מי צריך לפקח על האינטרנט? הרשתות החברתיות מוציאות מיליארדי דולרים על בחינת החומרים המתפרסמים בהן, אך עדיין נתונות לביקורת – או על הורדת-חסר או על הורדת-יתר. גם בנקים וחברות אשראי ממלאים תפקיד הולך וגדל בנעשה בזירה הציבורית – לחוסר שביעותם רצונם-הם ורצון לקוחותיהם. גבולות הפיקוח מתרחבים כעת לתעשיית הפורנוגרפיה: החל ב-15 באוקטובר יחויבו אתרים למבוגרים לוודא את גילם וזהותם של משתמשיהם, ואת מספרי הזהות של מי שמעלים תכנים. יהיה עליהם להפעיל מערך מהיר לבדיקת תלונות ולבדוק את התכנים לפני העלאתם. הדרישות הללו באות לא מרגולטורים אלא מענקית האשראי מאסטרקארד.
האתרים יכולים כמובן שלא לעבוד עם מאסטרקארד, אבל זה יהיה קשה בהתחשב בנתח השוק שלה – מציין אקונומיסט, העומד על 30% בכל העולם שמחוץ לסין. ויזה, המבצעת 60% מן הסליקות בעולם, מקשיחה גם היא את עמדתה מול אתרים למבוגרים. המגמה מתרחבת מעבר לפורנוגרפיה: בפינות העמומות-יותר של הרשת, בהן החוק אינו ברור או אינו מעודכן, מוסדות פיננסיים מוצאים את עצמם פועלים בתפקיד הרגולטור.
שירותים תשלומים הפכו מאז תחילת המאה הנוכחית לכלי של מדיניות מקומיות ובינלאומית. לאחר 9/11 נכנסו לתוקף בארה"ב חוקים חדשים למניעת הלבנת הון, המחייבים מוסדות פיננסיים לחסום תשלומים לאנשים ברשימה הכוללת כיום 1,604 עמודים. בערך באותו זמן החלו הממשלות לגייס לעזרה את הבנקים גם בזירה הפנימית, כמו למשל לחסימת הימורים בלתי חוקיים ברשת ולמניעת פעילות של ענקי מריחואנה. העברת האכיפה לידי המגזר הפרטי חוסכת כספים למשלם המיסים – ומנפחת את מחלקות האכיפה בחברות אלו. בבנקים גדולים עוסקים 5,000-3,000 איש במאבק בפשיעה הפיננסית, ולמעלה מ-20,000 בניהול סיכונים ובציות.
מגמה זו גם חוסכת לפוליטיקאים החלטות קשות, מעיר אקונומיסט, במיוחד לנוכח העובדה שבארה"ב קשה יותר ויותר להגיע להסכמות על חקיקה ואכיפה. כאשר בנק מסרב לפעול עם לקוח בתחומי הפורנו וההימורים באומרו שזוהי "סכנה למוניטין שלו", קרוב לוודאי שהמשמעות היא שרגולטור כלשהו לחש שהדבר אינו נראה לו, אבל חקיקה – אין.
החוק איננו תמיד שחור/לבן
גם דעת הקהל ממלאת תפקיד וגורמת למגזר הפיננסי להיפטר מלקוחות בלתי אהודים. בחודש ינואר הודיעו דויטשה בנק וסינגפור בנק על ניתוק קשריהם עם דונלד טראמפ, בעקבות הסתערות תומכיו על הקפיטול. קרוב לוודאי שטראמפ מצא בנקים אחרים, אבל יש ענפים בהם זו משימה קשה. בחודש אוגוסט הודיע אתר OnlyFans הידוע בתכניו למבוגרים, כי בעקבות לחץ מצד הבנקים שלו, הוא לא יאפשר להעלות חומר חושפני; הוא חזר בו בעקבות לחצים של פעילי פרו-פורנו.
הדואופול-למעשה של ויזה ומאסטרקארד גורם לכך שהחלטותיהם רבות עוצמה – ונתונות לביקורת עזה במיוחד. 34 נשים תובעות את ויזה ואת אתר הפורנו Pornhub בטענה שהוא העלה צילומים שלהן ללא הסכמתן. ליילה מייקלוויט, עורכת דין המייצגת קורבנות עבירות מין, אומרת שלאתרי הפורנו אכפת מכספם הרבה יותר מאשר אכפת להם מהחוק, ואם חברות האשראי משנות את מדיניותן – יש לזה השפעה כלל-עולמית. ויזה ומאסטקראד ניתקו אשתקד את Pornhub בחשד שהוא מעלה תכנים בלתי חוקיים.
חברות התשלומים ניצבות בפני בעיה: מצד אחד הן רוצות להיות פתוחות ולשרת את כולם בלא לערב שיקולים פוליטיים ומוסריים, ומצד שני – הן חשות שיש להן חובה שלא לעזור לפשיעה כלשהי. ויזה ומאסטרקארד עצמן אומרות, כי הן פועלות על-פי החוק המקומי בכל מדינה. אבל הדברים אינם תמיד שחור/לבן. אחרי מהומות שרלוטסוויל ב-2017 הפסיקה מאסטרקארד את השירות ל"אתרים המעודדים איומים או אלימות", אך המשיכה את השירות לאתרים אחרים שהפיצו הסתה. "קנה המידה שלנו הוא האם הפעילות חוקית, גם אם איננו מסכימים איתה", הסבירה אז החברה.
הסיכון המשפטי והסכנה למוניטין
הסיכון המשפטי של חברות התשלומים הוא נמוך, כי הן תמיד יכולות לנתק לקוח בלחיצת כפתור. לעומת זאת, מאוד לא נעים להיקשר לתביעות נגד סוחרי מין או ניאו-נאצים. כאשר הן מעניקות שירות לאתרי פורנו, הנזק גדול משמעותית מן התועלת, וכאשר מדובר בתחומים בלתי ברורים מבחינה חוקית – זול יותר להטיל איסור כללי מאשר להתמודד על בסיס נקודתי. בנקים אפילו עשויים להימנע מעסקים במדינות שאינן בעייתיות כשלעצמן, אך יש בהן מספר משמעותי של לקוחות המופיעים ברשימה השחורה של הממשל האמריקני.
בתחומים בהם החקיקה נמצאת בפיגור, המוסדות הפיננסיים עשויים לכתוב אותה בעצמם, צופה אקונומיסט. בחלק מן המקרים זה פשוט: לפני שנתיים חייבה מאסטרקארד חברות המציעות "ניסיון חינם", להתריע בפני הלקוחות ערב סיום תקופת הניסיון. אבל לא תמיד זה כך. דרישתה של החברה לבדוק תכנים פורנוגרפיים לפני העלאתם, יוצרת ערפול חוקי: לא ברור האם החברה יכולה לממש את איומה ולנתק אתרים היוצרים צילומי עירום באמצעות בינה מלאכותית, שכן הדבר חוקי ברוב המדינות. יש גם שאלה עקרונית: האם ראוי שהמגזר העסקי יקבע את הכללים במקום הממשלה?
בעיות חדשות צצות כל העת, כמו למשל תרמיות דוא"ל המכוונות כלפי קשישים. על החברות הפיננסיות מופעל לחץ לעצור את ההעברות לנוכלים, אך גם לכבד את הרצון החופשי של הלקוחות המבוגרים. כל עוד החקיקה נותרת מאחור, למגזר הפיננסי תהיה בחירה קשה: או להיות מואשם שהוא "משטרת מוסר" או לאפשר מעשים פסולים. כפי שאמר ב-2019 יו"ר מאסטרקארד דאז, ריצ'רד הייטורנטווייט: "אם זה חוקי, אנחנו צריכים לכבד את זה ולבצע את העסקה. אם זה שוחה נגד הזרם החברתי, החברה צריכה לקום ולשנות את החוק".