כאשר הקורונה העבירה את לימודיו לזירה המקוונת באביב 2020, איזק מוסלי בן ה-18 התרגל לבלות את זמנו מחוץ לבית הספר. הוא סיים השנה את לימודיו בעיר וואקו שבטקסס וגילה, כי נחשב לנוכח בלימודים גם אם רוב זמנו הוא בכלל עובד. כאשר בית ספרו חזר להוראה מלאה פנים את פנים, מוסלי המשיך לעבוד ולהחמיץ מאות שעות לימודים. מוסלי הוא אחד ממיליוני תלמידים ברחבי ארה"ב הנחשבים ל"נעדרים כרוניים" – מי שמחמיצים לפחות 10% מימי הלימודים ובעיה אשר החמירה משמעותית בזמן הקורונה, מדווח ניו-יורק טיימס.
קשה לדעת מהו היקף התופעה ברמה הלאומית, שכן צורת המדידה שונה ממחוז למחוז. בחודש דצמבר דיווחה חברת הייעוץ מקינזי שמדובר ב-22% מהתלמידים – כפליים מהשיעור לפני המגיפה (על-פי מקינזי, "היעדרות כרונית" היא 15 יום ומעלה). שיעור זה יורד בקרב התלמידים ממשפחות בעלות הכנסות גבוהות, אך ממשיך להיות גבוה במשפחות בעלות הכנסות עניות, הוסיפה החברה. המשמעות: ההיעדרות הכרונית מעמיקה את הפערים.
נוכחות בכיתה חיונית ללמידה, אבל לתלמידים אין שליטה של ממש עליה ופתרון הבעיה אינו קל. ככלל, היעדרות כרונית נובעת מכמה סיבות: חוסר יציבות בבית, מחויבויות לעבודה או מחלה. כעת, בעקבות גלי ההלם המתמשכים של הקורונה, יותר תלמידים נושרים לאורך הדרך. עובדי מחלקות החינוך, הסובלים מחוסר כוח אדם והיעדרויות שלהם, מחפשים דרכים יצירתיות להחזיר את התלמידים. חלקם מציעים שיעורי ערב; אחרים נותנים כרטיסי שי לחנויות מכולת.
כאשר חטיבת הביניים בעיר הרטפורד שבמדינת קונטיקט קיימה בחודש שעבר יום מיוחד לעידוד הנוכחות, 16% מן התלמידים נעדרו. וזה עוד טוב לעומת המחוז, בו 40% מהתלמידים נעדרים בצורה כרונית. במדינה כולה שיעור ההיעדרות זינק בזמן הקורונה, במיוחד בקרב בני המיעוטים האתניים (שחורים, לטינים ואינדיאנים), ומחק שנים של מאמצים לעידוד הלמידה בקרבם. נתוני המחוז מלמדים, כי סיבות ההיעדרות העיקריות הן מחלה וסגרים, עם או בלי קשר לקורונה; קשיי תחבורה; השעיות בשל התנהגות לקויה; ופגישות עם רופאים, עובדים סוציאליים וכדומה.
המשימה של החזרת התלמידים אינה רק של צוותי החינוך, אלא גם של עובדים מחוזיים בעלי שמות משונים כמו "מומחה למעורבות תלמידים", "ספק שירותי תמיכה למשפחה ולקהילה" או "עובד סגל תלמידים". אחת מהן, מישל מרטינז, אמרה לטיימס, כי הורים התקשרו אליה ושלחו לה מסרונים, בבקשה לסיוע בכל נושא – ממזון דרך מחסה וכלה בתחבורה. היא עובדת גם עם תלמידים ומחפשת דרכים יצירתיות למשוך אותם לימי עידוד החזרה ללימודים, עד כדי אכילת צרצרים בסוף היום.
תלושי שי למי שמגיע לבית הספר במחוז וושינגטון במדינת מרילנד, שיעור הנעדרים זינק ל-38% במחצית הראשונה של שנת הלימודים הנוכחית – למעלה מכפליים מאשר לפני הקורונה. כאן היא נגרמת במידה רבה בשל דיכאון וחרדות של התלמידים – מקרים להם עדים גם גורמי הבריאות. ליילאני צ'יאמפו בת ה-14 מספרת, שחלק מחבריה עובדים במשך היום בעוד אחרים פשוט התרגלו שלא להגיע לבית הספר בחודשים הארוכים של הלמידה המקוונת. היא עצמה החמיצה למעלה משלושה שבועות בשנה הראשונה בתיכון בשל סגרים, כולל ניסויים כיפיים במעבדת הכימיה ולימודי "רומיאו ויוליה". כעת צ'יאמפו עמלה לשפר את ציוניה כדי לעבור את הבחינות באנגלית השנה ומודאגת מאוד שמא הדבר לא יעלה בידה.
אמילי ג'ונס, עובדת במחוז המסייעת למשפחות לממן מזון וצורכי יסוד, אומרת שהחרדות של התלמידים גוברות בשל לחץ כלכלי. "במשפחות רבות שאני עובדת איתן, ילדים מתחילים לעבוד ברגע שהם מקבלים אישור עבודה", היא מוסיפה. בעיר דייטון שבמדינת אוהיו, בה שיעור הנוכחות ירד אל מתחת ל-85%, בית הספר המחוזי מציע תלושי שי ב-25 ו-40 דולר כדי לעודד את ההגעה. המנהלת, אליזבת לולי, אומרת שסכומים אלו מסייעים למשפחות לרכוש דלק ומוצרי מזון.
עובדי מחוז לונג ביץ' בקליפורניה ביקרו בבתיהם של מאות תלמידים, ומצאו שמשפחות רבות מתקשות להתמודד עם עליית שכר הדירה. "משפחות רבות שממילא היו במצב קשה, מתקשות כיום עוד יותר", אומרת ארין סימון, אחת מהם. ואילו בעיר וואקו יכולים חלק מן התלמידים ללמוד בשיעורי ערב, כך שיוכלו להמשיך לעבוד בשעות היום. מוסלי הוא אחד מהם; הוא אינו בטוח שישלים את כל החיסורים בזמן כדי לסיים את התיכון, אבל מוסלי בהחלט מנסה.