בימים שלאחר קריסת ממשלת אפגניסטן ונצחונו של הטליבאן, מאות אלפי אפגנים בורחים מפני שלטונו הקנאי הצפוי של הארגון ועלולים ליצור משבר פליטים עולמי. אלו הנשארים כבר מדווחים על סגירת בתי ספר לבנות, איסור על שימוש בסמארטפונים וגיוס כפוי של צעירים לשורות הטליבאן. וושינגטון פוסט עושה סדר ועונה על השאלות המרכזיות.
מהו הטליבאן?
הארגון עלה לשלטון באפגניסטן בשנות ה-90 של המאה ה-20. הוא הוקם בידי לוחמי גרילה שהצליחו בעשור שלפני כן לסלק את ברית המועצות מן המדינה, בעזרת ה-CIA ושירותי המודיעין של פקיסטן. רוב חבריו הם בני עדת פַּשְטוּן, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר במדינה. מוחמד עומר, שהיה ממפקדי ההתנגדות לסובייטים, הקים את הארגון ב-1994 כדי לאבטח את העיר קנדהאר שבדרום-מזרח המדינה, אשר הייתה שטופת פשע ואלימות. חזון הצדק של הטליבאן סייע לו לצבור כוח.
בשנת 1996 כבש הטליבאן את קאבול והכריז על אפגניסטן כאמירות מוסלמית. שלטונו היה אכזרי ומדכא. לנשים לא היו זכויות: נאסר עליהן ללמוד והן אולצו לכסות לחלוטין את גופן; מוזיקה ואמצעי מדיה אחרים הוחרמו. האידיאולוגיה של הטליבאן דומה לזו של אל-קאעידה, אם כי הוא מעוניין לשלוט רק באפגניסטן ולא לנהל "מלחמת קודש" עולמית כמו ארגונו של אוסמה בן-לאדן. בתמורה לסיועו של אל-קאעידה במאבק הפנימי, העניק לו הטליבאן מחסה. חודשים אחדים לאחר 9/11 הפילה הקואליציה בראשות ארה"ב את שלטון הטליבאן.
הטליבאן התפתח בכמה מובנים, ובין היתר הסתגל לאינטרנט ולעידן הרשתות החברתיות. אולם, למרות שהארגון ריכך את הרטוריקה שלו בכמה נושאים כגון זכויות נשים, הרי שמדובר בעיקר בתוצאה של לחצים פוליטיים ולא בביטוי לשינוי אמיתי בחשיבתו. התנהלותו של הארגון בשטחים שבשליטתו המשיכה להיות חסרת סובלנות למתנגדיו ומדכאת במיוחד כלפי נשים וילדות.
כיצד שיקם הטליבאן את כוחו?
לאחר נפילת שלטונו, עברו חלק ממנהיגי הטליבאן לפקיסטן והחלו לשקם את עצמם בסיוע הממסד הביטחוני המקומי. הנוכחות האמריקנית באפגניסטן אפשרה לארגון לאמץ את האנטי-קולוניאליזם כקריאת גיוס, וגם השחיתות בממשלה המקומית סייעה לו. הארגון בנה את כוחו בסבלנות רבה ובתחכום רב, כפר אחרי כפר. הוא מילא את שורותיו גם באמצעות מסע של הפחדה ואלימות. שוטרים וחיילים נרצחו. על הכוונת שלו היו גם אינטלקטואלים, עיתונאים, אנשי מדיה ואחרים אשר ייצגו את פניה הצעירות של החברה האפגנית. הכוחות האפגניים, אשר היו נגועי שחיתות וחסרי תפקוד, התקפלו בפני התקדמותו של הארגון.
כיצד הטליבאן ממומן ומחומש?
מימונו של הטליבאן מגיע מכמה מקורות. חלק מהכסף מגיע מהסחר באופיום ומעסקות סמים, ומפעולות עברייניות אחרות כמו הברחות. הארגון מטיל "מיסים" וסוחט חקלאים ובעלי עסקים. לעיתים מעורבים אנשיו בחטיפות לצורכי כופר. הטליבאן גם מקבל תרומות ממי שתומכים במטרותיו או רואים אותו ככלי יעיל לצרכיהם. פרשנים מציינים שהוא אינו זקוק לסכומים גדולים כדי לפעול; אנשיו חיים בצניעות וההוצאות העיקריות של הארגון הן על נשק ומשכורות. את הנשק קל למצוא באזור המלא בו. חלק ממנו נתרם, חלק מיוצר בידי הטליבאן, חלק נגנב. בכל פעם בה הצבא נסוג, אחד הדברים הראשונים שעשו לוחמי הטליבאן היה לתפוס את הנשק שהותיר אחריו.
הי מטרתו של הטליבאן?
מטרתו של הארגון פשוטה: להשתלט בחזרה על מה שאיבד במאה הנוכחית – להחזיר על-כנה את האמירות המוסלמית וליישם את החוק האיסלאמי על-פי חזונו. על-פי חזון זה, אין פרלמנט ואין מפלגות, אלא אמיר ומועצה של מוּלוֹת (חכמי דת) – אם כי לטליבאן אין מנהיג אחד (מאז מותו של עומר בפקיסטן ב-2013) אלא שורה של מנהיגים עיקריים.
לדברי הפוסט, כרגע לא ברור האם החיים תחת הטליבאן יהיו זהים לאלו של שנות ה-90. ברור שהארגון רוצה לסגור את הנשים בבתיהן, לסיים את החינוך המעורב ולהציב במרכז הלימודים את החוק המוסלמי. אולם, החברה האפגנית נעשתה בורגנית יותר בשני העשורים האחרונים ונשים ממלאות תפקידים ציבוריים ברחבי המדינה. סמארטפונים ומדיה חברתית הם חיזיון נפוץ, וחלק מן המומחים אינם בטוחים שהטליבאן יצליח לשלוט בחברה שעברה שינויים כה מהותיים ואשר רבים ממנה מחוברים לעולם החיצוני.
