בתקופת כהונתו של היועץ מזוז, לאקטיביזם שיפוטי, מתווספת תופעה של אקטיביזם יועצי. סממניה הם להיטותו של היועץ להכריע בכל שאלה בעלת חשיבות ציבורית ודרישתו כי הכרעותיו תתקבלנה ככזה ראה וקדש. לאחרונה, היינו עדים לשתי התפרצויות של אקטיביזם יועצי, האחת - קביעה כי ההסכם שמנע עימות אלים בחברון אינו תקף והאחרת הקביעה כי על הרב הראשי האשכנזי להתפטר, כאשר לקביעה נלווה איום של הדחה.
ברם, באיום ההדחה, כפי שפורסם בתקשורת, נראה כי היועץ ניסה לדלג על משוחה גבוהה מדי. אין בחוק שום אפשרות להדיח את הרב הראשי לישראל. אפשר להדיח רב עיר, לאחר שיפוט משמעתי, אפשר להדיח דיין על-ידי וועדה למינוי דיינים או בשיפוט משמעתי, אבל אי אפשר להדיח חבר במועצת הרבנות ואי אפשר להדיח את נשיאה. למצער, אי אפשר להדיחם בהתאם להליך לפי חוק.
הרבנים הראשיים לישראל מכהנים בשתי כשירויות. בכשירות האחת הם דיינים. אחד מהם מכהן כנשיא בית הדין הרבני לערעורים (כאשר האחר מכהן כנשיא מועצת הרבנות הראשית ומתקיימת רוטציה ביניהם בתקופת כהונתם). בכשירות השנייה והעיקרית הם ראשי עדה דתית, חברים במועצת הרבנות הראשית (כאשר אחד מהם מכהן, ברוטציה, כנשיא המועצה).
ניתן להדיח רב ראשי מכהונתו כדיין. זאת ניתן לעשות בין באמצעות שיפוט משמעתי ובין באמצעות העברה מן הכהונה על-ידי הוועדה לבחירת דיינים. ברם, דיין שהודח מפסיק להיות דיין, הוא לא מפסיק להיות רב, חברותו במועצת הרבנות הראשית לא פוקעת, הוא לא מפסיק להיות נשיאה וכשירותו לכהן כנשיא המועצה לא נפגמת, למצער מבחינה פורמאלית. תפקיד הדיין הנו נגרר לתפקיד הרב הראשי, אך אין הוא אחד מהתנאים לכהונה.
כלומר, היבחרות לכהונת הרב הראשי הופכת את האדם באופן אוטומטי לדיין, אך הדחה מכהונת דיין אינה הדחה מכהונת הרב הראשי. יש בכך הגיון מסוים. רבנים ראשיים נבחרים על-ידי מועצה המורכבת מרבנים ומגוון רחב של נציגי ציבור. מדובר בתפקיד נבחר. לא יתכן שוועדה ממנה, או אף בית דין משמעתי יוכלו להדיח אדם מתפקיד אליו נבחר בידי נציגי ציבור.
אכן, הרב הראשי מקבל שכר מן המדינה. אך בדומה לשרים או חברי כנסת אין הוא עובד מדינה במשמעות של חוק שירות מדינה (מינויים), תשי"ט-1959 ולכן אין הוא כפוף לשיפוט משמעתי כעובד מדינה.
בלי להביע דעה על המעשים המיוחסים לרב הראשי האשכנזי, ובלי להתייחס לתוכן הדוח של היועץ, נראה כי במצב החוקי הקיים אי אפשר להדיח רב ראשי מכהונתו. אפשר למנוע ממנו את הדיינות, אך לא את הרבנות.
האופציה היחידה פתוחה בפני המבקשים למנוע את המשך כהונתו של הרב מצגר היא פנייה לבג"צ בדרישה שבית המשפט יורה לרב להתפטר ויקבע כי אין זה סביר שימשיך בכהונתו. בעבר, בית המשפט העליון קבע כי אין אדם יכול להיות דיין אם הוא שולח את ידיו לזירה הפוליטית. קביעה שאין האדם יכול להיות רב אם דבק בו רבב, עולה בקנה אחד עם שורה ארוכה של פסקי דין בהם בית המשפט אכף נורמות ציבוריות לא-פורמאליות על משרתי הציבור ונבחריו.
היועץ המשפטי לממשלה אינו יכול להורות לרב ראשי להתפטר, ואין הליך חוקי להדחתו, ולכן יש לתמוהה על איומיו. בג"צ מוסמך להורות על סיום כהונתו של הרב הראשי והוא עלול לעשות כן. תהיה זאת מכה קשה שתנחית רשות חילונית על איש הדת הבכיר ביותר, בהיררכיה הרשמית, במדינה. נדרש הציבור להיזהר בכבודם של תלמידי חכמים.
מלמדנו הרמב"ם כי "לא חרבה ירושלים, עד שביזו בה תלמידי חכמים" (רמב"ם, משנה תורה, הלכות תלמוד תורה, פרק ו' הלכה י"ג). מקורותינו יוצאים מנקודת הנחה כי כבודו של אדם חביב עליו, ולכן מצווים אותו לכבד את אחרים כפונקציה של כבודו. חזקה אפוא כי על הרב הראשי להיזהר בכבודו שלו עצמו כפי שאחרים מצווים להיזהר בכבוד תלמידי חכמים. משדבק לכאורה ברב רבב, אין לו מוצא של כבוד אלא בהתפטרות.
