כבר נכתב ונאמר רבות על סאגת הוויכוח בין רה"מ לבין מומחי הקורונה במשרד הבריאות ובוועדה המייעצת לקבינט בסוגיות ניהול הפנדמיה. נקודת המוצא לכל שיח היא שיש למדינה ממשלה וקבינט שמופקדים על ניהולה השוטף של המגפה, כשהאחרון כולל שורת מומחים כזרוע מקצועית מייעצת לדרכי הטיפול תוך מיזעור הנזקים מבחינה רפואית.
אלה כאלה פועלים מול הציבור הרחב: צופים ועוקבים אחר התנהלותו ותגובותיו ואחר התפתחות והתפשטות הווירוסים תוך הסתמכות על מקורות מקצועיים נוספים. תפקיד המומחים הוא להציע - על בסיס הנתונים - את דרכי ההתמודדות הרפואית היעילות ביותר מתוך הסתכלות לאומית כוללת - לרבות: כלכלה, חינוך, תפקוד מערכות המדינה, שיקולי ביטחון לאומי, חוקים ומגבלותיהם - להקטנת מספר החולים, צימצום מספר המתים, צימצום היקפי השבתת המשק, השלכות על מערכות החינוך ובריאות הנפש ואיכות החיים.
אך טבעי הוא שבתהליכים מורכבים אין פונקציות התמורה בין משתנים עיקריים ידועות או ניתנות לצפייה מראש, ואז מתחייבים ניסויים מקדימים ("PILOTS"), שבעזרתם קוצבים מדדים כמותיים לקבלת ההחלטות המבוקשות. פונקציות אלה בשילוב עם התכונות "הנזילות" של הפנדמיה, מכניסים מספר לא מבוטל של תנאי אי-וודאות לתהליכי קבה"ח ומחייבים שיקולים של "ניהול סיכונים".
בדמוקרטיה, לתקשורת תפקיד מרכזי בעיצוב דעתם של מומחים ו"עמך" כאחד. תקשורת מניפולטיבית ו"פוליטית" כשלנו, לא רק שמשפיעה על תהליכים אלא לעיתים שמעצבת אותם אפילו יותר משעושים זאת העובדות או השיקולים המקצועיים. לפחות חלק מהוויכוח בין קבינט הקורונה למומחים נערך יותר מכל בהשפעת התקשורת ובעידודה. שאלות כגון: מה נאמר, מה הובן, מה צוטט כהלכה ומה סולף ומדוע, ומה נועד ליצירת דימוי אמיתי או מסולף של המציאות - הן שאלות המפתח בוויכוח השוטף גם בין שרי הממשלה למומחים ובינם לבין עצמם. לאלה הנושאים באחריות הביצועית נותר לבסוף להתמודד עם התוצאות בפועל, שלרוב יבחנו כאשר השיח השוטף יהיה כבר חסר - משמעות או מיושן; מכאן הרגישות, החשדנות והזהירות היתרה שנוקטת המערכת בעיקר בשאלות של אחריות ודימוי.
הדברים ברורים מבחינה לוגית, אבל העוסקים בהם נסחפים תדיר אחר הדימוי והשולי ושוכחים את העיקר; להערכתי זה גם מה שקרה לבנט בהופעתו האחרונה באו"ם.
אין כלל ספק שבין החלק הפוליטי של הקבינט לבין יועציו המקצועיים, קיימים הבדלי מידע והשקפות כמו-גם סדר-עדיפויות ודימוי. לכן, הערכות המצב והדיונים על מדיניות חייבים להיערך בחדרי-חדרים בכדי שיתבססו על מידע ותום-לב;
1 משמגיע רגע ההכרעה, מכריע הגורם המוסמך לכך.
אחד "המחדלים" הגדולים של הטיפול במשבר הנוכחי לאורך כל הדרך, הן ההדלפות המגמתיות מדיוני המומחים והקבינט וניסיונות התקשורת לנצל הדלפות אלה בכדי לעצב מדיניות משלה. הדלפות אלה שמאחוריהם אינם עומדים אחריות אופרטיבית, ידע איכותי ומקצועי יוצא דופן
2 או ניסיון מעשי קודם - הופכים לעיתים מזומנות לחבלות ממשיות בעבודת הממשלה וצוותי המומחים המטפלים במשבר לאומי ומחמירים את נזקיו.
תקלה חשובה נוספת היא שלא נקבע גורם הסברה (דובר) אחד שמוסמך לדבר בשם המוסדות המרכזיים העוסקים במשבר ובמאבק. גורם שעליו להציג את המדיניות בצורה מסודרת ומפורטת, להשיב על שאלות, לפרסם בצורה שיטתית ומסודרת את החלטות הקבינט ואת ההוראות לציבור. לכך צריכה להתלוות מדיניות הקובעת כי אין תוקף לפרסומים הבאים ממקור אחר והם בלתי-מוסמכים או מהימנים. פרסומים מסוג זה יבדקו על-ידי הגורם המוסמך ואם יימצא שיש בהם כוונות מכוון, מפרסמיהם יענשו על-פי חוק.
בארגונים מסודרים, מרגע שהתקבלה החלטה תם הוויכוח. העובדה שחבלות בהליך המסודר אינן זוכות לטיפול הולם מצד הממשלה, הופכת בעצמה גורם לנזק מתמשך, כשהשימוש בעקרון חופש הדיבור בכדי לגונן עליו הוא אחיזת-עיניים ותו לא. חופש הדיבור נועד לשפר את איכות החיים ולא להגדיל את מספר החולים והמתים.
האחריות למדיניות רופסת זו, רובצת כיום לפתחו של ראש הממשלה בנט.
3 הכשל של בנט באו"ם, שחשף ללא צורך ויכוח פנימי זה בפרהסיה. בניהול האופרטיבי של המשבר, מגלה בנט מעורבות רבה יותר מקודמו וסגנונו מתון וממוקד מטרה ציבורית. אולם השיפורים במנגנוני הניהול והבקרה המרכזיים נראים לפי שעה מינוריים מדי לרבות בקורות אישיות דוגמת זו המופנית לד"ר שרון אלרועי-פרייס. טוב יעשה אם יקפיד לרענן את עמדותיו בפורום קבינט הקורונה וינקוט צעדים משמעותיים נגד מפירי הוראות, בטרם תדבק בו תדמית של כשל מהותי בשיקול-דעת.
