הקורונה בארה"ב למעשה הסתיימה. היא תסתיים בחודש אוקטובר. או אולי באביב הבא. אולי בסוף 2022. אולי בעוד שנתיים-שלוש. המומחים הבולטים ביותר בארה"ב אינם יודעים להשיב על השאלה הבסיסית: מתי זה ייגמר? התשובות באות בתרחישים שונים, חלקן נאמרות בצניעות וחלקן בביטחון מתימטי: המגיפה תסתיים כאשר רמת התמותה מן הקורונה תרד לזו של השפעת העונתית. או כאשר רוב הילדים יחוסנו. או כאשר לאמריקנים יימאס מן המגבלות והם יתחסנו.
עד כה, מזכיר וושינגטון פוסט, חלק ניכר מן התחזיות התבדו; החדשות הטובות הן שיש סיבה לאופטימיות. "אני באמת באמת חושב שאנחנו בישורת האחרונה", אומרת מוניקה גנדי מאוניברסיטת סן פרנציסקו. "מספר המקרים יתחיל לרדת במחצית השנייה של ספטמבר, ובאמצע אוקטובר נהיה במקום בו הנגיף יהיה עסק למומחי הבריאות ולא ממש לציבור הרחב".
גנדי מבססת את האופטימיות שלה על כך שכל המגיפות הנגיפיות הקודמות הסתיימו כאשר נוצרה חסינות – בין אם באמצעות חיסונים ובין אם בחסינות עדר. לדבריה, הנגיפים ממשיכים להשתנות – אך המוטציות הללו באות על חשבון עצמן. היא מאמינה, כי זן הדלתא הוא שיא המגיפה. לצד זאת, גנדי מודה שהיא טעתה כאשר בתחילת המגיפה טענה שארה"ב לא תסבול מגיפה שתהרוג 100 איש ביום ושהציבור יתלכד כדי למנוע אותה. כידוע, זה לא קרה.
החדשות הרעות הן שיש יותר מדי סיבות לספקנות. "אנחנו ברגע של חוסר ודאות ובני אדם לא מסתדרים טוב עם חוסר ודאות", אומר פרופ' יחזקאל עמנואל מאוניברסיטת פנסילבניה. "קשה מאוד לומר לציבור שזה יימשך עוד שנתיים-שלוש, ולאיש לא נוח עם המצב הנוכחי כאשר ילדים מגיעים לבית החולים ו-1,000 איש מתים מדי יום. זו איננה שיבה לשגרה". גם עמנואל מציין שטעה בעבר: במארס 2020 צפה חזרה לשגרה בנובמבר 2021. כעת הוא אומר שזה לא יקרה לפני השנה הבאה וכנראה אפילו מאוחר יותר, בשל התפשטות הדלתא, המשך ההתנגדות להתחסנות והפחד לגבי ילדים שעדיין אינם יכולים להתחסן.
מגיפות הופכות למחלות
הפוסט מציין, כי יש הסכמה על נקודה אחת: מגיפות מסתיימות, בערך. האדם הצליח להדביר רק את האבעבועות השחורות, אך יתר המגיפות הפכו למחלות שאינן מהוות מצב חירום אלא עובדת חיים כואבת איתה לומדים לחיות. השאלה היא מתי וכיצד תגיע ארה"ב לנקודה זו. כמה מן המומחים המובילים טוענים שהיא כבר נמצאת בנקודה הזאת – מסיבות שונות.
פרופ' ג'יי בטצ'אריה מאוניברסיטת סטנפורד אומר שמצב החירום הסתיים וכעת יש לעמול כדי לבטל את תחושת החירום ולטפל בקורונה כמו ב-200 מחלות אחרות. הסיבה המרכזית: החיסונים המגנים בצורה מדהימה מפני תמותה, במיוחד על זקנים. הנגיף ימשיך לעבוד מוטציות וימשיכו להיות התפרצויות, אבל יש להימנע מבהלה מפני המספרים, מדגיש בטצ'אריה. גם גנדי סבורה שזן הדלתא הוא שיא המגיפה – משום שהוא "יוצר חסינות בקצב משוגע" והופך זנים עתידיים לפחות קטלניים. הנגיף לא ייעלם, אך יגרום פחות נזק והציבור ילמד לחיות איתו כמו עם שפעת.
הבעיה העיקרית, סבורה גנדי, היא פוליטית: הדמוקרטים חוששים מדי, בעוד הרפובליקנים מזלזלים מדי. מצב זה יוצר מכשולים פסיכולוגיים ופוליטיים המונעים חזרה לשגרה. לדבריה, הדמוקרטים מסרבים לחזור לפעילויות בהן הם משתתפים בעונת השפעת, בעוד הרפובליקנים מסרבים להתחסן ולעטות מסיכות. היא עצמה מתגוררת במעוז דמוקרטי מובהק, ועדה לכך שהציבור מוכן להשלים עם סגרים והימנעות מפתיחת בתי הספר – אך סבורה שההיסוסים יילכו וייעלמו ככל שמספר המקרים יפחת.
ג'ולי סוואן מאוניברסיטת צפון קרוליינה ויועצת למרכז לבקרת מחלות סבורה שגנדי אופטימית מדי. "אני מקווה שזה יקח יותר זמן מכפי שהיא אומרת כי זה יהיה בטוח יותר". חזרה לשגרה דרך יצירת חסינות עדר היא בעיניה "דרך מאוד אפוקליפטית להגיע לשם. אתה רוצה שהחסינות תיווצר במחיר גבוה מאוד, או שאתה מעדיף לעטות מסיכה?". לדעת סוואן, גורם המפתח הוא חלקם של הילדים: צריך לחסן אותם, לפחות מגיל חמש ומעלה, וזה לא יקרה במספרים גדולים לפני תחילת 2022.
לדעת סוואן יש מספר מסלולים המובילים לחזרה לשגרה, כולל מתן אפשרות לנגיף להסתובב באוכלוסייה תוך התמקדות במסיכות ובלימודים משולבים (פרונטליים ומרחוק) או עם חזרה לסגר. אבל היא מעדיפה את החיסון ההמוני של ילדים – מה שיוכל להיעשות רק לאחר שיאושרו החיסונים לבני 11-5, צעד שאינו צפוי לפני המחצית השנייה של 2022, וזאת לצד מסיכות ובדיקות מתוגברות. בעוד עשר שנים הקורונה תהיה כמו שפעת עונתית, אבל בשנה הקרובה ואולי גם לאחר מכן יכולים האמריקנים לקוות לכל היותר לחזרה חלקית לשגרה, עם התפרצויות של המגיפה באיזורים בעלי שיעור התחסנות נמוך, אך בלי הצפה של בתי החולים.
ישנה גם המחלוקת הפוליטית
המחלוקת הפוליטית עשויה להיות הסיבה לכך שהמגיפה תימשך, אומר לפוסט אלכס ברנסון, סופר ולשעבר עיתונאי בניו-יורק טיימס. התנגדותו של ברנסון להתחסנות הפכה אותו לפופולרי בקרב הסוברים כמותו, אך גם הובילה לסילוקו מטוויטר. לדבריו, לקוראיו נמאס מהקורונה, והוא עצמו לא עטה מסיכה מזה חודשים (וכמובן לא התחסן). "כמובן שיש מספר גדול של אמריקנים שחושבים אחרת, ושתי האוכלוסיות הללו לא יכולות לחיות בנוח זו לצד זו. זאת איננה בעיה רפואית, אלא בעיה פוליטית וחברתית והיא תצטרך להיפתר בצורה פוליטית". ברנסון טוען שאפשר לחזור לשגרה כבר כעת, בלי שום מגבלה, אך סבור שזה יקרה בפועל רק בשלהי 2023 ואולי אפילו רק לקראת הבחירות בנובמבר 2024 – כאשר תהיה הסכמה ציבורית.
הסיכוי ליצור הסכמה גדול יותר באמצעות קמפיין רפואי מאשר באמצעות קמפיין פוליטי, סבור בטצ'אריה. מומחי הבריאות הם שצריכים לשכנע את הציבור שאם יתחסנו – יוכלו לחזור לחיים שלפני המגיפה. הוא עצמו מצפה בכליון עיניים לחזור לכיתה, כאשר אוניברסיטת סטנפורד דורשת התחסנות מכל מי שנכנס לקמפוס. לעומתו, עמנואל מתוח לקראת החזרה ללימודים בפנסילבניה, "כי אנחנו לא בטוחים מה הכיוון של הדבר הזה. בהחלט ייתכן שהגענו לשיא, אבל בהחלט ייתכן גם שמוטציות נוספות יהיו מזיקות עוד יותר".
לדעתו, הזמן לחזור לשגרה יהיה "כאשר הקורונה תיראה כמו שפעת, כאשר מערכת הבריאות תפעל כרגיל, כאשר החברים שלי יפסיקו לשאול אותי שוב ושוב מה לעשות כדי להיות בטוחים. אנשים שחוקים אחרי 18 חודשים של זה, והתשישות הוחמרה על-ידי הזיגזג המהיר – תורידו את המסיכות, תעטו את המסיכות. כל זה מאוד מבלבל, אבל אנחנו חייבים להיות ישרים: אנחנו לא יודעים מתי וכיצד זה יסתיים".
