הדוגמה הטובה ביותר לאנרכיזם חסר-הבושה של הממשלה היא פנייתו של לפיד (הארץ, יום ה', 11.11.21) לרשם המפלגות בבקשה למחוק מתקנון המטרות של מפלגתו - שורה של מטרות שמשכו למענה עשרות אלפי קולות - אם לא מאות אלפים. המטרה המרכזית הייתה מאבק לגיוס שווה של החרדים; לימודי "ליבה" לבחורי הישיבות, גיוס לעבודה לכל המגזרים וכד' - כל אלה נמחקו ממטרות "המפלגה" הנשלטת על-ידי איש אחד - לפיד. בסוגיה זאת יש לציין דבר עקרוני: מצע של מפלגה אינו יכול לשמש פלטפורמה לשינויים מהותיים לאחר שבעד אותה מפלגה הצביעו רבבות ומאות אלפים על יסוד ביטחונם שהמפלגה אכן תקיים את הבטחותיה המוצהרות במטרות שנרשמו לפי החוק אצל רשם-המפלגות. יש בארץ ציבור חילוני אדיר בגודלו שדורש את גיוס החרדים. אנשים אלה בחלקם הגדול הצביעו בעד לפיד - ומכאן 18 המנדטים שלו. אם עכשיו הוא חוזר בו מהן, פירוש הדבר הוא שהוא הונה את קהל-בוחריו, את האלקטורט שלו. הוא נהנה מן המצע הקודם שלולא סעיפי גיוס החרדים ספק רב אם היה מקבל אפילו מחצית הקולות שקיבל למעשה. יוצא שהוא קיבל קולות בהבטחת-שווא, ואם זה לא מעשה פלילי - זה וודאי צעד של הונאה מבחינה פוליטית ואתית. הרי את הקולות קיבל על סמך הבטחתו לגרום לשוויון בנשיאה בעול, וכאשר הוא כבר בממשלה וחושב על הקדנציה החילופית שלו - מפר את הבטחותיו כדי לקרוץ למפלגות הדתיות שיעשו אתו קואליציה אם במקרה הערבים יפסיקו לתמוך בו, למשל במקרה של מלחמה.
זהו צעד חמור של הפרת אמון הציבור, ובניגוד לעקרון הגורס כי pacta sont servanda - חוזים יש לקיים. ואלה שיטענו שמטרות המפלגה הרשומות אינן בבחינת חוזה מחייב - התשובה היא כי זה אכן חוזה מחייב לפחות מבחינה פוליטית וציבורית - כי ברור שאדם לא צריך ליהנות מן הקולות שקבל על סמך מצע שקרי. הרי ביצוע המצע שבעדו נתקבלו הקולות דורש עכשיו פעילות ממשלתית וזאת התמורה שיש לתת למצביעים עבור הצבעתם. כאשר לפיד מתנער מן המצע = התוצאה היא שהוא רוצה להיות ראש-ממשלה על סמך קולות שקיבל במרמה - אפילו אם הבסיס להבטחותיו הוא בסיס של הסכם ג'נטלמני ו/או אתי - ולא במישור המשפטי. כדאי לבחון שאלה זאת בעתירה לבג"ץ תוך דרישה לפסול את בחירת רשימתו ואותו אישית על-אף שבבג"ץ שלנו הכל אפשרי, כפי שח"כ אמסלם אמר בפה מלא ובצדק. בכל מקרה עתירה כזאת תחשוף את פרצופו הפוליטי של לפיד עד שהציבור יתחיל לשאול אם מאיש כזה היית מוכן לקנות מכונית משומשת...
עוד בסחרחורת-הטעויות של הממשלה המתיימרת להיות ציונית: בעקבות הסכם-אוסלו ההרסני למדינת ישראל - קיימת איזו ועידה בינלאומית למימון הרשות הפלשתינית. מדינת ישראל החליטה לשלח משלחת בראשות שר ערבי, מר פרייג', חבר מרצ. ואני שואל - מה עוד מפריע לנו להתייחס לממשלת ישראל כאל ממשלה פוסט-ציונית - אם היא שולחת שר ערבי לייצג את עמדתה להגדלת התרומות לרשות הפלשתינית? הרי מר פרייג' לא יעלה אפילו בדעתו לדרוש תמורה מאבו-מאזן - כגון שינוי תוכניות השנאה האנטישמית בחינוך הניתן והתנאת המימון בשינוי "ספרי-הלימוד" ואת הפסקת ההליכים שהרשות מגישה לבית-הדין הבינלאומי בהאג נגד מדינת ישראל. איך ערבי לאומני יכול לדרוש דרישות כאלה? ואיך לפיד-בנט הסכימו לשלוח אותו בשם העם היהודי הציוני? הרי פרייג' מישראל - ואיזה פרייג' אחר מרמאללה ינהלו שיחת-אחים ובכך ייגמרו ביניהם חילוקי-הדעות. זהו שיקול הדעת המדיני של ממשלת החובבים שלנו? כן, חובבים - ללא שום ידע היסטורי ודיפלומטי - ואולי מן הראוי לקרוא לה "ממשלת חנטריש..."
ולבסוף עוד "פנינה": שר הביטחון גנץ מכריז כי "פשעי שנאה" של יהודים גורמים לטרור הערבי - ואילו השר לביטחון-פנים - בר-לב טוען שההזנחה והאבטלה גורמים לערבים לנהל נגדנו מלחמת-טרור (בן דרור ימיני ידיעות אחרונות, יום א', 21.11.21 עמ' 10) ולא חלילה, רצונם של הערבים להשמיד את המדינה. זה הידע ההיסטורי של שני ברנשים האלה? - זה מזכיר את קיסר במחזה של שקספיר הקורא למי שבא להרגו - "הגם אתה ברוטוס?" - אכן אנחנו חיים בליקוי-מאורות חמור ויש צורך חיוני בהחלפת הממשלה.
