בנט ונתניהו ראש בראש: מי מנצח בשפת גוף?

יציבה – בנט כלפי מטה ביבי כלפי מעלה בנט ונתניהו עשו מאמץ שלא להיות כבולים לדפים הכתובים מהם הגישו את הנאום אך ביבי הצליח יותר להרים את מבטו מהדף אל המליאה והמצלמות. לא מדובר רק בקשר העין אלא גם בזקיפות בצוואר, במנח הכתפיים ובכלל בעמוד השדרה והסנטר. מי שהוא קצת עם 'האף למעלה' נראה יותר בטוח בעצמו. במקרה הזה נתניהו. העובדה שבנט היה מעט יותר מכונס וביבי מעט יותר פרוש במרחב היא עדות לא מילולית לניסיונו של ראש האופוזיציה ברזי ההופעה ושפת הגוף. (נזכיר שהוא לקח שיעורים ואימונים בתחום. גם בנט התאמן עם מומחים ואימץ את שיטות נתניהו). לשם השוואה – הנשיא הרצוג בכלל שפוף ומכונס יחסית לשניהם. בתחום היציבה והשימוש במרחב ביבי ניצח. ידיים – כלי העבודה של בנט ונתניהו שני המנהיגים עובדים עם הידיים בסגנון זהה. הם משתמשים המון בתנועות מתקפות. אלו מחוות ידיים שנותנות משנה תוקף לתוכן המילולי. כדאי להכיר אותן: יד שמלווה מסר כשהיא חותכת את האוויר מלמעלה ללמטה או משתמשת ב'נקודת הפולטיקאי' (דמיינו שאתם לוחצים על שלט של אוטו: הצמדה של אגודל והאצבע המורה למעין עיגול, קיפול שאר 3 האצבעות לאגרוף והדגשה) או באמצע המורה הנוזפת. שניהם באותן מחוות אך גם כאן ביבי נראה מעט יותר טוב שכן הוא השתמש הרבה יותר במחוות והם נתנו לו יותר עוצמה. לצד זאת ניתן לראות בקלות בסרטון איך בנט משתמש במחוות באזור מפתח הלב ובתחתית החזה ואילו ביבי משתמש במחוות באזור הכתפיים. כלומר הרבה יותר גבוה. ההבדל בגובה הידיים בעת השימוש מקרין את חשיבות הדברים. ידיים גבוהות משקפות את "הרמה" של הדברים. הקול והפנים – הגבות עבדו שעות נוספת הביטו במצח של בנט ובמצח של נתניהו. שניהם עם גבות כעוסות לאורך כל הנאום. הם מנסים להקרין כך תקיפות אך למעשה משדרים תוקפנות. בעיקר זה כלפי זה. האחיזה העוצמתית של הפודיום בצורה שמשקפת את האגרסיביות שלהם איש לרעהו – גם מוסיפה לרושם הזה. אך עדיין הפנים של בנט מעט קפואות. כמעט ואין רגשות שניתן לקרוא עליהם (מלבד הכעס). לעומת זאת הפנים של ביבי ביטאו רגש כלפי כל מילה שפיו אמר. גם הפאוזות הרבות של ראש האופוזיציה הוסיפו. הוא דיבר יותר לאט עם יותר הפסקות בין המילים והמשפטים וכך נתן לדבריו להדהד במליאה ובתקשורת. ביבי ניצח אך בנט שלט בתקשורת בשלושת המדדים הנ"ל ביבי נראה אם כך טוב יותר מבנט ומכאן שגבר עליו במסר הלא מילולי. אפשר לומר שבנט יודע לנאום וביבי יודע להגיש נאום. משתמש בהמון כלים לא מילולים. זה התיאטרון שלו. וזה פרי עבודה של שנים ובעיקר של שעות הכנה מרובות לכל הופעה. ברטוריקה ובתוכן המילולי זה מעט יותר מורכב. הניצתון איננו מובהק. ביבי מקבל לא מעט נקודות על שימוש מסר אחד וממוקד נגד הממשלה שעליו הוא חזר שוב ושוב. הרפטטיביות, החזרה, על מסרים מספר פעמים מאוד משפיעה על דעת הקהל ומשרישה את הטיעון. נתניהו גם ממלא את נאומו בהרבה מאוד משפטי מחץ ופאנצ'ים (בסגנון: 'במקום לתקוף את חמינאי תוקפים את שרון אלרועי'). לא פלא שבנט קורא לו "ציצן בחליפה". לעומת זאת ראש הממשלה בנט מגיע לנאום עם שורה ארוכה מדיי של מסרים שלא מספיק חזרו על עצמם (מדיני, ביטחוני, כלכלי, קורונה וכו') ולא היו מאוחדים תחת מסר על אחד. איפה בנט בכל זאת ניצח? השבחים לראש הממשלה הנוכחי מגיעים לו על עיצוב סדר היום והשיח התקשורתי בנאום. הוא שלט לחלוטין בכותרות דרך חשיפת מבצע המוסד לאיתור מידע על רון ארד. השליטה בסדר היום התקשורתי באופן שמשקף ממשלה עובדת ואת בנט כפעיל בתחום הביטחוני עומדת לזכותו של היורש של ביבי ונזקפת ליכולתו כראש ממשלה לעצב ביתר קלות את הכותרות. עליו להמשיך כך. להמחשה, למרבה הצער בנאום בנט באו"ם לא הייתה כותרת מדינית-ביטחונית ברורה ולכן יצאה כותרת בעייתית חלופית של מאבק עם משרד הבריאות באופן שפגע בנאום והחליש את בנט. שני זכרי אלפא מתנגחים התמקדנו בהבדלים אך אחרי כל זה קל להבחין שהדומה גדול מן השונה. השניים מאוד דומים מבחינת שפת גוף. שניהם משתמשים באותן שיטות כדי להקרין עוצמה ומנהיגות. לשניים סגנון גברי באופן מובהק המתבטא במנח גוף מתפרש, מחוות תקיפות, משפטים קצרים וחדים, תוקפנות וכעס. גם בנט וגם ביבי לעיתים נראים לפעמים נסערים ותזזיים מידי בשפת הגוף (מחוות מהירות לכל עבר, קול מטפס גבוה וכו) ולכן פחות מנהיגותיים ושלוים. שניהם בקצה הסקאלה של מנהיגות בסגנון גברי ובינארי. יש גם סגנונות תקשורת אחרים. יותר עגולים, שמראים גם מורכבות, הקשבה, אמפטיה. את זה קשה לראות בפוליטיקה הישראלית.