השתלטותו המדהימה של הטליבאן על אפגניסטן עוררה גל עולמי של ספקות בנוגע לאמינותן של ההבטחות האמריקניות בתחום מדיניות החוץ, וגוררת ביקורת נוקבת גם מצד כמה מבעלות בריתה הקרובות ביותר של וושינגטון – מדווח וושינגטון פוסט. החשש הוא שהתוהו ובוהו יהווה גן עדן לטרור, יגרום אסון
הומניטרי ויוביל לגל נרחב של פליטים.
בעלות בריתה של ארה"ב קובלות על כך שהיא לא נועצה בהן בצורה ממשית כאשר החליטה לסגת מאפגניסטן, למרות שהחלטה זו מסכנת את בטחונן הלאומי. הן גם אומרות, כי הנסיגה עומדת בניגוד להתחייבותו של הנשיא
ג'ו ביידן לחדש את המעורבות העולמית של ארה"ב. וכאמור, שוב צצים ספקות לגבי המידה בה ניתן לסמוך על הבטחות ארה"ב ועל מחויבותה עתיקת היומין להגן על הדמוקרטיה והחופש.
בריטניה מתחה ביקורת חריפה במיוחד על הנסיגה – מהלך חריג כאשר מדובר בבעלות ברית כה קרובות. בריטניה העניקה את הסיוע הגדול ביותר לארה"ב באפגניסטן ומספר נפגעיה היה הגבוה ביותר אחרי זה של ארה"ב. בסוף השבוע שעבר צפה שר ההגנה הבריטי, בן וואלס, כי באפגניסטן תפרוץ מלחמת אזרחים וכי ארגון אל-קאעידה יחזור למדינה ממנה פעל לפני 9/11. לדבריו, זה לא היה המועד המתאים לסגת מאפגניסטן.
ביידן טוען שלא הייתה לו ברירה
גם יריביה של ארה"ב מתחו ביקורת. ביניהם מצויה סין, החוששת שממשלה מוסלמית קיצונית באפגניסטן השוכנת בגבולה המערבי, תגביר את המתח במחוז שיניאנג בו היא רודפת באכזריות את המיעוט האויגרי. דובר משרד ההגנה בבייג'ינג אמר בתחילת החודש, כי ארה"ב נושאת באחריות ניכרת למצב באפגניסטן; "היא אינה יכולה לעזוב ולזרוק את הנטל על המדינות באיזור".
ביידן שב והגן (יום א', 15.8.21) על החלטתו לסגת מאפגניסטן. לדבריו, לא הייתה לו ברירה אחרת, לאור הסכן השלום עם הטליבאן שנחתם אשתקד בידי הנשיא
דונלד טראמפ. "שנה נוספת או חמש שנים נוספות – הנוכחות הצבאית האמריקנית לא היה משנה דבר, אם הצבא האפגני אינו רוצה או אינו יכול להחזיק בארצו שלו. נוכחות אמריקנית אין-סופית בליבה של מלחמת אזרחים במדינה אחרת איננה מקובלת עלי", הוסיף.
לדברי הפוסט, האופי והיישום של הנסיגה הוא שמותיר בקרב בעלות בריתה של ארה"ב תחושה של בגידה. ממשלת גרמניה, אשר פינתה את חייליה מאפגניסטן בחודש יוני ומפנה כעת את שגרירותה, נמנעה מלמתוח ביקורת פומבית על ארה"ב. עם זאת, כמה מחוקקים ופקידים גרמנים כועסים על כך שוושינגטון לא התייעצה עם שותפיה לקואליציה באפגניסטן ובהם גרמניה, המודאגת במיוחד מאפשרות של גל פליטים אפגני דומה לזה של 2015. באותה שנה הציפו את אירופה מיליון פליטים, רובם מסוריה, ורבים מהם הגיעו לגרמניה.
קתרין קלובר-אשברוק, העומדת בראש המועצה ליחסי חוץ בברלין, אומרת: "ממשל ביידן נכנס לתפקידו בהבטחה לקיים שיחות פתוחות ושקופות עם בעלי בריתו. הם אמרו שהיחסים הטרנס-אטלנטיים יהיו עמוד התווך. בפועל, הוא משלם מס שפתיים ליחסים הללו וממשיך להאמין שבעלות הברית באירופה צריכות ליישר קו עם העדיפות האמריקניות. חזרנו ליחסים הישנים, בהם ארה"ב מכתיבה הכל". לדבריה, גם כוונתו של ביידן לבנות ברית נרחבת נגד רוסיה וסין מוטלת כעת בספק.
כישלון גדול עוד יותר משל רוסיה
בעלות בריתה הערביות של וושינגטון, הסומכות מזה זמן רב שהיא תבוא לעזרתן אם יותקפו בידי אירן, תוהות כעת האם יוכלו לבנות על כך. היועץ הביטחוני ריאד קשוואג'י מקטר – משכנו של אחד הבסיסים האמריקנים הגדולים במזרח התיכון – אומר שהאירועים באפגניסטן הדליקו נורות אזהרה בכל רחבי האיזור. בעוד רוסיה נלחמת כדי להגן על משטרו של
בשאר אסד, הוא מציין, ארה"ב נסוגה מאפגניסטן ומותירה אחריה תוהו ובוהו.
מבחינתן של רוסיה וסין, הנסיגה האמריקנית מציבה סיכון לצד סיכוי. מוסקבה ובייג'ינג אירחו בשבועות האחרונים משלחות של הטליבאן, בניסיון לסלול את הדרך לעתיד פוסט-אמריקני באיזור. פרשנים אומרים, כי הסיום המשפיל לשני העשורים של הנוכחות האמריקנית באפגניסטן, יסייע למאמציהן למשוך לצידן ממשלות רבות. סין אף מאותתת לפעילי הדמוקרטיה בהונג-קונג, כי עליהם להסיק מהמתרחש באפגניסטן שאינם יכולים לסמוך על ההבטחה האמריקנית לעמוד לצידם.
רוסיה נדהמה מהמהירות בה קרסה הממשלה שהציבה ארה"ב בקאבול. רוסיה עצמה זוכרת ככישלון את עשר שנותיה שלה באפגניסטן, אשר הסתיימו ב-1989 ואשר הוציאו לה את החשק להתערב בצורה ממשית במדינה זו. אבל הממשלה שהותירו אחריהם הסובייטים החזיקה מעמד שלוש שנים לאחר הנסיגה; זו שהותירו האמריקנים לא שרדה אפילו עד הנסיגה עצמה, ומנקודת מבטה של מוסקבה – זהו כישלון גדול עוד יותר.
