המבחן העילאי

עשו היסטוריה

בשבוע הבא הם יגיעו ל"יד לשריון" בלטרון, כדי להיפגש שוב, להעלות זיכרונות ולקבל ברכות. כיום, שישים וחמש שנה, אחרי שדהרו תחת אש למתחם המצרי ליד סכר רואיפה באזור אבו-עגילה בסיני, וכבשוהו ב-31 באוקטובר 1956, במהלך מלחמת סיני. כפי שאומר השיר, "השריון [כלומר, פלוגה א' בגדוד 82 של חטיבה 7] עשה היסטוריה". לכנס הפלוגתי לא יגיע, לצערם של אנשיו, אלוף משה בר-כוכבא-בריל, מפקד הפלוגה, שקלט את אנשיה עם גיוסה, והכשירם בקפדנות, כדי שיוכלו לבצע כל משימה שריונאית. הקרב על הסכר היה שיאו של מהפך בצה"ל. עד אז, תוך התעלמות מלקחי מלחמת העולם השנייה, שימש השריון רק ככוח מסייע לחי"ר. במלחמת סיני תקפה חטיבת השריון 7 בכוח משולב - טנקים, סיור וחרמ"ש - ואיגפה את המצרים במעבר אל-דייקה (שלושים באוקטובר), וכבשה את מחנה הסכר למחרת היום. בשבע בבוקר ב-31 באוקטובר, כבש גדוד 82 בפיקוד אברהם אדן-ברן את צומת אבו-עגילה, ובלם כוח מצרי, שניסה לסלקו מהצומת. אחר-צהריים יצא הגדוד (בהרכב פלוגה א' - טנקים שרמן M50; פלוגה ד' - טנקים שרמן M50; פלוגת חרמ"ש; ופלוגת חי"ר ממונע) לקרב על מתחם הסכר, שנמצא כארבעה ק"מ מהצומת, והיווה חלק ממערך האבטחה של אום כתף, והוקף בתעלות עמוקות ובשטח חולי קשה למעבר. במתחםפ המצרי היו אנשי חי"ר, תותחים נ"ט, משחיתי טנקים ארצ'ר ותותחים נ"מ. פלוגה אק תקפה את המחנה המצרי עם פלוגת החרמ"ש, והסתייעה בבסיס אש של הגדוד. תנועת הכוח לעבר המתחם שובשה באש מצרית, שהפילה חללים בכוח המסתער. טנקים נפגעו, והמסתערים לא עצרו עד שטנק המ"פ בריל וזחל"ם סגנו השתלטו על בית המושל, שהיה לב השטח החיוני של המתחם המצרי. הלחימה נפסקה עם חשיכה. אז גילו אנשי פלוגה א', כי כל טנקי הפלוגה נפגעו. לבית המושל הגיע רק טנק נוסף - של המט"ק יעקב מאיה. עם שחר הושלם כיבוש המתחם. גדוד 82 ספג בקרב על מתחם הסכר ארבעה-עשר הרוגים ושלושים פצועים. לפלוגה א' היו הרוג אחד וחמישה-עשר פצועים. פעולות השריון במלמה, ובעיקר, פעולות גדוד 82 בקרב על הסכר, הפתיעו את המטכ"ל, ומשה דיין כינה את פעולות חטיבה 7 במלחמת סיני, "סוסים אבירים", והעדיפה על כוחות אחרים, שצריך לדרבנם אל הקרב. כך, הפך השריון לאחר מלחמת סיני למלכת הקרב, ושיאו במלחמת ששת הימים. פלוגה א' בגדוד 82 - גדוד הטנקים הראשון בצה"ל - הייתה בעצם מעבדה. הכשירו את אנשיה ללחימה שריונאית בכל מצב בתורת קרב, שלא הייתה כדעת המטכ"ל. לוחמיה הוכיחו את עצמם במבחן העילאי - הלחימה. לאחר הלחימה ציין חיים לסקוב, מפקד גיסות השריון, לשבח את המ"פ משה בריל ואת המט"ק יעקב מאיה. אלוף פיקוד הדרום ציין לשבח את רב"ט רוז'י להר (לימים - זינגר) על יוזמתה בקרב. להר, מש"קית בזחל"ם המודיעין של מפקדת הגדוד, קלטה, שהטנקים המסתערים אינם קולטים את פקודות המג"ד, ותיווכה ביניהם לבין המג"ד. כך, נמשכה תנופת ההסתערות. בנוסף, ציין אלוף גיסות השריון לשבח את פלוגה א' על לחימתה בקרב על הסכר - הצל"ש הפלוגתי הראשון בצה"ל.

צבע

שמעון, ידידי מהצפון, כתב לי בחרוזים על עניינים, שתקשורתנו הצפון קוריאנית מנסה להסתיר: "מי שבמפלגה הנכונה / יתקבל תמיד בהבנה / על-ידי מקהלת הצדקנים / שמעריכים מעשיו הנכונים / ותשאלו: "מה עם ההטרדה"? / היא רק כלי נשק להפחדה / כי לצביעות יש צבע מפלגתי / בתפקידו למחיקת הצד "הלא נכון" הפוליטי".//

ירושה

ראוי לזכור, כי נציגי היורשים האידיאולוגיים של קסטנר, האיש ששיתף פעולה עם השטן בשואת יהודי הונגריה, ויורשתו, הגנטית יושבים בממשלת ישראל הנוכחית, שמגחיכה את השואה, מבזה את היהדות, מוותרת על ערכים ועל ארץ אבותינו, ומתעלה בתרגילי רפיסות והתרפסות מתקדמים, שיביסו כל מתעמל אולימפי. יש הטוענים, כי בממשלה יושבים היורשים האידיאולוגיים של יאסר ערפאת. במקום להכריע בין הגרסאות, בא לעזרתנו קהלת - הלא הוא שלמה המלך, החכם מכל אדם - ופסק את פסוקו: "טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ ..." (פרק ז', פסוק י"ח).

מי עוד?!

בית המשפט העליון דחה את בקשת פאינה קירשנבאום, שהייתה סגנית שר הפנים מטעם מפלגת "ישראל ביתנו", והורשעה בקבלת שוחד, לדחות את תחילת מאסרה עד להכרעה בערעורה על הרשעתה. נראה, שמישהו בממסד מעוניין לקבור את הפרשה מיד, ולהרחיקה מעין הציבור, כדי שלא יתעניין, חס וחלילה, בפיל, שנכח באולם בית המשפט, וכנראה, היה אמור לשבת בצדה על ספסל הנאשמים. מעניין למה בענייני הפיל לא גילתה המשטרה להיטות לחקור ולברר. האם פעלה בהנחיית הפרקליטות?!

חושך

סיפר לי אבא של חייל קרבי בצה"ל: בנו חזר לחופשה, והוא בא להסיעו מהתחנה המרכזית. עכשיו באים?! שאל בחיוך את בנו. כבר חושך. החושך רק בגלל הממשלה הזאתי, אבא.

מגיע לו

מסכים, שלח"כ איתמר בן-גביר מגיעות מכות, אבל מי הסמיך את סייען הטרור הערבי ח"כ איימן עודה להכותו?! הכנסת, המשטרה, הפרקליטות והתקשורת ממשיכות למעול בתפקידיהן, ולבזות אותנו מעל למקפצה ... ואני רק מדמיין מה היו תגובותיהן לו היכה בן-גביר את עודה ...