לכל חג יש את הנקודות המאפיינות אותו ומיוחדות לו. גם לחנוכה ישנם מאפיינים מיוחדים אותם לא ניתן למצוא במועדי ישראל האחרים. אחד מהם, הוא חובת הדלקת הנרות בסמוך לחלון במטרה לפרסם את הנס לעוברים ולשבים ברחוב. יש לראות מדוע דווקא בחג החנוכה נצטווינו לפרסם את הנס לאחרים.
כדי להבין את ציווי החג עלינו לעסוק בהתנהלותו של העם היהודי במהלך הדורות. העם היהודי הוא עם מיוחד, כדי להקטינו אין צורך להשמידו פיזית, ניתן לעשות זאת באופן הפשוט ביותר על-ידי התבוללות. היוונים היו העם הראשון בעולם שמצא את השיטה להשמדה רוחנית של עם. עד ימיהם כל צוררי ישראל נקטו את דרך ההשמדה הפיזית, אולם הם החליטו ששיטה זו פרימיטיבית וגובה ממון וכוח אדם מיותרים, ולכן החליפו אותה בהשמדה רוחנית מתוך מגמה לבטל את הזהות היהודית מעם ישראל.
מטבע הדברים, בהיותם אדוני הארץ היה בכוחם לחוקק חוקים שישרתו את מטרותיהם ולהציג חזות מוסרית, כביכול, שההשמדה תחול על מפרי חוק. לדוגמא: כל מי ששומר שבת או מל את בנו חייב מיתה. אכן רבים מתו על קידוש השם ועל שמירת יהדותם. אך רבבות אחרים עזבו את היהדות, התבוללו ביוונים, והקימו זן חדש של יהודים - מתייוונים. כך הצליחו היוונים במזימתם והעם היהודי התמעט פיזית ורוחנית.
בחנוכה באמצע תקופת בית שני, שרוב שבט יהודה לא עלו עם עזרא, עשרת השבטים גלו לתפוצות הגולה והמעט שנותר היה בארץ ישראל, הצליח יהודה המכבי עם המעט שנותר לגבור על היוונים - מעטים מול רבים. לכן נס חנוכה היה נחשב על-ידי חז"ל כנס שנעשה לכל עם ישראל בכל מקום בו הוא נמצא. מתוך כך אנו שמחים וחוגגים את חנוכה מתוך הודיה לקב"ה על הניסים והנפלאות שעשה לנו מתוך אמירת הלל. יש לראות שההלכה מלמדת אותנו שבכל שמונת ימי חנוכה אנו אומרים את ההלל בשלמותו כפי המובא בשולחן ערוך: "כל שמונה ימי חנוכה גומרים את הלל" (סימן תרפ"ג הלכה א').
תימוכין לדברים אנו מוצאים בפסיקתא רבתי (פרשה ב'): "ולמה מדליק נרות בחנוכה? אלא בשעה שנצחו בניו של חשמונאי הכהן הגדול למלכות יוון שנאמר 'ועוררת בניך ציון על בניך יוון' (זכריה ט', י"ג) נכנסו לבית המקדש מצאו שם שמונה שפודין של ברזל וקבעו אותם, והדליקו בתוכם נרות, ולמה קורין את ההלל מפני שכתוב 'אל ה' ויאר לנו' (תהילים קי"ח, כ"ז), ולמה אין קורין בפורים? כתב 'להשמיד להרוג ולאבד...'(אסתר ח', י"א) ואין קורין אלא על מפלתה של מלכות ומלכות של אחשוורוש הייתה קיימת, לכן אין קורין, אבל במלכות של יוון שכילה אותה הקב"ה התחילו נותנין המנון ושבח ואומרים לשעבר היינו עבדים לפרעה עבדים ליוון ועכשיו עבדיו של הקב"ה אנו 'הללו עבדי ה'"(תהילים קי"ג, א').
אולם יש טעמים נוספים לאמירת ההלל בשלמותו בחנוכה:
1. הבית יוסף על אתר מעיר שבכל יום נוסף נס חדש, וכן בגלל שיש שינוי כל יום במספר הנרות גומרים את ההלל, כמו שבסוכות יש חילוק בקרבנות.
2. וממשיך הבית יוסף בכל יום מימי חנוכה קורין בספר התורה נשיא אחר, וכל נשיא צריך לגמור את ההלל בקורבנותיו.
3. הערוך לשולחן נותן טעם נוסף לגמירת ההלל בחנוכה, משום שבזמן גזירות מלכות חשמונאי בטלו גם להקריב בחג הסוכות ובשמיני עצרת, ולכן כנגד זה עושים שמונה ימי חנוכה וגומרים בהם את ההלל כמו בסוכות.
4. החתם סופר ביורה דעה (סוף סימן רל"ג) כתב שיתכן שיש ללמוד מיציאת מצרים. כמו שביציאת מצרים יש חיוב מהתורה להודות על הנס, הוא הדין בחנוכה שיש חיוב מהתורה להודות על שהקב"ה הוציא אותנו ממוות לחיים ולכן יש לגמור את ההלל.
המדרש בא לבאר לנו שהיציאה מעבדות לחרות אינה חרות מדינית אלא חרות רוחנית. הניצחון במלחמה הביא לכך שניתנה לנו האפשרות לעבוד בבית המקדש ולעבוד את ה' כראוי. בימינו, זכינו לכך שאנו יכולים לחגוג ולהודות לקב"ה על כל הטוב שהוא מעניק לנו בגשם וברוח ולגמור את ההלל.
