העשור האחרון נראה כמוצלח למשטרים סמכותניים ומאתגר למשטרים דמוקרטיים. כלי סייבר, כלי טיס בלתי מאוישים, טכנולוגיה לזיהוי פנים ורשתות חברתיות נראו כהופכים משטרים אלו ליעילים עוד יותר והדמוקרטיים נראו יותר ויותר כבלתי ניתנים לממשל. המערב איבד את בטחונו העצמי, בעוד הוא גבר ברוסיה וסין. ואז התרחש משהו לחלוטין בלתי צפוי, טוען טום פרידמן בניו-יורק טיימס: שתיהן טעו בגדול. ולדימיר פוטין פלש לאוקראינה, ולהפתעתו מצא את עצמו במלחמה עקיפה עם נאט"ו והמערב. סין התעקשה שהיא מספיק חכמה כדי למצוא פתרון משלה לקורונה, הותירה מיליונים בלתי מחוסנים והזמינה מלחמה עם אחד הנגיפים המדבקים ביותר של אימא טבע – האומיקרון; התוצאה הייתה סגר על 370 מיליון איש. בקיצור: מוסקבה ובייג'ינג מוצאות לפתע את עצמן מתמודדים עם כוחות הרבה יותר עוצמתיים מכפי שציפו אי-פעם. והעימותים הללו חושפות – לעולם כולו ולאזרחיהן – את החולשות במערכות שלהן. עד כדי כך, שהעולם כולו צריך להיות מודאג מחוסר יציבות בהן. רוסיה היא ספקית מפתח של חיטה, נפט וגז טבעי. סין היא המקור של אלפי שרשרות אספקה עולמיות. אם רוסיה תיסגר מבחוץ וסין תיסגר מבפנים לזמן ממושך, תושפע כל פינה בעולם – וזו שוב איננה אפשרות מרוחקת. פרידמן פותח בפוטין. הוא השלה את עצמו משום שצבאו הצליח למחוץ מתנגדים חלושים בסוריה, גאורגיה, קרים וצ'צ'ניה, וחשב שימחץ באותה קלות את אוקראינה על 44 מיליון תושביה ואשר החימוש והאימונים שלה מגיעים מנאט"ו. עד כה המלחמה היא אסון צבאי וכלכלי לרוסיה, והיא גם חשפה עד כמה "שיטתו" של פוטין בנויה על שקרים ושחיתות – וזו אינה מערכת יציבה. ערב הפלישה נראה ראש מודיעין החוץ, סרגיי נרישקין, מבולבל בשאלה באיזה שקר רצה פוטין את תמיכתו: האם מחוזות דונצק ולוהנסק יהפכו למדינה עצמאית או יסופחו לרוסיה. נרישקין היסס ופוטין דחק בו פעמיים "לדבר במישרין" – כאילו זה בכלל אפשרי ברוסיה של פוטין. רק כאשר נתן לפוטין את השקר המבוקש, הוא הורשה לשבת. עד כמה קציני הצבא שחזו בהשפלה הזאת מוכנים לומר לו את האמת על הכשלונות באוקראינה? פוטין מצוי במלחמה מול צבא בעל מוטיבציה גבוהה, תעשיית נשק משלו ומגובה במערכות נשק מן הטובות ביותר של נאט"ו וכעת צצים כל החולשות של הצבא הרוסי. ואי-אפשר להגזים בחשיבות כשלונו של הצי הרוסי כפי שבאה לידי ביטוי בהטבעת "מוסקבה", אוניית הדגל שלו בים השחור.

המדינות הללו עיוורות מכפי שהן קולטות

סין היא מדינה רצינית יותר, ממשיך פרידמן: היא אינה בנויה של נפט, שקרים ושחיתות (אם כי יש לה הרבה מן האחרון), אלא על עבודה קשה וכשרונות הייצור של תושביה, בהדרכת יד הברזל של המפלגה הקומוניסטית. ההצלחה הכלכלית של סין ותחושת הגאווה שיצרה, גרמו למנהיגיה לחשוב שהיא תוכל להתמודד לבדה נגד הנגיף. היא ייצרה חיסונים משלה, השתמשה במערכת הרודנית שלה כדי לפקח על התנועה, לבצע בדיקות המוניות ולהכניס לסגר את כל מי שנחשף לנגיף. המדיניות שלה הייתה "אפס קורונה", והמטרה הייתה להוכיח את יכולתה לסיים את המגיפה עם פחות מתים וכלכלה פתוחה יותר ובכך את עליונותה על פני הדמוקרטיה האמריקנית. אבל סין הזניחה בצורה שלא תאמן את החיסון של המבוגרים. למעלה מ-130 מיליון סינים בני 60 ומעלה אינם מחוסנים כיאות. זה לא שינה כל עוד היא הצליחה להכיל את הזנים המוקדמים של הנגיף, אבל כעת מתברר שהחיסונים שלה אינם יעילים נגד האומיקרון כמו החיסונים המערביים, אם כי הם מפחיתים את האשפוז והתמותה. לפיכך נאלצה בייג'ינג להטיל סגר על שנגחאי, אשר נוהל בצורה כה גרועה – עד שהתושבים נאבקים על מזון. הבעיה במדיניות הסינית היא, שהסגרים הללו יוצרים רק חסינות מקומית, וכאשר הנגיף עובר מוטציה בחו"ל – כפי שנוצר האומיקרון – אין הגנה מפניו. כאשר לכך מצטרפים חיסונים פחות יעילים ועשרות מיליוני שאינם מחוסנים, התוצאה קשה. הלקח של הסיפור: מערכות סמכותניות רבות עוצמה הן מערכות מעוטות מידע – ולכן הן עיוורות יותר מכפי שהן קולטות. ואפילו כאשר האמת צפה, מנהיגיהן מתקשים לשנות מסלול משום שדרישתם להיות נשיאים לכל החיים מבוססים על הטענה שאינם מסוגלים לטעות. זו הסיבה שהן רוסיה והן סין מצויות בבעיה. פרידמן מציין שהוא מודאג עד מאוד ממצב המערכת הדמוקרטית האמריקנית, אך כל עוד האמריקנים יכולים להדיח בקלפי מנהיגים כושלים ומשמרים מערכת מידע החושפת שקרים ומתנגדת לצנזורה, הם יוכלו להסתגל לשינויים מהירים – וזהו היתרון התחרותי החשוב ביותר הקיים כיום.