הסופר הדגול ש"י עגנון, חתן פרס נובל לספרות, מספר ברומן הראשון שלו 'הכנסת כלה', על רבי יודיל חסיד, עני מרוד, המטופל באישה ושלוש בנות, שנאלץ לצאת למסע נדודים בעיירות גליציה, בעצת הצדיק מאפטא, כדי לאסוף מעות למימון נדוניות ולמציאת שידוכים לבנות שהגיעו לפירקן, ולרש אין כל.
גיבור הסיפור תועה בעיירות ובדרכים, עד שנקלע לבית ששכן בקומת תת-הקרקע. הוא ירד בזהירות במדרגות, עד המדרגה האחרונה. אבל כשחש שהגיע לקצה גרם המדרגות והניח רגליו על קרקע מוצקה, הוא שלח בביטחה רגל קדימה, ומעד מחמת מדרגה נסתרת שהכשילה אותו. עגנון סיכם את הסיטואציה המביכה והכואבת: "אין לך מדרגה, שאין לה מדרגה נמוכה ממנה".
גם כשאתה מעריך שהשמאל הסהרורי כבר הגיע לשיא השפל, למדרגה הנמוכה שאין למטה הימנה, אתה מגלה לפתע שיש עוד 'מדרגה נמוכה ממנה'. מדרגה נמוכה כזו הייתה למשל בעבודת תיזה מטורללת לתואר שני, שכתבה טל ניצן במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של האוניברסיטה העברית לפני שנים אחדות, ובה נטען שחיילי צה"ל הם גזעניים מפני שהם - לא תאמינו!!! - אינם אונסים פלשתיניות.
הבנתם את זה? הפוך על הפוך: דווקא העובדה שהחיילים הישראלים מכבדים את כבודן וצניעותן של הנשים הפלשתיניות, ואינם נוגעים בהן לרעה, מוכיחה שהם גזענים. רק אונס פלשתיניות היה עוקר מהם את מידת הגזענות. ממש הגיוני, לא? חשבתם שזה שיא השפל? נדמה לכם שזוהי כבר תחתית החבית? אז טעיתם. "אין לך מדרגה, שאין לה מדרגה נמוכה ממנה". עובדה.
מאור פנים ושמחה
והמדרגה היותר נמוכה היא תיזה אווילית שראתה אור על דפי עיתון השמאל הארץ, הטוענת, שהעובדה שמרבית תורמי הכליה האלטרואיסטים, ללא שום תמורה ולטובת חולה אנונימי, הם יהודים שומרי מצוות - מעידה, לא פחות ולא יותר, על סוג של 'התנשאות מוסרית' מכוּוֶנת של הציבור הדתי, ו"עוד צעד בכיוון מסוכן". כך שחור על גבי עיתון. לקרוא ולא להאמין.
הכותבת טל ניב תוהה מדוע נפוצה כל כך תרומת איברים אלטרואיסטית, ובראש וראשונה כליות, דווקא בקרב הציבור הדתי לאומי. תמיהה התעוררה בין היתר על-רקע התנדבותם של השר חילי טרופר ואחיו אבישי, לעקור כל אחד מגופו כליה לטובת חולה אנונימי כלשהו. מה דוחף את הסרוגים הללו?
ניב הסתמכה מן הסתם על ראיון ב-ynet עם פרופ' איתן מור, מנהל יחידת ההשתלות בבי"ח שיבא ומראשוני משתילי הכליות בארץ, שאמר לשירלי פרקש: "אצלנו 98% מהתורמים הם דתיים-לאומיים ומעט חרדים. אני מסתכל על הקהילה הזו, שרבים ממנה גרים בהתנחלויות, אנשי ארץ ישראל השלימה, 'הציונות המודרנית'. הם באמת מוּנָעִים מסוג של אמונה ועשיית טוב. הם הולכים אחרי המצווה הכי גבוהה ביהדות, שהיא הצלת נפשות. אני פוגש אותם למחרת הניתוח, ולמרות הכאבים אתה רואה את מאור הפנים והשמחה" (23.3.21).
לדברי הרבנית רחל הבר, ראש עמותת 'מתנת חיים', הנתונים הללו אינם הכי מדויקים. לדבריה, נתוני האמת הם: 55% מהתורמים באים מהמגזר הדתי לאומי, 35% מהמגזר החרדי, והשאר, 10%, משאר חלקי החברה הישראלית. בסך-הכל, 90% מהתורמים הם יהודים שומרי מצוות.
מפלצת שוחרת מזימות
הפער העצום הזה בין שומרי המצוות לשאינם כאלה, מבהיל את השמאל, שאינו מבין כיצד בכלל ייתכן אלטרואיזם בזמננו. הדעת אינה סובלת מצב, מבחינתם, שאדם נורמלי יתנדב להיכנס בשמחה רבה לבית חולים, כדי שיכרתו לו תחת הרדמה כללית את אחת מכליותיו; ומה שלא פחות חמור, מבחינתם, היא העובדה שכל הסיכון והתרומה האלה נעשים ללא טובת הנאה כלשהי. לא סביר, בעיניהם, שיש כאלה פראיירים, אוהבי אדם; כן, אלטרואיסטים של ממש.
לכן הגיעה טל ניב למסקנה הכי עקומה: "מדובר בהצהרה חברתית קהילתית: הנה האדם הישראלי-הדתי שאנחנו שואפים אליו. נדמה שבאימוץ האתוס הזה, החברה הדתית לאומית מתקדמת עוד צעד בכיוון מסוכן, שבו ההקרבה, עד עקירת איברים... מסמנת עליונות מוסרית... על כל השאר".
כמה רֶשע וכמה שנאה יש באמירה הזו. כך מהנדסים תודעה והופכים כל כיפה למפלצת שוחרת מזימות, שאינה מסוגלת להיטיב עם הזולת שלא על-מנת לקבל פרס. כל מה שהדתיים האלה עושים, גם כשמדובר במהלך אולטרה מוסרי, אינו אלא מזימה אפלה, שמאחוריה התנשאות, יהירות, שתלטנות, גאוותנות, השתחצנות, אג'נדה ומה לא.
כשזה קו המחשבה, לא פלא שגם את הגרעינים התורניים מאשים השמאל במזימה סמויה להשגת דיור זול; וששיעורי ההתנדבות הגבוהים של מיטב הנוער הסרוג ליחידות הקו הראשון, נחשבים אצלו סוג של 'הדתה'. אפילו הנער הסרוג שמסייע לישישה לסחוב סלים מהסוּפֶּר, ייחשד כמפגין 'עליונות מוסרית'. וגם התלמידים שצולחים עם 100 אחוזי הצלחה את הבגרות במתימטיקה חמש יחידות. ככה זה כשמונחים כמו חסד, מסירות נפש, חמלה וצדקה, טובת הכלל ועוד, נשמטים מהלקסיקון השמאלני-קיצוני. כמה נמוך אפשר לרדת.
פתחנו בהכנסת כלה ונסיים בהכנסת כלה. בשבתות האחרונות אנו קוראים על בית אברהם אבינו ועל הולדת יצחק וישמעאל. שערו בנפשכם, מה היה קורה לאברהם אבינו, אילו הגיע לבני ברק בחיפושים אחר שידוך לעצמו. מי היה בכלל מעיף מבט לעברו? הרי זהו בסך-הכל בנו של תרח, בלי שום ייחוס. ממש לא מכובד. אבל ישמעאל!!! הו! הו! זה שידוך מעולה, עם העיפרון הכי חד בקלמר. סוף-סוף, מדובר בבנו של אברהם אבינו. איזו שושלת יוחסין מפוארת.
