא לשנאת יהודים, לא לשכתוב ההיסטוריה, לא לקידום החוק, לפני שיהיה מאוחר מדי.
