הרושם המתקבל מן המלחמה באוקראינה הוא, שהיא הופכת למאבק ארוך ובמידה מסוימת משעמם. זהו רושם מוטעה - טוען טום פרידמן, פרשן בכיר בניו-יורק טיימס; למעשה המלחמה הופכת מדי יום למסוכנת יותר. ככל שהמלחמה מתארכת, כך גובר הסיכוי לטעות הרת אסון – וחומרי הגלם לטעות שכזאת הולכים ונערמים, כפי שמלמדות שתי הדלפות מן הימים האחרונים לפיהן ארה"ב סיפקה לאוקראינה מידע שסייע לה לחסל גנרלים רוסים ולהטביע את הספינה "מוסקבה".
ההדלפות הללו לא היו חלק ממהלך מחושב כלשהו. הנשיא ג'ו ביידן רתח עליהן והורה לראשי הביון בצורה חד-משמעית שיש להפסיק אותן מיידית. המשמעות שלהן, סבור פרידמן, היא שארה"ב מתקרבת למלחמה ישירה עם רוסיה – ואיש לא הכין את הציבור האמריקני ואת הקונגרס לקראתה. ולדימיר פוטין יודע היטב מהו חלקן של ארה"ב ונאט"ו באספקת ציוד ומודיעין לאוקראינה, אך התרברבויות כאלה יאפשרו לו להגיב בדרכים העלולות להרחיב את הסכסוך ולגרור לתוכו את ארה"ב בצורה נרחבת מכפי שהיא רוצה. וזה מסוכן עוד יותר, כי התנהגותו של פוטין אינה צפויה והוא מאבד את האפשרויות להעמדת פנים של ניצחון.
לכל ברור עד כמה המלחמה היא הרת אסון מבחינתו של פוטין, ולו רק משום שהיא השיגה את ההפך ממטרותיו בכך שחיזקה את נאט"ו ומרחיבה את שורות הברית. ופוטין אינו היחיד הרוצה לערב את ארה"ב במלחמה: ולדימיר זלנסקי מנסה לעשות זאת מן היום הראשון – להפוך מיד את אוקראינה לחברה בנאט"ו או להגיע לברית הגנה עם ארה"ב. אם הייתי במקומו, מעיר פרידמן, הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר – אבל אני אזרח אמריקני ואני רוצה להיות זהיר.
אוקראינה הייתה ונותרה מדינה השקועה בשחיתות. אין זה אומר שארה"ב אינה צריכה לסייע לה; להפך. אבל הרושם הוא שממשל ביידן הולך על ביצים ביחסו לזלנסקי, הרבה יותר מכפי שניכר לעין: לעשות הכל כדי שינצח במלחמה, תוך שמירת מרחק מסוים בינו לבין וושינגטון. ביידן ואנשיו סבורים שעל ארה"ב לסייע לאוקראינה להבטיח את ריבונותה ולהחזיר לאחור את רוסיה – אבל לא לאפשר לה להפוך את עצמה למגינת האינטרסים האמריקניים בגבול רוסיה. ארה"ב צריכה להישאר ממוקדת באינטרס הלאומי שלה ולא להיגרר לסיכונים בהם אינה מעוניינת. ביידן אינו ממהר להיכבש בקסמם של מנהיגים זרים והוא יודע היטב היכן מתחילים ומסתיימים האינטרסים האמריקניים.
אז מה המצב כרגע? תוכנית א' של פוטין – לכבוש את קייב ולהציב שליט מטעמו – נכשלה. תוכנית ב' – להשתלט על אזור הדונבס, הלב ההיסטורי של התעשיה האוקראינית – עדיין מוטלת בספק. כוחותיו התקדמו בצורה מסוימת באזור זה, אך הישגיהם עדיין מוגבלים; זוהי עונת האביב והדרכים עודן בוציות ומקשות על הצבא הפולש.
בעוד וושינגטון מנווטת בין מוסקבה וקייב ומנסה להימנע ממעורבות ישירה, נקודת אור בולטת היא הצלחתו העצומה של הממשל במניעת סיוע צבאי סיני לרוסיה – מוסיף פרידמן. שלושה שבועות בלבד לפני הפלישה הכריזו פוטין ועמיתו שי ג'ינפינג, כי לברית בין המדינות "אין גבולות". לאחר שהמלחמה פרצה, ביידן הסביר בשיחת טלפון עם שי, כי עתידה הכלכלי של סין תלוי בשווקים בארה"ב ובאירופה, וכי סיוע צבאי שלה לסין ישפיע לרעה בצורה מהותית על קשריה עם שווקים אלה. שי עשה את החשבון ונמנע מסיוע צבאי כלשהו לרוסיה, מה שמחליש את פוטין.
השורה התחתונה של פרידמן: ארה"ב חייבת לדבוק ככל האפשר בעזרה המוגבלת והמוגדרת היטב שהיא מעניקה לאוקראינה, כדי להדוף את הפולשים או לשאת ולתת על נסיגתם במועד שמנהיגי אוקראינה ימצאו לנכון. אבל מדובר ברכיבים בלתי יציבים בעליל, במיוחד פוטין הפצוע פוליטית. התגאות בהריגת הגנרלים שלו ובהטבעת הספינות שלו, או התאהבות באוקראינה בצורה שתקשור לעולמים בין המדינות – אלו טעויות קשות ביותר.
