המראות מאפגניסטן קשים. אבל שיהיה ברור: ממשל טראמפ הוא שהכניס אותנו לבוץ הזה והנשיא ג'ו ביידן עושה כל שביכולתו כדי לצאת ממנו. כך טוען סקוט דוורקין, פעיל בכיר במפלגה הדמוקרטית, במאמר בניוזוויק. ביידן ירש את הסכם דוחא, בו הפר דונלד טראמפ את העקרונות הבסיסיים ביותר של השלטון העצמי של האפגנים. לא הייתה כל דרך להבטיח שהטליבאן יקיים את הבטחותיו. לא הייתה הוקעה כלשהי של מחבלי אל-קאעידה. והגרוע מכל: ההסכם לא חייב את הטליבאן להפסיק לתקוף את כוחות הממשלה.
כל אלו הכשירו את הקרקע לתמונות הכאוטיות הנוכחיות. ההסכם של טראמפ עם הטליבאן היה פגום מיסודו, מה שמסביר מדוע אנשיו מנסים כעת להרחיק את עצמם ממנו. "לנהל מו"מ עם הטליבאן זה כמו לנהל מו"מ עם השטן", צייצה השגרירה לשעבר באו"ם, ניקי היילי; היא לא אמרה זאת כאשר עבדה אצל טראמפ. היועץ לשעבר לביטחון לאומי, ה"ר מק'מסטר, טען ש"שר החוץ שלנו חתם על הסכם כניעה עם הטליבאן. הקריסה הזאת חוזרת אחורה להסכם הכניעה של 2020. הטליבאן לא הביס אותנו; הבסנו את עצמנו".
אפילו מייק פומפאו, שהיה שר החוץ של טראמפ וניהל את המו"מ על ההסכם, מגנה אותו כעת. "אין ספק שפגענו באמינות של ארה"ב בקרב ידידיה ובעלות בריתה. אנחנו מאפשרים לטליבאן לפעול בצורה חופשית בכל רחבי אפגניסטן". אבל הוא זה שחתם על ההסכם לשחרר מכלאו את מנהיג הטליבאן, וטראמפ הוא שהורה לשחרר אשתקד 5,000 מלוחמי הארגון. הרפובליקנים לא זעמו כלל כאשר ב-45 הימים שלאחר חתימת הסכם דוחא, ביצע הטליבאן 4,500 מתקפות בהן נפגעו 900 אפגנים. הם שמרו את זעמם לנסיונו של ביידן לנקות את הלכלוך שהותיר טראמפ – שנכון לעכשיו עלה הרבה פחות חיים.
הצביעות הזאת אינה מוגבלת לפקידים לשעבר בממשל טראמפ, טוען דוורקין. חבר בית הנבחרים ג'ים ג'ורדן, מתומכיו הקולניים ביותר של טראמפ, צייץ רק פעם אחת מאז 2014 על נפילתו של גנרל אמריקני בקרב באפגניסטן – עד שבקיץ האחרון גילה שזהו נושא מפלגתי. כעת הוא יכול להאשים את ביידן בבלגן שיצר טראמפ ואינו מפסיק לצייץ על כך. ג'ורדן ורפובליקנים רבים אחרים מגנים את ביידן על ביצוע נסיגה, עליה היללו את טראמפ. המפלגה הרפובליקנית נהגה לשבח את טראמפ על הסכם השלום ההיסטורי שהשיג; כעת היא מחקה את הודעתה לעיתונות, כן לפלס את הדרך למתקפה מפלגתית על ביידן על התוצאות הסופיות של אותו הסכם עצמו.
הטוויטר מלא בציוצים נזעמים על כך שהיה על ארה"ב להקדים ולפנות את בעלי בריתה. אבל טראמפ ויועצו סטיבן מילר הם האשמים בכך שמתורגמנים כה רבים תקועים באפגניסטן בלי ויזה לארה"ב. אוליביה טרוי, שהייתה עוזרת של סגן הנשיא מייק פנס, חשפה, כי בישיבות קבינט על הנושא "פמפם מילר את ההיסטריה הגזענית שלו על עירק ואפגניסטן. הוא ומסייעיו בממשלה חתרו תחת כל מי שניסה לקדם את מתן הוויזות". נכון לסוף 2020, אושרו 11,000 ויזות לסייענים אפגנים – אבל ממשל טראמפ העניק רק 1,300 מהן במקביל לביצוע רוב הנסיגה. ביידן הוא זה שמנסה לחלץ אותם.
היה זה טראמפ עצמו אשר טען לפני ארבעה חודשים בלבד, כי הנסיגה הגיעה לשלב כזה, בו אפילו אם ביידן ירצה – הוא לא יוכל לעצור אותה. הוא צדק: ביידן לא יכול היה לבלום את הנסיגה, אלא אם היה שולח כוחות ניכרים לאפגניסטן. על-פי ההסכם עליו חתם ממשל טראמפ ב-29.2.20, היה על ארה"ב לצאת בתוך 135 יום מחמישה בסיסים עיקריים ולהשלים את הנסיגה מעמדותיה המרכזיות בתוך תשעה חודשים. במילים אחרות: הצבא הסכים לצאת מאפגניסטן הרבה לפני השבעתו של ביידן ועשה זאת.
לאלו המאשימים את ביידן בסיום המלחמה באפגניסטן, טוען דוורקין, יש לומר: טראמפ הכניס אותנו לבוץ הזה, וביידן לא יכול היה להוציא אותנו ממנו. ביידן עושה משהו ששלושת הנשיאים הקודמים לא יכלו או לא רצו לעשות: מסיים את המלחמה באפגניסטן. על כך הוא ראוי להערכה.
