פעמיים (לפחות) עסקה התקשורת בסוף השבוע בכתבות צפי. גידי ויץ ניתח בהארץ את דמותו של עד התביעה המרכזי ניר חפץ במשפט הפלילים המתנהל נגד בנימין נתניהו. כך נהג גם גיא פלג בערוץ-12.
כאשר התנהלו המשפטים הפליליים בהם הורשע אהוד אולמרט בשורה של עבירות עם קלון, נכחתי בדיונים והייתה לי התרשמות ברורה שיורשע. איני נוכח בבית המשפט בירושלים הדן בעניינו של ח"כ בנימין נתניהו, ולמען האמת התעניינותי העיקרית הייתה ונשארה בפרשת ספינות המגן והצוללות, ופחות בתיקים שנדונים עתה לפני השופטת רבקה פלדמן-פרידמן ועמיתיה. פרשת הצוללות היא זו שחייבת לקבל קדימות ועדיפות בחקירות העוסקות בח"כ ביבי.
לפיכך איני רוצה בשלב זה לנקוט עמדה אם נתניהו אשם או לא בתיקי 1000, 3000 ו-4000. אך ראוי לקיים לרגע דיון תיאורטי: נניח שלא מדובר בעבירה פלילית. רק נניח, לא יותר. ומה על התמונה העולה ממעורבותו של ח"כ ביבי בהיותו ראש ממשלה בבחישה כה חמורה של המתפרסם ולא מתפרסם באתר וואלה? מה על כל הכיעור העולה מן העדויות על התערבות כה בוטה של איש השלטון המרכזי במתפרסם באתר? הרי התמונה המצטיירת היא של מיאוס, קבס, גועל נפש, סכנה, חרדה, זה מעורר שאט נפש גם אם אין מדובר כלל בעניין פלילי.
ישנם מעמדים עובדתיים כאלה שמקוממים או מעוררים תמיהה חריפה גם אם אין בהם כדי להוציא פסק דין נגד נתניהו. אותי מסעירה דווקא הסצינה שהתרחשה בצאתו מן המספרה בשכונת תלפיות בירושלים. ראש האופוזיציה ח"כ ביבי הזה או בדה מליבו או בילף ברמה של הבארון מינכהאוזן מפגן של אהבה כלפיו שלא היה ולא נברא על-ידי המוני אנשים שצבאו לקדם את פניו שעה שבפועל המקום היה ריק מלבד שלושה.
אדם נואש כל כך מלזכות באהבת הבריות עד כי הוא בודה אותה מליבו מסוכן ליד הגה השלטון יותר כל מתמודד אחר, שמנת המשכל שלו אולי פחותה במשהו מזו של ח"כ ביבי וגם קרא פחות ספרים ממי שהיה ראש הממשלה.
בעיית ביבי נדונה במעטפת פלילית, ורק בית המשפט יחליט אם דבק בו אשם או שהוא ראוי להיחשב חף מפשע. אך גם במה שמחוץ לגדר הפלילי יש די ראיות כדי לתבוע ממנו להניח לרשות הרבים, לשחרר את הלחץ מעל האזרח השכיח ואפילו מעל סיעת הליכוד שהוא עומד בראשה.
