בימי הבחירות, המרחב הפתוח התמלא בגופים תלת-ממימדים. אולפן שקוף, מרכז לילדים, "הייד פארק", מקום מוגדר לנציגי המפלגות, ואולפן לילדים מאושרים. הכיכר קיבלה שערים ורחובות. גופים, נפחים שקופים ופתוחים מלאו את נפחה השומם.
בעת הבחירות, בנוסף ליונים גם הולכי רגל נמשכו למגנט האורבאני הזה. ביום הבחירות היתה סיבה טובה לחצות כבישים רבי-מסלולים, היתה תשורה עבור החצייה.
קנה המידה, הקצב והנפחים שבין האלמנטים התאימו לגודל האדם. אותם מבנים ארעיים יכלו להיות, בעזרת חומרים שונים, מבנים קבועים. אחד יכל להיות ספרייה לילדים, השני מוזיאון בקנה מידה של בית הלנה רובינשטיין, השלישי בתי קפה ומסעדה והרביעי, מרכז מבקרים. בין האלמנטים הקבועים יתרוצצו ילדים ומבוגרים.
בבחירות האחרונות, הכיכר הנעזבת הפכה לכיכר אינטימית עמוסה בפעילויות המחלקות את נפח המרחב לתת-נפחים פעילים. בחלקה, הכיכר מוסתרת ובחלקה האחר שקופה, חלקה עוצרת וחלקה פותחת ומכוונת. עיר בתוך כיכר. יש שם מטמון הממתין לחשיפה.
אחרי הבחירות הכיכר חזרה להיות רחוקה ומנותקת, בודדה ונטושה. היא תמתין בסבלנות לאירוע הבא, ליום בחירות, לזכיה של מכבי תל אביב בגביע, אולי הפועל, או לנאום של ראש הממשלה.
