"את גיבורה אמריקנית של המאה ה-21", אמר השבוע הסנאטור אד מארקי לפרנסס הוגן, עובדת לשעבר בפייסבוק אשר חשפה בפני הסנאט את מה שכינתה "פשיטת הרגל המוסרית" של החברה. הוגן הדליפה בעבר מסמכים המלמדים, כי פייסבוק זלזלה בהשלכות השליליות של פעילותה, כולל הגברת הדכאונות בקרב צעירים והאלימות האתנית.
הציבור חשד זמן רב ברעילות הדו-פרצופית של פייסבוק, אך לא היו לו מסמכים פנימיים שיוכיחו זאת – מציין אקונומיסט. התמונה השתנתה כאשר הוגן העבירה שורה של מסמכים לרגולטורים ולוול סטריט ז'ורנל. כך למשל התגלה, כי מחקר של פייסבוק עצמה שאינסטרגם שבבעלותה החמיר את המחשבות האובדניות והפרעות האכילה של בני נוער. אבל החברה המשיכה לאפשר להעלות תכנים כאלה ולפתח גרסה של האתר לפני 13 ומטה (תוכניות שהוקפאו בשל הביקורת הציבורית).
הסנאטורים, שאינם מסוגלים להסכים בשאלות חיוניות כמו מימון הממשל, התאחדו נגד פייסבוק והבטיחו שהחברה תידרש לתת דין וחשבון. האם זה יקרה? פייסבוק שרדה שערוריות. הקונגרס זימן שוב ושוב את בכירי ההיי-טק לשימועים נרגזים ומביישים, אך בלא לנקוט פעולות אחריהם. בשנת 2018 נחשף שיתוף הפעולה של פייסבוק עם קיימברידג' אנליטיקה, אשר קיבלה את פרטיהם של עשרות מיליוני משתמשים והשתמשה בהם לקידום הקמפיין של דונלד טראמפ. בשנת 2019 נחתם הסדר עם ועדת הסחר הפדרלית, בעקבותיו שילמה פייסבוק 5 מיליארד דולר – הקנס הגדול אי-פעם לחברת היי-טק. אבל לא הייתה שום חקיקה שמטרתה להסדיר את התנהגותה.
אבל הגילויי של הוגן עשויים להיות נקודת מפנה. ההשפעות המזיקות של המדיה החברתית על ילדים ונערים הן נושא המטריד את הפוליטיקאים ללא הבדל מפלגתי וקל יותר להבנה מאשר איסוף מידע, מידע ויראלי וחטאים אחרים של הרשתות החברתיות. אם הקונגרס אכן יפעל בחקיקה, נראה שהיא תתמקד בהגנה על ילדים ברשת ולא ברפורמות רחבות יותר, עליהן אין הסכמה דו-מפלגתית. למשל: הקונגרס יכול לעדכן ולחזק את חוק הגנת פרטיות הילדים מ-1998, האוסר איסור מידע על ילדים מתחת לגיל 13; אפשר להחיל אותו על נערים מבוגרים יותר. יוזמות חקיקה אחרות עוסקות בשיווק ובעיצוב הגורמים לילדים להתמכר למדיה החברתית.
ההשלכה הגדולה ביותר של עדותה של הוגן על חברות ההיי-טק הגדולות עשויה להיות שהיא תעודד אחרים לחשוף את התנהגות מעסיקיהם, סבור אקונומיסט. Whistleblower Aid, ארגון לסיוע משפטי שסייע ל-הוגן, מדווח על זינוק במספר הפניות לאחר ש-הוגן חשפה את עצמה כמקור ההדלפה. עו"ד סטיב קון, שייצג כמה חושפי שחיתויות ידועים, אומר שמקרה כזה פורץ את הסכרים ומביא למאות מקרים נוספים. סירי נלסון, ממשרד עורכי הדין National Whistleblower Centre, אומרת שחושפי שחיתויות כאלה לא משנים חברות בודדות אלא ענפים שלמים.
יש כמה גורמים לכך המעודדים חשיפת ליקויים דווקא בענף ההיי-טק. אחד מהם הוא התרבות הארגונית של הפרת כללים. אחר הוא מסגרת משפטית ההופכת אותם לפחות פגיעים מאשר בענפים אחרים. חוק דוד-פרנק, שנחקק לאחר המשבר הפיננסי של 2008, אוסר על מעסיקים לנקום בחושפי שחיתויות ומאפשר להעניק להם עד 30% מהכסף שהתקבל בצעדים נגד המעסיק. רשות ניירות הערך שילמה עד היום מיליארד דולר ל-207 חושפי שחיתויות, מחצית מן הסכום – בשנת התקציב היוצאת.
האיום בביוש ציבורי עשוי לעודד נטילת אחריות בחברות, אבל גם עלול להפוך אותם לפחות שקופות, אומר מאט פרו, לשעבר מנהל בפייסבוק וכיום מנהל המרחק למדיניות טכנולוגית באוניברסיטת צפון קרוליינה. עובדים עשויים להימנע משיתוף ברעיונות מחשש להדלפות, החברות עלולות להיות פחות גלויות כלפי עובדיהן ומנהלים עלולים לשתף בפגישות רק קומץ בכירים נאמנים.
המנהלים יצטרכו להתרגל ליותר הדלפות, צופה אקונומיסט. סמנכ"ל פייסבוק, ניק קלוג, הגן על החברה ודחה את טענותיה של הוגן במזכר לעובדים. הוא ציין, כי אשתקד הסירה פייסבוק 30 מיליון פוסטים שהפרו את המדיניות לגבי טרור ו-19 מיליון פוסטים שהפיצו שנאה. המזכר הגיע לתקשורת כהרף עין. פייסבוק וחברות ההיי-טק הגדולות האחרות, המואשמות מזה זמן רב בפגיעה בפרטיות משתמשיהן, שוב לא יכולות לבנות על פרטיותן-שלהן.
